|
|
|
סמרטוט אדום
גדעון ספירו
ערב יום כיפור 15 בספטמבר 2002
* השבוע ציינה ארה''ב בטקסים ממלכתיים את יום השנה לפיגוע הטרור במגדלי התאומים בניו-יורק שארע ב -11 בספטמבר 2001, תאריך שהפך למותג.
לא אהבתי את הטקסים, כי הם לא התרכזו בצער ואבל על אלפי הנספים שנהרגו על לא עוול בכפם, אלא היה כאן מהלך ציני של שלטון הנשיא בוש לנצל את האבל הכן של בני המשפחות, לבמת איומים ונקמות שבו נישמעו בעוצמה מפחידה תופי הטם טם של המלחמה הבאה. בוש לא השאיר מקום לספק כי הוא לא ינום ולא ישן עד שמכונת המלחמה שלו על מטוסיה, טיליה וחייליה יקטלו עוד אלפי בני אדם נוספים חפים מפשע בעירק, ואפילו המחיר יהיה באבידת המוניות של חיילי ארה''ב. הנשיא דבליו בוש ציני דיו לתרום מצידו עוד משפחות אבלות לאלה של הרוגי מגדלי התאומים.
לא אהבתי גם את הפטריוטיזם הנוטף צדקנות שליווה את הטקסים. הדגלים בגודל של עשרות מטרים רבועים שניתלו על גורדי השחקים, הזכירו לי את סגנונם של משטרי עריצות, שתמיד בטקסים ממלכתיים מניפים תמונות ענק או דגלים אדירים, שצריכים להמיס את הלבבות הפטריוטיים. מה לעשות ואני מצוי בשלב הפוסט לאומי לפיו סימני הלאומיות מעוררים בי כאבי בטן, משום שלא אחת הם גולשים ללאומנות שסופה בירי טילים ושאר כלי משחית.
לא אהבתי את הגזענות שהיתה בת לווייה בטקסים, לא רק בארה''ב, אלא ברחבי העולם המערבי השבע שמצא לנכון לגלות סולידריות עם ארה''ב. גם כאשר מדובר במתים רצוי למות במדינה עשירה ולבנה, או אז הסיכוי שיזכרו אותך גדולה יותר. איש מהדוברים בטקסי הזכרון לא מצא לנכון להזכיר את אלפי הקורבנות החפים מפשע שנהרגו מההפצצות של האמריקנים באפגניסטן, והרי גם צבא ארה''ב וראשי הממשל נאלצו להודות כי הפציצו ''בטעות'' ריכוזי אוכלוסיה אזרחית בלתי לוחמת, כולל עשרות הרוגים בעיצומה של חתונה. אפשר היה להוסיף מלה של צער על קורבנות אלה, אבל למי יש זמן, וסבלנות, וראש לזכור אפגנים מוסלמים אלמונים שאין להם שם במערב. גזענות מגעילה.
תופעה זו מזכירה לי את טקסי יום השואה ב''יד ושם'', בכנסת ובמקומות אחרים בישראל, שמוקדשים רק לקורבנות היהודים, ואיש ממארגני הטקסים לא מוצא לנכון לציין שבין קורבנות הנאצים היו יותר לא יהודים מיהודים. למי אכפת אם הנאצים רצחו גם שליש מהעם הצועני? כך למרבית האמריקנים לא אכפת על אלפי ההרוגים מהפצצותיה של ארה''ב באפגניסטן.
אמנם נשיא ארה''ב טוען שוב ושוב כי הוא נלחם בטרור ''בשם החופש והחרות'' אבל האפגנים שנהרגו ובני משפחותיהם עוד לא יודעים זאת. אולי בוש שומר את הקלף הזה לחזון אחרית הימים.
לא אהבתי את הטקס שהתקיים בירושלים בכיכובו של ראש הממשלה, כי לא היה בו שום מחווה אנושי, זולת ניצולו לעוד נאום מלחמתי של שרון. איפה שהאיש הזה מריח דם, הוא נימצא במיטבו. לא מקרה הוא ששרון הוא המנהיג הבודד שממש דוחף את האמריקנים למלחמה בעירק, גם אם כתוצאה מכך יהרגו אלפי ישראלים. מה זה אכפת לו אם תימצא לו סוף סוף העילה להפעיל את הנשק הגרעיני הישראלי?
השילוב הזה בוש-שרון, הוא קטלני ומסוכן לשלום האזור ולשלום העולם.
