|
|
|
סמרטוט אדום
גדעון ספירו
יום א' 27 באוקטובר 2002
* העיתונים יצאו בכותרות צעקניות על סגן אלוף המואשם בריגול ובבגידה. בתחילה אסור היה לפרסם את שמו של הקצין, אבל העיתונים ושידורי הטלוויזיה התחכמו במתן מיני רמיזות, וכל אחד הבין שמדובר בקצין בדווי. למחרת כבר הותר הפירסום: סגן אלוף עומר אל הייב מהכפר זרזיר מואשם כי תמורת סחר בסמים מסר לחיזבאללה מידע כלשהו על היערכות צה''ל ליד גדר המערכת. כתב האישום מנפח כרגיל תופעות כאלו במלים בומבסטיות כמו ריגול ובגידה.
אינני יודע אם סגן אלוף אל הייב אשם, הוא טוען שהוא חף מפשע ומצהיר כי עם תום משפטו תוענק לו דרגת אלוף משנה. באי רצון רב אני מקלקל לאל הייב את החלומות. עוד לא קרה במדינת ישראל שמי שהואשם בריגול או בבגידה זוכה. מבחינה זו דין ישראל כדין עירק. 100 אחוזים הרשעה. גם העובדה שהוא עומד לדין בבית משפט צבאי לא תסייע להכרעה בדבר חפותו. ז'ורז' קלמאנסו, מי שהיה ראש ממשלת צרפת במלחמת העולם הראשונה, אמר כי הקשר בין משפט צבאי למשפט הוא כקשר בין מארשים צבאיים למוסיקה.
היותו של אל הייב לא יהודי, ובעיקר היותו ערבי, מאפשר כבר עתה לומר ברמה גבוהה של ביטחון כי מי שיהמר על הרשעתו הולך להרביץ זכייה יפה.
אל הייב מואשם בחוסר נאמנות למדינה, והוא ומשפחתו משיבים בהצהרות נאמנות דביקות שמעוררות מבוכה.
הנה השאלה שמטרידה אותי: מדוע הוא נאמן למדינה? מדוע מתגייסים בדווים כה רבים לצבא של מדינה הנילחמת נגד בני עמם? מדוע הם משמיעים הצהרות נאמנות שעה שהבדווים הם הקבוצה המופלית ביותר במדינת ישראל? די לעבור בישובי הבדווים ולראות כיצד המדינה מזניחה אותם, מתעמרת בהם, גוזלת מהם את קרקעותיהם, הורסת את בתיהם, לא משקיעה כמעט אגורה בשרותים חברתיים, ילדי הבדווים לומדים בחום הלוהט של הקיץ בפחונים בתנאי עולם שלישי. הילדים הולכים ברגל מרחקים ארוכים לבתי ספר. האבטלה שם בשיאה. בקיצור, המדינה משפילה ומתעלמת מזכויותיהם הבסיסיות של אזרחיה הבדווים. מהיכן נובעים גילויי הנאמנות? בלתי מובן. שנות ההזנחה הארוכות הוכיחו כי ממשלות ישראל, מהעבודה ומהליכוד, לא זו בלבד שלא מעריכות את הנאמנות הזו, אלא הנאמנות גוררת בעקבותיה זילזול. אם הבדווים הם פראיירים כאלה שמוכנים להתגייס לצבא ולסכן את חייהם במלחמה נגד בני עמם הפלסטינים, כאשר מצבם בזבל, אז מדוע להשקיע בהם? כך חושב הראש של הממשל היהודי הממציא לנו פטנטים.
אל הייב ובדווים אחרים המשרתים בצבא היו מעלים את קרנם אם היו מצהירים, כי הם אינם מוכנים להיות נאמנים למדינה שאינה נאמנה להם. הם היו מרוויחים יוקרה אם היו מתפטרים כאיש אחד מהצבא, ואומרים לחברי הממשלה: אנחנו לא נאמנים למדינה גזענית שמפלה אותנו לרעה. תלכו קיבינימט.
חוסר נאמנות למדינה לא צריך לבוא לידי ביטוי בסחר בסמים. (וזאת ללא קשר לכתב האישום). זהו ערוץ פסול. יש די והותר ערוצי פעילות בהם אפשר להביע אי נאמנות בלי לנגוע בסמים.
