|
|
|
כמה מחשבות על הבחירות
נמרוד ברנע
1. היציבות הפוליטית השברירה במדינתנו מחזקת את תדמיתנו כרפובליקת בננות. לא מספיקים הפערים החברתיים בין הגבוהים בעולם, 30 השרים בממשלה, מהם שבעה בלי תיק, והעובדה שקברניטי המדינה רובם המוחלט גנרלים בדימוס - עכשיו גם נוכל להכריז שאף אחת מארבעת הממשלות האחרונות לא הסתיימה במועדה המתוכנן. פרס חשב שבהקדמת הבחירות הוא יזכה בחמישים מנדטים, נתניהו לא עמד בלחץ וברק פישל לאורך כל הדרך. אומנם אני מתנגד לממשלת שרון-ליברמן שדיברו עליה, אך יש לחשוב לטווח הארוך. אנו מתקרבים למערכת פוליטית נוסח איטליה בה במהלך העשור האחרון היו אחד-עשר ראשי ממשלה.
2. עצרת הזיכרון לזכר יצחק רבין ז''ל התרחשה לא מזמן, האווירה הייתה אינטימית ונוסטלגית. העצרת לא דירבנה את מחנה השמאל, מיואשים היו האנשים. נהוג להזכיר לרעה את רבין והסכם אוסלו בדיבורים על המיצובישי המפורסמת שניתנה לסגן שר אלכס גולדפרב. רבין היה איש חזון ופוליטיקאי, הוא היה פוליטיקאי במובן האמיתי של המילה. הוא ידע לסגור את עסקאות, הוא הבין את הפרלמנטריזם הישראלי לעומקו. לאחריו הגיע הטירון הפוליטי נתניהו שמרוב תמרונים התרסק. ברק, שהיה שאפתן יותר משניהם ביחד וסלד מתיוגו כפוליטיקאי, גרם לכך שמצד אחד בחוסר סגירת עסקאות נפלה הממשלה, ומצד שני חוק טל הארור והנורא עבר. אריאל שרון הכריז וסיפר לנו בגאווה על כך שביומו הראשון בתפקיד כרה''מ קבע לעצמו כלל לא להיכנע ללחצים פוליטים. הגעגועים שיש הם לא רק למנהיג שהוא איש חזון, עומד במילה שלו ומוביל את העם לכיוון מוגדר - הגעגועים הם גם לפוליטיקאי אמיתי, אחד שידע להחזיק את ממשלתו ללא וויתור על הליבה האידיאולוגית שלה.
3. אנו צריכים לקוות שראשי המפלגות ישכילו להתאחד לפחות בנושא הביטחוני. האינתיפדה הנוכחית קשה מנשוא, ואם לצורך תרגילים פוליטים ומדיניות בחירות יתחילו לשחק בכוחות הביטחון, אסון גדול צפוי לאזרחי המדינה. למרות התדמית המתונה שהוא מנסה לסגל לעצמו לאחרונה, שניסה לאמץ עוד במערכת הבחירות לראשות הממשלה כסבא חביב ולא כמחרחר מלחמה שאחראי למלחמת לבנון, יש לקוות ששרון לא ינסה לגייס את קולות המתנחלים על ידי פתיחה במלחמת בחירות כמו שפרס עשה ב- 1996, או הצבת עשרות התנחלויות חדשות והפסקת תהליך פינוי המאחזים הבלתי חוקיים (שעל פי סקר עיתון ''הארץ'' מה- 4.11.02 80% ממצביעי הליכוד תומכים בו).
4. אין לנו לפתח תקוות מהבחירות הקרובות. מדובר בביסוס ממשלת הימין לעוד ארבע שנים. הליכוד ינצח, ואני מציע לכל פעילי מפלגת העבודה להישאר מתחת לפוך. אם למישהו היה ספק בנוגע לנושא מערכת הבחירות הקרובה, בעקבות פרסום דו''ח העוני האחרון והתבטאויות הפוליטיקאים מדובר בנושא הכלכלי-חברתי. אך הפוליטיקה הישראלית כמנהגה, תתאפיין בהבטחות מרובות (מישהו זוכר את ''יש לי ביטחון בשלום של שרון'' ?)
ובחוסר מעשה. נקווה שהשמאל ינצל את הכהונה הקרובה לחשבון נפש, ניקוי אורוות ומיצוב מחדש כמו שעשתה מפלגת הלייבור בתקופת מארגרט תאצ'ר וג'ון מייג'ור בבריטניה.
|
|
|
כמה מחשבות על הבחירות
