אחרי מות – מלים של דמעה לזכרו של בנצי ורון

בנצי ורינה ורון משיאים את בנם שיר לאהובתו סוניה
צילם יורם אורעדהשבת נקרא בפרשת ''אחרי מות''. צירוף מקרים מכאיב, סמלי מאד. השבוע ימלאו 30 יום למותו של גיסנו היקר בנצי ורון, זכרונו לברכה. כמה קשה לכתוב את המלים האלה. בנצי חי בלב כולם, והזיכרון הזה נותן לו חיים מעבר לעולמות. השיר שלפניכם, שיר לזכרו של גיסי בנצי ורון, שנפטר בי' באדר ב' תשע''ד.

בנצי ורון, זכור לכולנו כאיש ישר דרך, 'דובר אמת בלבבו' כלשון המזמור בתהלים ט''ו. אהבתו לרינה רעייתו, אחותנו הטובה, הייתה ללא גבול. בשיר שלי תיארתי אותו נאבק במלאך, מבקש חסד למענה, והכאב על הסף בכל רגע. הגשם עומד לפרוץ, הדמעה מחכה בפתח. ציפור הנפש נאבקת על חייה. עולם חדש מאיים לקום בבוקר שלאחר מותו, ביום רביעי. ''יום רביעי ללא מאורות'', כלשון השיר. ביום שבו נבראו המאורות, חשך עולמם של בני המשפחה.

בנצי ורון ז''ל נותר נאמן לדרכו התמימה. מן הניצוץ שבנצי ורון שולח ממרומים תיפתח נחמה, ייפתח צוהר חדש להאיר את המנהרה, לשלוח נוגה לאלה שחיים. בנצי- בנציון ורון, בנם של בנימין ונעמי ורון, יהי זכרו ברוך. תנחומים לרינה אחותנו, לבנים אלעד, שיר ותומר, לאמו נעמי ורון ולאחותו אירית-ליטל.

טיפה לפני הרגע הנורא

זֶה לֹא הַזְּמָן, גָּנַח בִּסְעָרָה אֶל הַמַּלְאָךְ. נֶאֱבַק עִם שַׁחַר הַגְּזֵרָה. נֶחְנַק בְּתוֹךְ הַמָּוֶת הַנּוֹרָא. רְאֵה אוֹתָהּ, זֶה בִּשְׁבִילָהּ. אַל תִּשְׁבֹּר לִי. אֶת הַלֵּב שֶׁלָהּ. בּתוֹךְ נשְׁמָתו צפּוֹר יפָה. מְאִירָה. קְרוּעָה. קִמְעָא לִפְנֵי הַדִּמְעָה. מִתּוֹכו צָרְחָה. הֶמְיַת הַנֶּפֶשׁ רָאֲתָה שְׁחוֹרוֹת. יוֹם רְבִיעִי לְלֹא מְאוֹרוֹת. מְפַרְפֵּר. וְהוּא חִוֵּר. מִנִּשְׁמָתוֹ שֶׁנִּשְׁנְקָה. נִיצוֹץ נוֹהֵר, אַהֲבָה. אֵלֶיהָ לְחַזְּקָהּ. לִלְבָבָהּ. בְּטֶרֶם הַגֶּשֶׁם יִבְקַע. כְּמוֹ קָם וַיֶּחִי. לְדַקָּה. אֶצְבְּעוֹת אוֹר. נוֹצֵץ בְּכַף רַכָּה. לְחַבְּקָהּ. קָרֵב אֵלֶיהָ. נֹגַהּ אֶל לֶחִי. טִפָּה לִפְנֵי הַבֶּכִי.

---