שירותי הדואר הקלאסיים והמודרניים היו מאז ומתמיד חלק מרכזי בהתפתחות הכלכלית שלנו, וכמובן גם במישור החברתי והתרבותי: כיצד אפשר ללא המילה הכתובה, המכתב, התקשורת בין בני אדם?
שירותי דואר טובים מהווים בכל מדינה תשתית חיונית ובסיסית להתפתחות הכלכלה החברה והתרבות בארץ ובעולם. המלה הכתובה, המכתב, החבילות - אלה פשוט היוו ומהווים עד היום דרך ליצירת תקשורת בין בני האדם. אל נשכח, לחברת הדואר יש בנק שמאפשר שירותי בנק, למאות אלפי אזרחים, שבנקים אחרים אינם מוכנים לפתוח להם חשבון בנק.
שר התקשורת הנוכחי, יועז הנדל, רוצה להשאיר חותם והנה מתבשרים כולנו, הוא הולך להפריט את דואר ישראל. אם נבחן את המציאות, זה יוביל להתרסקות.
המעבר מגוף ממשלתי לרשות עצמאית חייב שינוי בתפיסה, וכך היינו עדים ל'מהפכה המדוורת' שחולל יצחק קאול, המנהל הכללי הראשון של רשות הדואר.
העצמאות והיציאה לחופשי רק היטיבו עם שירותי הדואר. עם ניתוק שירותי הדואר מן המערכת הממשלתית נערכה רשות הדואר לפעילות לפי אוריינטציה עסקית. לא היה מתחרה לפריסה הענקית של רשות הדואר. מדינת ישראל התברכה בשירותי דואר ממלכתיים בנגישות ובזמינות מֵרביים. לא היה מי שלא הצדיע ל''שירות האוניברסאלי'' של דואר ישראל, היכולת להגיע לפינות נידחות, ליישובים שכוחי אל.
מתי התחילה הקריסה הגדולה?
מכונות המיון החדשניות בבית המיון המרכזילאחר שנת 2000 החלו לנסר באוויר כל הסיסמאות על הכרח בשינוי, על חשיבות התחרות, על הפרטה. מעבר לכל הוועדות, שדנו בשינוי מצבה של רשות הדואר, לא היה זה בגדר סוד, שהיו טייקונים ואילי הון, שחיכו לגזול נתחים משוק העברת הדואר, שעליו חלשה רשות הדואר.
כאשר הגיע אהוד אולמרט למשרד התקשורת, הוא היה שר המסחר והתעשייה, ותיק התקשורת היה נספח קטן בממלכה שלו. צוותים שעבדו שנים כבר הכינו לו את תרופת הפלא, שקראו לה – הפיכת רשות הדואר לחברת הדואר. 'ועדת מקנזי' סללה את השביל לפתרון, שעלול היה להפוך ברבות הימים לרעל, לציאניד, למכת מוות לשירותי הדואר הקלאסיים.
התברר, כי ''המונופול'' של רשות הדואר היה בעיקרו מצומצם ביותר וחל רק לגבי העברת מכתבים עד למשקל של 500 גרם. כל יתר תחומי הפעילות היו כל הזמן בתחרות (למעט השירות הבולאי) – וחברות פרטיות נשפו בעורפה של רשות הדואר.
פתיחת השוק לתחרות גרמה להיערכות מיוחדת.
אבל היה ברור לכולם: עסק הליבּה של דואר ישראל היה ונשאר העברת מכתבים, רשות הדואר בנתה לעצמה פלטפורמה של טכנולוגיה חדשנית ביותר, כדי להכין את הקרקע לבנות לעצמה עתיד מֵעבר לדואר המסורתי. במשך השנים השקיע דואר ישראל למעלה ממאה מיליון דולר בתשתית הטכנולוגית למיון וחלוקת דברי דואר. מרגע שלקחו מדואר ישראל את עיקר עיסוקו, הפכו כל התשתיות היקרות שלו לאבן, שאין לה הופכין.
