אם השופט לא יהיה כפוף לאלוקות – אין דרך להתחמק מהסכנה שבמוקדם או במאוחר מקום המשפט ייהפך למקום הרשע, זה פשוט טבע האדם
השיא של פרשת השבוע הוא מתן תורה במעמד הר סיני, אבל עוד קודם לכן - כהכנה למעמד נשגב זה לפי הזוהר - מגיע יתרו כהן מדין חותן משה ומסתפח למחנה ישראל. בדברי ההסבר לצעד הקיצוני שעשה הכהן הגדול של עבודה זרה כתוב
(שמות י''ח): י וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ ה', אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם. יא עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹקִים: כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. המדרש מספר שיתרו השתתף במועצת החכמים של פרעה כאשר עלתה ההצעה (סוף פרק א):
כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. הוא התנגד לרעיון המפלצתי ופרש לביתו. כעת הוא שומע:
כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. שהמצרים מתו בטביעה, באותו מיתה שתכננו לבני ישראל.
לכאורה זה סיפור עתיק שהיה ונגמר, אבל בקהלת יש פסוק שממנו למדים חז''ל שהתופעה הזאת היא נצחית. הפסוק הוא
(פרק ג'): טו מַה-שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא, וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה; וְהָאֱלֹקִים, יְבַקֵּשׁ אֶת-נִרְדָּף. במדרש, חז''ל מאריכים בדוגמאות אבל אנו נביא כאן את תמצית דבריהם מפירוש רש''י:
מַה-שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא - מה שהיה מלפנינו כבר הוא עשוי וראינוהו או שמענוהו מאחרים שראוהו, ויש לנו להעיד עליו שראינו שהקב''ה מבקש את הנרדפים. וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה - עתיד להיות עוד באחרונה דוגמת מה שכבר היה, כאשר בראשונה כן באחרונה, אין הקב''ה משנה מדותיו בעולם. וְהָאֱלֹקִים, יְבַקֵּשׁ אֶת-נִרְדָּף - ליפרע מן הרודף. לפיכך מה יתרונו של עושה הרעה באשר הוא עמל? הרי סופו להשתלם. אמנם הנסיבות משתנות עם הזמן וגם הדמויות מתחלפות כמובן, אבל דרך הניהול של הקב''ה את עולמו אינה משתנה לעולם, תמיד הוא יתן עדיפות וסיוע לנרדף. המדרש מדגיש שככה זה בכל מקרה, גם כשצדיק רודף צדיק או רשע רודף רשע ואפילו אם צדיק רודף רשע, גם אז
וְהָאֱלֹקִים יְבַקֵּשׁ אֶת-נִרְדָּף. נכון, לא תמיד זה קורה מיידית ולכן אפשר להתבלבל ולחשוב שהקב''ה לא באמת מתערב במעשי בני אדם, אבל אם מתבוננים בהיסטוריה, במה שכבר היה, צריכים ללמוד מזה שמה שיהיה יתנהל באותה דרך, על אותו רצף של
וְהָאֱלֹקִים יְבַקֵּשׁ אֶת-נִרְדָּף. זה לא בהכרח אומר שהרודפים ייענשו בגלוי, אבל זה כן אומר שהנרדפים ישרדו ואף יתחזקו ויגברו על רודפיהם.
אלוקים עם הנרדף
מיד בהמשך אומר קהלת כך:
טז וְעוֹד רָאִיתִי, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע. הקביעה הזאת מתכתבת מצוין עם המציאות העכשווית בעולמנו אבל גם עם סיום פרשת השבוע. שם כתוב כך:
כב וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת, עַל-מִזְבְּחִי: אֲשֶׁר לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ, עָלָיו. פשט הפסוק הוא שלא עולים למזבח במדרגות אלא בשיפוע (הנקרא כבש). אבל מיד אחר כך כתוב (פרק כא):
א וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. מה הקשר בין שתי ההוראות, מה מלמדת הסמיכות שביניהן? אומרים חז''ל שזו אזהרה למי שקיבל תפקיד מכובד, שיפוטי או אחר, שיראה עצמו כמי שעומד לשרת על המזבח לפני ה' ויזהר מגאווה שמא ייחשף במערומיו ובקלונו,
אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.בפסוק הנ''ל אומר קהלת כי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, במימד הגלוי של העולם, כלומר אם חלילה השופט מנותק מהאלקות אשר מעל השמש, שזה המימד הנסתר של העולם, אזי התוצאה עלולה להיות
מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע. האמת היא שהתוצאה הזאת תגיע במוקדם או במאוחר, היא בלתי נמנעת כי השופט מבצע על הארץ את תפקידו של האלוקים בשמים. אם יכפיף עצמו לאלוקות כהוראה הנלמדת מפרשת השבוע כנ''ל, אם ישמור על הגבולות שקבעה לו התורה הקדושה ולא יתיימר להחליף את האלוקים, רק אז יש סיכוי שידון דין אמת והצדק ייעשה. ואם השופט לא יהיה כפוף לאלוקות – אין דרך להתחמק מהסכנה שבמוקדם או במאוחר מקום המשפט ייהפך למקום הרשע, זה פשוט טבע האדם.
לענ''ד שני הפסוקים הנ''ל שציטטנו לעיל מספר קהלת מציעים הסבר מלא לכל מה שמתחולל אצלנו כעת. ראש ממשלה שנרדף כבר שנים והוא עדיין מכהן כראש ממשלה. היה כבר מי שטרח והעלה למרשתת לפי סדר את שמות הפוליטיקאים שהתיימרו להחליף אותו, בין השאר בטענה שהוא מסוכן למדינה, לא פחות. כולם נמוגו והוא עודו מכהן. אנשי תקשורת בולטים שנאו ושונאים אותו, השמיצו ומשמיצים אותו ואת משפחתו בלי סוף והוא ממשיך. בשנים האחרונות גם מערכת המשפט הצטרפה לרודפים אותו וגם הפגנות המוניות אורגנו נגדו. והוא ממשיך. נראה כאילו שום דבר אינו נוגע בו. נראה לי שמתקיימת כאן בשלמות ההבטחה:
וְהָאֱלֹקִים יְבַקֵּשׁ אֶת-נִרְדָּף.
רודפים ונרדפים
