מצ''ב שתי הצעות של בעלי נסיון ומעמד מוכר (גם על ידי ההנהגה הפוליטית של ישראל) ביעוץ בנושא מגיפות:
התנאי החשוב ביותר להצלחה הוא שהממשלה תציב את היעדים (כפי שהציג ערן סגל), את האסטרטגיה, ותטיל את משימת הביצוע על בעל (או בעלי) מקצוע – ממש כמו שנהוג במקרה שפורצת מלחמה (אז בעל המקצוע הוא הרמטכ''ל). מאותו רגע אין מקום לשיקולים פוליטיים קצרי טווח.
הסיכוי שזה יקרה בישראל קטן מאד. איך יודעים?
הנסיון עם המגפה מלמד שהמגזר הפוליטי לא הניח לבעל המקצוע (גמזו) לנהל את הביצוע. המגזר הפוליטי כבר מכיר את ההצעות הנ''ל. פרופ' סגל השתתף בישיבת קבינט הקורונה האחרונה (
הורדת התחלואה ללא צורך בסגר...) וכנראה יבחר ''להתעלם'' מהן או מרובן.
בל נשכח שברקע יש לנו סיפור הניהול כושל של הטיפול במגפה מתחילת הדרך. הביטויים הבולטים לכך הם אי הפעלת תוכנית שהוכנה בעשור הראשון לשנות ה-2000, אי יישום ההמלצות של ועדת וקסמן (שהוקמה על ידי המל''ל בתחילת הדרך) והכשלת הפרוייקטור שמונה מאוחר מאד. הגישה הזאת גרמה ליצירת ביקושים לציוד ומיכשור כאשר בשוק היה עודף ביקושים אדיר. לכן גייס המנהל הכושל את המוסד, אל על, ומיליארדר סיני ומיליוני שקלים כדי להשיג את מה שהיה צריך להשיג כבר בינואר (דו''ח מבקר המדינה מ-23.3). הניהול הכושל נמשך גם בגלל שלמעשה הוא לא נמסר לבעלי המקצוע, למומחים.
עכשיו שוב בגלל ניהול כושל של יצירת הסכמים עם חברות שעבדו על חיסון שלכאורה גורם לפניות ''אישיות'' של המנהל הכושל... אם באמת יצליח חסידיו ישכחו את הכשלון בניהול הטיפול במגפה ויעלו אותו על ראש שמחתם. והם לא ישימו לב לסיכון שבא עם החיסון של פייזר (וגם של מודרנה) שמיוצר בגישה חדשה לגמרי... אף אחד לא יכול להבטיח שהמתחסן לא יסבול מסיבוכים כלשהם, לפני שיעבור מספיק זמן מהזרקת החיסון ואת משך האפקטיביות של החיסון... (
אסטרטגיית החיסונים של ישראל עוד עלולה לעלות לנו ביוקר).
אפשר להצליח גם בלי סגר ובלי חיסון?