* המאבק שהתנהל בין מאות פרחחים מתנחלים לבין הצבא והמשטרה במטרה לפנות את הפולשים מאדמה לא להם, היה לטעמי הצגה אחת גדולה. אתם רוצים להגיד לי שהצבא והמשטרה הם כאלה אימפוטנטים, כאלה טמבלים, שאינם יודעים איך לפנות פולשים פשיסטים? הרי אותה משטרה רצחה לפני שנתיים 13 אזרחים ישראלים כאשר אלה הפגינו. הצבא מצוייד בחימוש עוד יותר מודרני וקטלני. הוא הוכיח כי אין לו בעייה לירות טילים ממסוקים לעבר שכונות מגורים פלסטיניות ולקטול חיי ילדים ונשים חפים מפשע. אז מה הפריע לצבא להרים הליקופטר באויר ולירות טיל אחד לעבר הפולשים? מה עוד ומדובר בגבעה צחיחה רחוקה ממקום ישוב, גבעת חלפון כלשהי, והטיל לא היה פוגע באף אדם חף מפשע. מה הפריע למשטרה לירות כדורי גומי לעבר הפולשים, להרוג כמה עשרות מהם, ואת היתר להפיץ לכל רוח? התשובה ברורה. יהודים זוכים ליחס מיוחד.
לא, אני לא מציע לנהוג באכזריות כזו, אפילו מדובר בחבורה פשיסטית אלימה, אלא מסתפק באמצעים הרבה יותר מתונים, בלי להרוג אף אחד (רימוני הלם? גז מדמיע? זרנוקי מים? אלות לשבירת ידיים ורגליים ואולי גם מספר ראשים? (בעדינות כמובן, בלי לפצח אותם לשניים).
בקיצור, אילו באמת רצו לפנות, היו מביאים יחידות משטרה שהתמחו בפיזור הפגנות, ולא מסתייעים בחיילים טירונים שאין להם הכשרה מינימלית בכגון אלה.
לממשלת שרון היה עניין לשדר לאזרחים מסר, בבחינת תראו כמה קשה לפנות מתנחלים ממאחז בלתי חוקי (כאילו שיש דבר כזה כמו התנחלות חוקית), עתה תארו לכם מה יקרה אם ניצטרך לפנות התנחלות של ממש. ואם שר הביטחון בן אליעזר, נאמנו של שרון במפלגת העבודה, גם יגזור קופון מההצגה במאבקו לראשות המפלגה, למה לא?
החשש שמלובה על ידי הימין, כאילו פינוי מסיבי של כל ההתנחלויות, יערער את יסודות המדינה, הוא להערכתי חשש שווא. ממשלה שתהיה נחרצת בהחלטה לפנות את 200 אלף המתנחלים מהשטחים הכבושים, לא תתקשה לעשות זאת ותצליח לגבור ללא קושי על קיני התנגדות מזויינת פה ושם. בל נשכח כי הצרפתים פינו מאלג'יריה למעלה ממיליון מתנחלים. צריך ממשלה נחושה. זה הכל.
* ''מה אתה היית עושה במקום פוטין''? שאל אותי מכר בעקבות פעולת היחידות המיוחדות של הצבא הרוסי לשיחרור בני הערובה בתיאטרון במוסקבה. שאלה טובה. התשובה בהמשך.
פעולת החטיפה של עשרות אנשי הגרילה הצ'צ'נית, שהצליחו להשתלט על תיאטרון באמצע ההופעה ולהפוך בן רגע מאות צופים שבאו להינות ממופע מוסיקלי, לבני ערובה שחייהם בסכנה, היתה ללא ספק פעולת טרור גרנדיוזית. החוטפים הצליחו, למספר ימים, להעביר את זירת הקרב מצ'צ'ניה הרחוקה ללב הבירה הרוסית.
חטיפת בני ערובה שהם אזרחיות ואזרחים חפים מפשע, היא פעולה ניבזית. החוטפים היו צריכים להניח כי הממשלה הרוסית תנהג על פי הכלל שהתקבע בקהילה הבינלאומית, בוודאי אחרי ה- 11 בספטמבר, ''שלא נכנעים לטרור'', ותפעל באמצעות כוחות הביטחון לשחרר את בני הערובה, גם במחיר גבוה בחיי אדם. אני מניח כי הצ'צ'נים לקחו זאת בחשבון, ובכל זאת היו מוכנים להקריב את חייהם למען המטרה של שיחרור צ'צניה מהכיבוש הרוסי. הבונוס של החוטפים הינו, כי ה''מלחמה הנשכחת'' כפי שניקראת מלחמת רוסיה בצ'צ'ניה, שוב עלתה על סדר היום הבינלאומי.
''פוטין הוא גבר'' אומרים ישראלים רבים, הוא לא ניכנע לטרור. ומיד עושים כמובן השוואה עם מה שמכונה בעגה הישראלית הרשמית ''המאבק בטרור הפלסטיני''. כאשר מתרחש במקום כלשהו על פני כדור הארץ ירי על מוסלמים, ישראל תופשת מיד טרמפ ויוצאת בקריאות הידד. מנהג אנטישמי בזוי. (לכן תמך שרון, כשכיהן כשר חוץ אצל נתניהו, במילושוביץ שעה שביצע את מעשי הטבח באלבנים).
