לפני כשבועיים החליטה ממשלת רוסיה לתגבר את נוכחותה הצבאית בסוריה, כאשר נמל לטקיה משמש לה ראש גשר, ואניות המלחמה הרוסיות מספקות את קו העורף הפתוח לאספקה. התגבור מומש בשני מישורים. המישור הראשון, היה תגבור של יחידות צבאיות. המישור השני, הרוסים העבירו ציוד שריון לסוריה. בנוסף לכך הרוסים העבירו לסוריה ארבעה מטוסי קרב מתקדמים ביותר. ואחר כך הוסיפו עוד עשרים מטוסי קרב כאלה.
בנוסף לרצון להושיע את בן-חסותו בשאר אל-אסד, הפלישה הצבאית של רוסיה לסוריה תספק לפוטין גם מוצר לואי חשוב ביותר: ניסוי כלי המלחמה החדשים של רוסיה; ובעיקר ניסוי ירי טילים בין-יבשתיים – דבר שלא נעשה מעולם. התגובה המדינית של המעצמות האחרות ובראשן ארה''ב, אינה מדאיגה את ראש ממשלת רוסיה. יען כי הפלישה לאוקראינה וההשתלטות על חצי האי קרים – הוכיחו לו שבראש המנהיגות של מעצמות המערב ניצב נמר של נייר.
ניסוי הכלים הרוסי מזכיר לי אירוע אישי חשוב. לפני כארבעים שנה, מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, הגיעה לארץ אישיות בטחונית אמריקנית בכירה, לבקור כאורחת של משרד החוץ. האורח היה קצין בכיר בחיל הים, סיים את שרותו הצבאי בדרגת תת-אדמירל בתפקיד סגן מפקד הצי השישי (Rear-Admiral (ret.)
Gene La-Rocque) הוזמן לבקור בן שבוע ימים. במשך חמישה ימים ליווה אותו איש משרד החוץ. ליום האחרון שנועד לסיור בחזית רמת הגולן, האדמירל התעקש שיתלווה אליו איש צבא בלבד. ואז נתבקשתי על ידי דובר-צה''ל ללוות את האיש.
בהגיענו לרמת הגולן הפגשתי את האדמירל עם האוגדונר שהיה אחראי על הגזרה הקרובה לדמשק. סיפרתי לאוגדונר שיש הנחיה מלמעלה לנהל עם האורח שיחה חופשית ללא סיווג. אמרתי את הדברים בשפה האנגלית, כדי שגם האורח יהיה מודע לאופי השיחה. המפגש ביניהם התנהל בחופשיות מוחלטת. האורח האמריקני קיבל מענה על כל שאלותיו.
בדרך חזרה שוחחנו על המדיניות הגלובלית של ארה''ב, ותהיתי מדוע ארה''ב לא השתלטה על האי סוקוטרה באוקיינוס ההודי, הקרוב לכניסה הדרומית של ים סוף – באב אל-מנדב. לידיעה, ממשלת בריטניה נטשה שם בסיס ימי גדול לכוחות חיל הים שלה, שנועד לתת מענה להגנה על נכסיה ואינטרסיה של ממשלת בריטניה בימים שתעלת סואץ היתה שלה והנפט הפרסי היה בשליטתה, וכמובן אסור לשכוח את הודו. אבל כאשר האימפריאליזם הבריטי ירד מנכסיו, לא היה עוד צורך בבסיס הימי הזה, וממשלת בריטניה הציעה לאמריקנים להשתלט על הבסיס הימי ללא כל תמורה. ואלה דחו את ההצעה.
שאלתי את האדמירל למה? כיצד הוא מסביר את הדחיה של ההצעה הבריטית הנדיבה? והוא השיב לי במשפט אמריקני לקוני קצר, שמלווה אותי מאז ועד היום: ''אנו יכולים לפגוע בכל מטרה על כדור הארץ, בלחיצת כפתור בלבד מוושינגטון'' (We can knock-off any target on earth, just by pushing bottons from Washington). עניתי לו שגם לרוסים יש את האמצעים האלה, אבל הם בכל זאת מעדיפים את דריסת הרגל באתר במקום את הכפתור במוסקבה.
