נדמה לי שחלק גדול מהמתנחלים לא הפנימו ששונאים אותם וחלקם אף הפכו למשרתי השונאים. כך אפשר למצוא אצלם התסתייגות חריפה מנערי הגבעות שהם בעצם דור ההמשך שלהם עצמם
הבחירות שאמורות להתקיים בעוד כשישה שבועות חושפות את ההנעה הפנימית של רבים מהמעורבים בהן. נתחיל בכך שבנושא הזה, כמו כמעט בכל נושא, רוב השיח התקשורתי בערוצים המוכרים הוא שלילי. ומה שבאמת משונה - לפחות בשיח הגלוי, הנשמע - זה שלא שוללים רעיונות, שוללים דמויות, אנשים. האנשים הנשללים אמנם מייצגים רעיונות אבל משום מה השלילה מתמקדת בהם עצמם, לא ברעיונות שהם לכאורה מייצגים. מעניין למה. שיח השלילה הזה אינו חדש אצלנו, אני זוכר אותו עוד כילד וזה היה די מזמן, עוד בימי ראש הממשלה הראשון שהקפיד לבטא שלילה מוחלטת כלפי אישים שהיו בני פלוגתא שלו. עם השנים השיח הזה לא התמתן, רק הקצין.
לענ''ד השורש הנפשי של שיח כזה יונק משנאה המזינה אותו ואשמח אם מישהו יציע הסבר הגיוני אחר. כאן המקום להודות כי מעולם לא התחברתי לשיח השלילי ולשנאה המניעה אותו, ולמרות שלא הסברתי לעצמי את העניין, כלומר שלא ניסחתי בדיבור או בכתיבה את תחושותי, מעולם לא הצבעתי למי שנחשדו בעיני כשונאים, גם אם השיח שלהם לא היה שלילי בגלוי. ואדרבה, במבט לאחור מסתבר שתמיד הצבעתי לשנואים. לא תמיד להכי שנואים, אבל אף פעם לא לשונאים. מקובל לחלק את המפה הפוליטית לימין ושמאל; הימין בד''כ משדר אהבה לעם ולארץ וחלק ממנו גם לתורה, אבל גם בתוכו פשה נגע השנאה ולאו דוקא לאחרונה, זה לא בלט כי הוא דיבר יותר יפה.
יש להודות כי תעמולת השנאה השפיעה לא מעט ואולי עדיין משפיעה. אמרנו שהתעמולה הזאת שוללת אנשים ולעתים קרובות התוצאה היא שגם המאמינים ברעיונות של השנואים מסתייגים ממייצגי הרעיונות המקובלים עליהם. כאילו הרעיון נכון אבל מי שמבטא אותו זה האדם הלא מתאים. ומה שיפה זה שבין השנואים עצמם יש לא מעטים שנדבקים בשנאה כלפי ''הקיצוניים'' בצד שלהם. משלים את עצמם שבכך יתקבלו אצל השונאים. ויש אפילו שמרחיקים לכת ומצטרפים בגלוי לכת השונאים, כנראה השתכנעו שעליהם למחוק את עברם ולעטות על עצמם אדרת חדשה, מתקדמת ומקובלת יותר. המכנה המשותף והעצוב הוא שהערכתם העצמית תלויה בזולתם.
למגר את השנאה
האם השנאה הזאת היא גזירת גורל? פרשת השבוע פותחת בפסוק
(שמות כ''א): א וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. (רש''י): וְאֵלֶּה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. בסיני עמדנו כולנו כאיש אחד בלב אחד ושמענו את עשרת הדברות. באה פרשת השבוע ומשלימה את התמונה, לא רק עשרת הדברות אלא התורה כולה, כולל הוראות מפורטות בכל תחומי החיים. לפעמים קורה שיהודי חש שנאה כלפי יהודי שני, לא טוב שזה קורה אבל זה קורה. אומרת התורה חייבים להתמודד עם זה, למחוק את השנאה ואפילו את האיבה
(פרק כ''ג): ד כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ, אוֹ חֲמֹרוֹ--תֹּעֶה: הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ, לוֹ. ה כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ, מֵעֲזֹב לוֹ--עָזֹב תַּעֲזֹב, עִמּוֹ.שנאה כזאת עלולה להתעורר על רקע אישי, מישהו נפגע מזולתו ועליו להתמודד ולנצח את רגש השנאה אם התעורר אצלו. לכך מתייחסות ההלכות שבין אדם לחברו ואמנם כאן יש מקום לפיוס אמיתי בין היריבים עד למחיקת השנאה. הבעיה היותר קשה, וכנראה זה מה שקיים אצלנו, היא השנאה המעמדית. כאשר קבוצה מסוימת חשה עליונות ביחס לקבוצות אחרות היא נוטה לזלזל בהן ואף לבוז למאפיינים שונים שלהם. למנהגים מסורתיים למשל או לערכים תרבותיים. המעבר מביזוי ערכים ומנהגים לביזוי אנשים החיים על פי אותם ערכים ומנהגים הוא כמעט מחויב המציאות. הרי קשה ללעוג ולשנוא את הנשיקות שמקבלים ספר התורה או המזוזה, במקום זה לועגים ושונאים את מי שמנשק אותם.
גם קשה ללעוג ולשנוא את ערך אהבת התורה, אבל קל מאוד ללעוג ולשנוא את אוהבי התורה שמקדישים את חייהם ללמידתה ולניהול חייהם בהתאם להוראותיה. ואולי הכי קשה זה לבטא לעג ושנאה לערך של אהבת הארץ, שהרי אם לא אוהבים אותה מה יש לנו לחפש פה? אבל קל מאוד ללעוג ולשנוא את המתנחלים אוהבי הארץ וזה תחליף ראוי בהחלט. וכאן נדמה לי שחלק גדול מהמתנחלים לא הפנימו ששונאים אותם וחלקם אף הפכו למשרתי השונאים. כך אפשר למצוא אצלם התסתייגות חריפה מנערי הגבעות שהם בעצם דור ההמשך שלהם עצמם, הרי הם עושים היום את מה שעשו ראשוני המתנחלים, לפני שהתברגנו. מכאן גם ההסתייגות החריפה מבן גביר ודומיו, הוא קיצוני מדי, לא כמונו.
כאמור, לפנינו עוד כשישה שבועות עד הבחירות אבל זה לא כל כך משנה, את שיח השנאה חייבים למגר בלי קשר. לא בהתנצלות וגם לא בהתנגחות, רק בהתעלמות ממנו ובדבקות באמת מפני שהיא אמת.
הטהרנות מטמאת את האוירה
