קראתי מאמר מעניין, ראיון עם המשורר
ארז ביטון חתן פרס ישראל לספרות. שלושה דברים בולטים במה שאמר למראיין:
א. הפסטיבלים במטולה, 'מטר על מטר' בירושלים, הפסטיבל בשדה בוקר. הם נתנו לי הזדמנות לנוכחות, ואצלי הרבה מהשירה היא אוראלית, אני אומר אותה.
ב. בניגוד למה שחושבים רבים השיר ''משהו על רוח תזזית'' לא נכתב כשיר מחאה מזרחים-אשכנזים: אני לא יכול למנוע את זה. לא כתבתי את זה כשיר מחאה מזרחים־אשכנזים. בכלל לא. לא היתה לי תודעה כזאת בכלל.
ג. כשנשאל מי הם המשוררים האהובים עליו לא כלל משורר מזרחי. כנשאל מדוע השיב: תן לי דוגמה של משורר מזרחי.
לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שאם מישהו ''אשכנזי'' היה מתבטא בצורה הזאת, היתה פורצת מהומה גדולה בציבור. בין המובילים של מהומה כזאת היו מתייצבים הפוליטיקאים, כמו למשל יו''ר הכנסת שבטקס ממלכתי עשה סיבוב נוסף על ''מנשקי המזוזות'', במסגרת דבריו על הצורך באחדות בין הפלגים בעם.
טוב היה עושה יו''ר הכנסת אם היה קורא לומד ומפנים את הגישה הממלכתית של ארז ביטון...
הגישה הממלכתית של ארז ביטון על רקע זכייתו בפרס ישראל
