פּרשת ''לֵךְ לְךָ'' והשיר ''גלוּת''

מורד בן רפאל חקק

המשורר בלפור חקק כתב בצעירותו את השיר ''גלות'' המתאר עליית סבו מבבל לארץ בהקבלה לעליית אברהם אבינו מבבל על פי הדיבור האלוהי. אך למרות שהשיר מתאר חוויה של עלייה לארץ, הוא נקרא ''גלות''. המשורר מתאר את הולדת שירו.

השבוע פרשת ''לךְ לךָ'', הפרשת המכוֹננת של הוּלדת העם היהודי. אברהם אבינו זכה לתואר המחייב ''אבינו'', אבי האוּמה. עד אז משפחתו הייתה עובדת אלילים וגרה באוּר כּשְׂדים, בָּבל (עירק של ימינו). האל מצַווה את אברהם (שבראשיתו נקרא אברם) לעזוב את ארצו ואת מולדתו וללכת אל הארץ המובטחת לעם ישראל, העם שייצא מחלציו:

הארץ מכונה עד אז ''ארץ כנען'', והעמים החיים בה הם עובדי אלילים. על פי המסורת היהודית המשפחה של אברהם ושרה היא המשפחה הגַרעינית שממֶנה צומח העם היהודי. במשך הדורות נקבעת המסורת שיציאה מן הגוֹלה אל ארץ ישראל היא ''עלייה'' לארץ, כיוון שיש בה עלִייה רוחנית של היהודי השָב למולדתו. הדגש בתפיסה זו הוא על הקיטוב בין ה''גוֹלה'', ה''גלוּת'' ובין ארץ ישׂראל, ארצו של עם ישׂראל. אברהם אבינו על פי תפיסה זו הוא העולה הראשון, וכל עלייה של יהודים לארץ המובטחת היא בגדר ''מעשׂה אבות – סימן לבנים''.

---

עליית הסב מבבל כמו אברהם אבינו

משפחתנו עלתה מארץ בבל, וגם סבי בעלוֹתוֹ דומה היה לאברהם אבינו שעלה מאוּר כשׂדים לארץ כנען. על אברהם נֶאמר במקורות היהודיים ש''עלה על פי הדיבּור'', כלומר: על פי הדיבור האלוהי. בצַו האל הוא נוטש את ''מולדתו'', במובן הבסיסי של המילה: מקום הולדתו. ממולדת שהיא מקום הולדת הוא עובר לארץ ישראל, שתהיה מולדת עבור העם כולו.

בבואי לכתוב את שיר עלייתו של סבי מורָד (קיצור של השם מרדכי) חקק, שָמרתי על התבנית המַחזורית של חֲזרה על עלייתו של אברהם בדרכו מבבל לארץ ישראל. על פי השיר שלי, גם סבי מורד בן רפאל חקק עלה על פי הדיבור האלוהי, עלייה בצַו האל, בצַו המסורת לדורותיה מִכּוח הכּיסופים והתפילות לארץ.

השיר שלי מֵעצם תכנו הוא שיר עלייה לארץ, אך הוא נקרא ''גלות''. זה מעלה תמיהה ראשונית אצל קוראי השיר. השיר נכלל בתכניות הלימודים ובשנת 2011 , היה שיר זה חובה לבגרות. למה אם כן נקרא השיר ''גלוּת''?

הנה השיר שלי (מתוך: ''ואז בקץ היוחסין'', שירים, 1987), בצירוף כמה הערות על הַשיר:

גלות

סָבִי הָיוּ לוֹ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה שְׁקוּפִים וְרָקְמָה לוֹ אִמּו בְּדַשׁ הַכֻּתֹּנֶת הַתְּכֻלָה פַּסֵּי זָהָב יָפִים וְחָקְקָה לוֹ אֶת שְׁמו בְּעֹנֶג בְּאוֹתִיוֹת שֶל כֶּסֶף, אוֹר מְזֻקָּק. סַבָּא שֶׁלִּי. מוֹרָד בֶּן רְפָאֵל חַקָּק. וְעָלָה סָבִי כְּאַבְרָהָם מֵאוּר מֵאוֹתָהּ אֶרֶץ עַל פִּי אוֹתוֹ דִבּוּר. עָלֹה עָלָה אֶל אוֹתָהּ אַדְמַת מוֹלֶדֶת וְלֹא הָיְתָה לוֹ עוֹד הַכֻּתֹּנֶת הַנֶחְמֶדֶת. ואָבְדָה לוֹ שְׂרָרָתוֹ וְאָבַל נֹגַה פָּנָיו וְנִשְׁחַת הַכֶּסֶף וְנִשְׁחַט הַזָּהָב. וּבַשְׁוָקִים רָכַל סָבִי מָכַר אֶת אוֹצְרוֹתָיו בְּגָדִים בָּלִים, מַרְכֹּלֶת אַכְזָב לְשׁוֹנוֹ כְּבֵדָה, נָבִיא נֶעֱזָב. סַבָּא שֶׁלִּי מֶלֶךְ עָצוּב. נוֹלַד בְּבִגְדֵי מֶשִׁי וְרִקְמָה, בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת. וְכַאֲשֶׁר גָּלָה אֶל אֶרֶץ נִשְׁחֲתוּ בְּגָדָיו, נִשְׁחָת הוֹדוֹ. רַק בְּמוֹתוֹ הִלְבִּישׁוּהוּ תַּכְרִיךְ כַּעֲטֶרֶת טַלִּית שֶׁקִּבֵּל מֵאָבִיו טַלִּית יְרֻשָׁה חֲקוּקָה תְּכֵלֶת אוֹֹתִיּוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה. וּלְאֹרֶךְ הַטַּלִּית דִמִּיתִי לִרְאוֹת פַּסֵּי זָהָב יָפִים. אוֹר מְזֻקָּק. סַבָּא שֶׁלִּי. מוֹרָד בֶּן רְפָאֵל חַקָּק.