בישראל מכירים את אמריקה הניצית הששה אלי קרב של בוש, ולא מרבים לדווח על אמריקה אחרת, של שוחרי שלום הפועלים ללא הרף נגד סכנת המלחמה שבוש מתכנן בעירק. יש עשרות אם לא מאות ארגוני שלום אמריקנים, המונים מאות אלפי חברים ועוד מיליוני תומכים, שאינם חדלים לזעוק ולהתריע נגד המלחמה; יש עשרות אם לא מאות עיתונאים הכותבים נגד המלחמה, אבל בישראל לא מדווחים עליהם. זו אמריקה היפה שלא מוכרת בישראל, בין השאר משום שהמימסד היהודי, פעם לפני היות ישראל היה בן ברית לליברלים, אבל היום, איזו בושה, נימנה עם תומכי המלחמה. תוצאה מהכניעה ללחצי ממשלת ישראל הקיצונית ימנית.
המימסד היהודי כשרת ניקלה של מדיניות המלחמה של בוש ושרון.
מדוע אנשים ליברלים ושמאליים מתנגדים למלחמה האמריקנית נגד עירק? הרי כולנו מתנגדים לדיקטטור סדאם חוסיין. זאת אף זאת, התנגדותנו אליו היא בעלת היבטים עקרוניים. אין אצלנו ''דיקטטור טוב'', כפי שיש אצל בוש. סדאם היה בעבר בן בריתה של ארה''ב, כפי שבן לאדן היה, ואז הוא היה מבחינתה ''דיקטטור טוב''. אנחנו מאד רוצים ומקווים כי סדאם חוסיין יודח מהשלטון ותחול בעירק דמוקרטיזציה אמיתית. אנו רק חוששים כי הפעלת מכונת המלחמה האדירה של ארה''ב לא תביא דמוקרטיה לעירק, כפי שלא הביאה לאפגניסטן, אבל תגרום להרג המוני של אוכלוסיה אזרחית, תמיד הילדים והנשים יהיו הנפגעים העיקריים, וגם תאיים על כולנו במלחמה עם נשק השמדה המוני. מזכיר הליגה הערבית עמרו מוסא, אמר כי אם תפתח ארה''ב במלחמה נגד עירק יש סכנה ''כי שערי הגיהנום יפתחו'', וכוונתו ברורה: איש אינו יודע איך מהלך כזה יסתיים, והוא יכול להסתיים בשואה לכל האזור, וגם לעולם.
ארה''ב לוקחת על עצמה את כל הסכנות האלה, לא למען חרות ולא למען חופש, אלו סיסמאות ריקות משום שלארה''ב יש יותר ידידים שעומדים בראש דיקטטורות מכל מדינה אחרת; גם לא בגלל התנגדותה לנשק השמדה המוני, כי לעירק לא נותר כמעט דבר לעומת מדינות אחרות מסוכנות הרבה יותר, כמו ישראל הודו ופקיסטן, שטובעות בנשק השמדה המוני, אלא למען אינטרסים של נפט וחברות ענק אמריקניות, אינטרסים שכאמור יכולים גם לעלות בלהבות בעקבות השמדת האזור. אבל הסיכוי שהחברות האלה ישתלטו על שוק הנפט, מטה אצל בוש את הכף חרף הסכנות. מהמר טקסיאני אמיתי.
סדאם הוא בהחלט שליט עריץ שראוי לסלקו מהשלטון, אבל לא באמצעות פצצות וטילים של ארה''ב, אלא באמצעות שיטות לא אלימות, ויש לקהילה הבינלאומית שיטות כאלה לרוב, אם לא תיכנע להרפתקנות הדבליו בוש ובן בריתו שרון.
* השב''כ הישראלי מביא לנו מדי יום ידיעות חדשות על תפישת מחבלים וחוליות מתאבדים, אלא שאין אנו יודעים מה נכון מה לא, כי הכל מתנהל מאחורי מסך סודיות. יכולת הבקרה הדמוקרטית של האזרחים שואפת לאפס. גם העיתונות חוזרת ומדקלמת כל מה שדוברי השב''כ מכתיבים. כך הגענו לידיעה הפנטסטית על תפישת ''חוליה מזרח ירושלמית'' של שלושה פלסטינים שעבדו בקפה רימון בירושלים והואשמו בנסיון לתכנן הרעלת מזון. רופא אחד ששוחחתי איתו סיפר לי כי כאשר שמע בטלוויזיה את שמות התרופות שאותן תיכננו כביכול חברי החוליה להכניס למזון כדי ''לגרום להרג המוני'', הוא לא הפסיק לצחוק, כי תרופות אלו לא גורמות כלל את הנזק הבומבסטי הזה שהשב''כ הכתיב לעיתונאים.
אז לך תדע מה נכון, מה לא.
אבל הבה נניח שכך הם פני הדברים. הדבר מזכיר לי את הנסיון של המשורר אבא קובנר, שהיה חבר ברשת נוקמים יהודית שתיכננה עם תום מלחמת העולם השנייה, במסגרת פעולת נקמה, להרעיל את מקורות המים בערים גרמניות כדי לגרום למוות המוני. התכנית התגלתה וסוכלה.