וזה מחזיר אותנו לרישא של הסיפור שלנו בכתבה זו: ניסוי הכלים. בסוף השבוע התבשרנו כי רוסיה ירתה טילי שיוט מהים הכספי לעבר מטרות בסוריה. טילי תקיפה רוסיים נורו למרחק 1500 ק''מ, כדי לפגוע במטרה. דבר שלא נעשה מעולם, אפילו לא על ידי האמריקנים. אפשר הרי לומר כי לרוסיה יש טייסת מורחבת של מטוסי קרב-הפצצה חדישים המוצבת בסוריה, שיכלו לבצע את המשימה ביתר הצלחה. אז מדוע לא לנצל אותם? התשובה לכך היא הרצון לבצע ניסוי-כלים מבצעי ראשוני בטילים. השימוש המבצעי בירי טילים בליסטיים בא לבדוק שתי בעיות: הראשונה האם הטיל יגיע אל היעד, והשניה הדיוק הפגיעה במטרה.
כללו של דבר, רוסיה עשתה ניסוי כלים בטילי שיוט, דבר שארה''ב לא עשתה מעולם. וכך אפשר לסכם, הראשונים שבנו טילי שיוט היו האמריקנים, אבל הראשונים שעשו שימוש מבצעי בטילים כאלה היו הרוסים. למי שלא יודע – הנסיון כשל. הטילים נפלו בשטח אירן, במקום לפגוע בסוריה.
בערבו של יום, בטרם נפרדנו האורח החליט לפתוח בפני את סגור ליבו. ''עכשו תבין מדוע בקשתי איש צבא שילווני היום. אני נמצא כאן בשליחות של הפנטגון. ממשלת ישראל בקשה לחדש את המלאי הצבאי שאבד לה במלחמה. ואני נתבקשתי על ידי הפנטגון להמליץ האם להיענות לבקשה או שיש להתייחס לישראל כאל נמר של נייר. אני יכול לומר לך כבר עכשו שתשובתי היא חיובית. אבל חסר לי נימוק אמריקני שיסיר כל ספק מעל המלצתי. (I need a good American argument)''.
אני אענה לך על שאלתך מתחום פעילותך הימית. הבה נניח שזוג מטוסים מהצי השישי נמצאים במשימת סיור (reconnaissance mission) מעל האגן המזרחי של הים התיכון. הם טסים בגובה 70,000 רגל. לפתע אחד המטוסים חייב לבצע נחיתת חירום. הגובה הרב מאפשר לטייס לבצע את הנחיתה באחד המקומות הבאים: דמשק, ביירות, בגדד, רבת-עמון, קהיר או תל אביב. היכן לדעתך הוא יבחר לנחות? שאלתי. והאדמירל השיב לקונית, כמו אחד שנפל לו האסימון: No more questions your honor. כאן הטייס ירגיש כמו בבית. הוא יוכל לקבל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר. וגם המטוס שלו יזכה לאותו היחס.
עם כל היותי פרו-אמריקני, אני יכול לומר בוודאות שבסיטואציה דומה, אצל הרוסים לא היה מתעורר כל ספק. הרוסים הכירו היטב את תרומתו המעשית של ארכימדס היווני לחוקי הפיזיקה והמתימטיקה. שהרי הוא האיש שטבע את האימרה: ''תנו לי נקודת אחיזה ואני אניף את כדור הארץ''. היום ארה''ב משוכנעת כי ישראל משמשת עבורה נקודה ארכימדית בטחונית באזור זה של העולם. מה שעצוב הוא, שהם לא השתחררו מתיאוריה של לחיצת הכפתורים בוושינגטון.
נחישות רוסית מול הססנות אמריקנית