מתווה הדרגתי – לבלוע את הגלולה המרה בשלבים
הדרך להפיכה לחברה נסללה עם שינוי החקיקה בכנסת ישראל – והדרך לשכנע את ראשי רשות הדואר להסכים למהלך, היה בכך שהציעו לה סם הרדמה פשוט, שנקרא פתיחה מדורגת של השוק לתחרות.
שינוי חוק רשות הדואר, התשמ''ו-1986, או ''חוק הדואר'' החדש, אותו אישרה מליאת הכנסת בקריאה שניה ושלישית, הכיל את עיקרי השינויים הבאים בשוק הדואר:
- הרחבת התחרות בשוק הדואר באורח הדרגתי ובשלבים: החל ב-31 בינואר 2006;
- שינוי מעמדה של רשות הדואר לחברה ממשלתית הפועלת על פי עקרונות עסקיים ובסביבת מיסוי של חברה עסקית.
פגיעה במונופול של דואר ישראל - זה הפך להיות היעד, זו נראתה הדרך הטובה ביותר לשיפור שירותי הדואר. השאלה אם מתן רווחי הדואר בנושא העברת דברי דואר, לא ריסקה את דואר ישראל – והעשירה גורמים פרטיים?
רפורמה שפירושה – פגיעה בדואר ישראל – הדרך לקריסה בטוחה
נקבע לוח זמנים של פתיחה הדרגתית, והחשש היה מה יקרה, כאשר כל השוק ייפתח לתחרות. כאן חיכה לחברה החדשה, חברת הדואר, הדגל השחור של הסכנה הגדולה: לחברות המתחרות ניתנה הרשות להגמיש מחירים.
האם לא היה זה ברור, שזה רק עניין של זמן שהמתחרים יביסו את חברת דואר ישראל?
הרגולטור בעצם יצר כאן אפליה לרעת דואר ישראל: החברות המתחרות זכו ליתרון שאין לו ערוך, שכן הן הורשו לחלק דואר באזורי ''שמנת'' ספציפיים, כמו ירושלים, תל אביב וחיפה, ולא חויבו לשאת על שכמם משא כבד כמו חלוקה בעיירות מרוחקות.
הדרך לקריסה הייתה ידועה מראש....
כיצד הסכים דואר ישראל להפיל עצמו כך לקרשים?
בניית דואר ישראל החדש כרשות הדואר, צייר דב שמר, 1987באותם ימים, הרגיעו את ראשי החברה ואת העובדים, הבטיחו שיערבו לכך שלא ייפגעו, שיספקו להם שמיכת הביטחון. טפחו על כתפיהם של ראשי החברה, שיצעדו בבטחה, שהם מספיק גדולים לחפש עבודות מזדמנות אחרות.
באחד במרץ 2006 קמה החברה, אך בחודשים שלפני הקמתה סערו הרוחות. ועד העובדים ניסה להיאבק, וראה לאן כל זה מוביל. ראו לדוגמה את איגרתו של ראובן כראזי בראשית אוגוסט 2005 לשרת התקשורת דליה איציק:
גמישות מחירים לחברת הדואר בשירותים שבתחרות – ללא אלמנט מרכזי זה לא יהיה כלי מרכזי לחברת הדואר מול המתחרים שכידוע, אינם מחויבים בשירות אוניברסאלי.
התחזית אכן התממשה, והכול פעל לרעת דואר ישראל.
כששירותי הדואר עלו מדרגה בשנת 1987 והפכו לרשות הדואר, קמו לבנות את הדואר מחדש.
כך צייר
דוב שמר את החלום לבנות את דואר ישראל החדש.
ההבטחות של אולמרט
הריאיון עם אהוד אולמרט שר התקשורתבינואר שנת 2004, בערך שנתיים ורבע לפני שהוקמה חברת הדואר באחד במרץ 2006, הגענו לראיין את אהוד אולמרט, שר התקשורת - בלשכתו במשרד המסחר והתעשיה. כך הבטיח בביטחון:
מעולם לא פגעתי כשר בעובדים, עשיתי הכול כדי להידבר עמם ואני משוכנע שעובדי רשות vדואר יודו לי על המהלך הזה... לא תיפגעו במעבר לחברה, זו אחריותי האישית.