לאבא קובנר הספיקו שש שנות כיבוש גרמני כדי לרצות לגרום למוות המוני בגרמניה. אם הידיעה בדבר נסיון הרעלה על ידי אותה רשת פלסטינית נכונה, הרי שחבריה ניזקקו ל - 35 שנת כיבוש ואפרטהייד בכדי להגיע לאותה מסקנה. עוד הישג של מדינת ישראל ומתנחליה.
* טוראי אהוד שניאור, שהיה בפלוגת טירונות של יחידת החיסול ''דובדבן'' מת כתוצאה מטירטורים והתעללויות. אותי הדבר לא מפליא. מי שלומד לחסל ערבים, להוציא להורג בני אדם ללא משפט, סופו שמחסל גם את חבריו היהודים.
הוריו של שניאור מתלוננים על שכך הצבא נהג בבנם. יש להם סיבות מצויינות לחוש כעס רב על הצבא, שבנם הגיע אליו בריא, ויצא משם בארון כתוצאה מהתעללויות. זה מה שהם לומדים שם בדובדבנים למיניהם: להתעלל בבני אדם. תלכו למחסומים ותבינו לבד.
ההורים צריכים לשאול גם את עצמם: האם תרמנו למוטיבציה של הבן להתגייס ליחידת החיסול? יש כאן מסר להורים בכלל: אתם לא רוצים שבניכם ימותו מהתעללות בצבא? תתחילו כבר מגיל הגן לחנך אותם לאזרחות ולשלום, תכניסו להם את הרעיון כי לאיש אין זכות להרוג בני אדם. או אז באופן טבעי, או שיסרבו בכלל להתגייס לצבא, או למצער לא ישרתו ביחידות קרביות.
בתוך הפרשה הכאובה הזו, התרחשה עוד שחיתות צבאית קטנה. המתנחל האלוף רון-טל, איש ההתנחלות עופרה, מונה לבדוק את פרשת מותו של אהוד שניאור. מתברר כי אחד האחראים הוא מפקד המחלקה שאף הוא מתנחל, שכנו של רון-טל. אשר על כן הוא קיבל עונש קליל לפיו לא ימלא תפקיד פיקודי במשך שנתיים. זה עונש? זה פרס.
מה אנו למדים כאן? שאם אתה מתנחל ויש לך יד ורגל במות חייל שלך, והמפקד הבודק גם כן מתנחל, סיכוייך טובים לצאת מזה בלי משפט ובלי יום אחד מאסר.
* מדינת ישראל של החונטה הצבאית בראשות שרון-פיין-בן אליעזר-יעלון החליטה לספח חד צדדית את קבר רחל שניכלל בתחומי הרשות הפלסטינית. כך מקבל הסכסוך הלאומי עוד מימד דתי. קנאי ממשלת ישראל מתעקשים לגרור אותנו למלחמת דת. ועל מה? על קבר שאיש אינו יודע מי קבור שם, שאמונה אלילית כלשהי קבעה שהוא שייך ''לרחל אימנו'' ושקרוב לוודאי הוא, כמו קבר יוסף ליד שכם, איזה קבר של מישהו או מישהי שנפטר/ה ולא ידע/ה שהוא או היא רחל.
אילו הדבר תלוי בי, הייתי מוציא את כל האתרים הקדושים האלה, כמו קבר רחל והכותל מרשות ישראל, כי זה מכבר הפכו למוקדי לאומנות ועבודת אלילים, שרק גורמים לנו נזק שסופו מי ישורנו.
* הצבא הוציא הוראות לילדי קצינים מדרגת סגן אלוף ומעלה ''לא לספר איפה אבא''. אני חושב, ילדים יקרים, שזה רעיון מצויין. באמת, אל תספרו לאף אחד שיש לכם אבא שמשרת בשטחים הכבושים, שמגן על מתנחלים והתנחלויות שאסור להם להיות שם, שאולי היה קשור באחרונה בהריגת שלוש מאות ילדים כמוכם, ולפעמים גם בפציעתם הקשה של מאות נוספים. למה שהחברים שלכם ידעו שהאבא שלכם מטרטר מליוני פלסטינים, מפקד על סגר וכתר שמביא עשרות אלפי פלסטינים לחרפת רעב, לא נותן לנשים הרות להגיע לבתי חולים , לא מאפשר לחולי דיאליזה להגיע לטיפול והם מתים, לא מאפשר לחולי לב להגיע לרופא, לא מאפשר להרבה ילדים כמוכם ללכת לבית ספר, אל תספרו על כך. גם אני הייתי מתבייש.
|
|
|
סמרטוט אדום / טור שבועי