האם מבחנו של גבר הוא בנכונותו להקריב חייהם של מאות מאזרחי מדינתו, במקום להיכנס מיד למו''מ עם החטפים? אם כך, פוטין הוא אחלה גבר. אני מעדיף גברים מסוג אחר.
השיטה של החוטפים היתה ניבזית, פושעת, אבל דרישתם צודקת. הם לא ביקשו כופר כסף, או משהו דומה, אלא היתה להם דרישה אחת: שצבא הכיבוש הרוסי יצא מצ'צ'ניה. כי זאת לדעת: רוסיה מנהלת בצ'צ'ניה מלחמה קולוניאלית בשיטות שאכזריותן עולה עשרת מונים על חטיפת בני הערובה. עד כה נהרגו במלחמה מאה חמישים אלף בני אדם, והכל כדי שהרוסים ימשיכו לשלוט בעם קטן שעומד על דרישתו לעצמאות.
מה הייתי עושה במקום פוטין? נאחז מיד בדרישה של החוטפים וניכנס איתם למו''מ ענייני על נסיגת הצבא הרוסי מצ'צ'ניה. זה ממילא המעשה הנכון לעשותו. כך היו ניצלים גם חייהם של בני הערובה, וגם חייהם של אלפי חיילים ואזרחים רוסים ואזרחים צ'צ'נים, שימשיכו לשלם את המחיר הנורא על ההתעקשות הרוסית לשלוט בצ'צ'ניה.
הרוסים רואים את פעולת החילוץ כמוצלחת. מה כל כך מוצלח במאות הרוגים ופצועים? ועדיין אין לנו ידיעה ברורה באיזה נשק כימי השתמשו הרוסים שגרמו לקטל המוני בחיי אדם.
החוטפים שותפים לנשיאה באחריות לתוצאות הקשות של פעולת החטיפה, אבל הרוסים נושאים באחריות על לזוועה, שהרי בלי הכיבוש וההרג ההמוני לו גרמו, הרג שהולך ומתקרב בממדיו לרצח עם, גם פעולת החטיפה בתיאטרון במוסקבה לא היתה מתבצעת.
אילו ישראל היתה נוהגת על פי הציווי המוסרי שמתבקש ממדינה קטנה שחי בה עם שנאבק לעצמאות משלטונה של האימפריה הבריטית הגדולה, היתה ישראל צריכה לתמוך בתביעה הצ'צ'נית לעצמאות.
אבל ישראל רוצה להידמות לרוסיה, להיות מעצמה קולוניאלית המדכאת עם קטן הנאבק לעצמאות. לכן היכונו לכיבוש אולם תיאטרון ישראלי בעיצומו של המופע על ידי יחידת קומנדו פלסטינית.
דרך אגב, בסופו של דבר, גם לרוסיה הגדולה לא יהיה מנוס מהסדר פוליטי שיכיר בשאיפות הלאומיות הצ'צ'ניות. גם את הלקח הזה רצוי ששרון וחבורתו ילמדו לפני כיבוש אולם התיאטרון, או פעולת ראווה אחרת של תנועת ההתנגדות הפלסטינית.
* טרור המתנחלים נגד הפלסטינים גרם לתושבי כפר יאנון לעזוב את כפרם. הם לא יכלו לסבול יותר את התנכלויותיהם של מתנחלי איתמר. זהו שלב חדש בטרור הישראלי, המביא לידי מימוש את תכנית הטרנספר. תנועת ''תעיוש'' נזעקה, הצליחה להביא את הנושא לתודעה הציבורית, והחליטה על נוכחות יומיומית בכפר כדי לאפשר לתושביו לחזור לבתיהם ולעבודת מסיק הזיתים.
משטרת השטחים הכבושים וצבא הכיבוש, היו יכולים, אילו רצו, לעצור את הטרוריסטים מאיתמר, ולאפשר לתושבי יאנון לחיות ולעבוד כאשר מתנחלי איתמר החמושים לא יורדים לחייהם.
העובדה שעמדו מן הצד, מוכיחה שוב למי שעדיין זקוק לכך, כי שוטרי וחיילי הכיבוש עושים יד אחת עם טרור המתנחלים. הדבר הופך אותם, החל מהקודקוד וכלה באחרון החיילים בשטח, לשותפים לפשע מלחמה.
תנועת השלום הישראלית צריכה לחשוב בקווי מיתאר חדשים. האם לא הגיע הזמן להקים קבוצות מתנדבים שיכבשו התנחלויות, יפרקו את המתנחלים מנישקם ויטילו סגר על המתנחלים, עד שיפונו חזרה לישראל? כי אין התנחלות חוקית. במקום שהשלטון שותף להפרת חוק, חובה על אזרחים שומרי חוק למלא את החלל. תחשבו על זה.
|
|
|
סמרטוט אדום / טור שבועי