בדברי ההרגעה שלו אמר:
אתם חוששים מן הסיכון, ולקחנו זאת בחשבון. לכן התהליך מדורג, זהיר ומתחשב גם בצורכי העובדים ובזכויותיהם...
אנו נדאג לעובדים, נלווה את התהליך בזהירות ובקפדנות. זו אחריותי. אני רואה זאת כאחריות שלי.
האם עתה כשהדואר מתרסק, מישהו לוקח אחריות? האם חבר הכנסת מיכאל ביטון יקום לעצור את ההפרטה המסוכנת של מחולל המהפכה החדשה השר יועז הנדל?הריאיון עם השר אולמרט פורסם בביטאון דואר ישראל בינואר 2004. מאז התחיל השעון לתקתק... המתווה יצא לדרך – והפטיש חיכה בסוף המתווה העטוף בנייר צלופן.
מכרו לדואר ישראל עיסוקים אחרים, כך למשל אמר השר:
סניפי הדואר יוכלו לשווק לוטו וטוטו ושירותים נוספים. זה יהיה טוב גם למפעל הפיס ולחברת הטוטו. כחברה יהיו לכם יותר אפשרויות מאשר יש לכם היום.
אני משוכנע, שהתשובה שלו ניתנה, בלי לבדוק אם יש עניין ללוטו ולטוטו להסתייע בדואר. הייתה תחושה, שמנסים לפַתות את עובדי הדואר להסכים למתווה החברה, שכן האפשרויות הן בלתי מוגבלות.
הדואר הלך והתרסק, התחרות נגסה בכל חלקה טובה. המתחרים הציעו מחירים זולים, ודי מהר גזלו מדואר ישראל את כל הלקוחות האסטרטגיים הגדולים. הירידה בהכנסות גרמה לפיטורי עובדים, ופיטורי העובדים גרמו לפגיעה בשירות. הפגיעה בשירות גרמה לאובדן האמון בדואר ישראל.
מי שעקב אחר התנהלות שר התקשורת יועז הנדל גילה לאורך הדרך, התנהלות מפותלת. ראו נא ב
משדר של גיא זוהר מתאריך 14 ביולי.
כדאי לצפות בתחקיר של צוות 'מהצד השני' של גיא זוהר.
בתחילת הדרך הבטיח השר הנדל, שיש להגביר את שירותי הדואר, להוסיף עובדים כדי לתת שירות טוב יותר בסניפים. היום הוא רוצה להשאיר חותם כמי שעשה מהפכה.
האם מישהו בדק מה קרה במדינות, שנהגו בדרך כה פזיזה, האם מישהו נערך לקריסת שירותי הדואר בכלל?
חבר הכנסת מיכאל ביטון הוא היום היחיד שיכול לעצור את ההפרטה המסוכנת של דואר ישראל. המפריטים לא ידאגו לשירות אוניברסלי, המפריטים ירצו להרוויח מהר ולקחת כעסק נפרד את בנק הדואר. אבל מי יסייע לדואר ישראל לשוב לימיו הטובים, בטרם הפכו אותו לחברה כושלת?
האם אולמרט יצר את המתכון לריסוק הדואר? כשהגיע משה כחלון לתפקיד שר התקשורת, היה חלום, שהוא יעשה מהלך שיוכל לשנות את המצב. בשנותיו של משה כחלון כשר תקשורת, ראו כולם, עד כמה הוא מנסה לסייע לדואר ישראל להיחלץ מן המצוקה.
גם כיושב ראש ועדת הכלכלה, ראינו את דאגתו של כחלון לדואר ישראל. הנה ריאיון שערכנו (אני ומירב לפידות, אז דוברת הדואר) עמו בביטאון דואר ישראל – כאשר היה יו''ר ועדת הכלכלה.
הדואר בא היום באוטו האדום
