על שלושה דברים אני עומד – חשיבות הברית עם ארה''ב, הצורך להשלים עם איראן גרעינית והתוויית קו גבול בין ישראל למדינה הפלסטינית
נפלאות דרכי הטור. אני יודע למי אני מפיץ את הטור שאני כותב בתפוצה ישירה, אני מודע לכך שרבים מקבלים את הטור ומפיצים אותו, מדי שבוע, לתפוצת-משנה משלהם, ויש גם כאלה שאינם אוהבים את מה שאני כותב, וזו, כמובן, זכותם המלאה.
סיפר לי השבוע אחד ממפיצי-המשנה על תגובה שקיבל מאיש ימין, אשר קרא את טורי האחרון שעסק בחוסר המעשיות שבחתירת ישראל לכפות על איראן כניעה ללא תנאי. ''כן, אני מסכים עם הניתוח, אמר, אך מה הוא, שלמה גזית, מציע''? ולכך אקדיש את דבריי היום.
יכולתי להסתפק ולומר כי אינני פוליטיקאי ואינני חייב להציג תוכנית משלי. זכותי לנתח ולהגיב ודייני בכך. לא אעשה כן. יש לי דעות ויש לי עמדות. אני יודע כי אין סיכוי שהן תאומצנה, ובכל זאת אמנה כאן חמש עמדות מוצקות:
אתחיל בנושא הגרעין האיראני – אינני מאמין שאמנת ה-NPT תחזיק מעמד. מדינה אשר נחושה לפתח נשק גרעיני תוכל לעשות כן. זה לא טוב לנו וזה לא טוב לעולם, יש להבין זאת, אולם אין זו חובתה של ישראל להיות זו המעורבת והאחראית למניעה. אנו חיים באזור ואנו מוקפים מדינות ועמים, ועם אלה, כמות שהם, לטוב ולרע, אנו נדרשים ללמוד לחיות ביחד.
מזה שנים שאינני רואה בגרעין האיראני איום קיומי על ישראל. איראן מפתחת את הגרעין משיקוליה היא (כך גם היה בימי משטר השאח אשר פעל בכיוון זה, וישראל אף תמכה בו), וכנגד איום שכזה בדיוק בנתה ישראל, לפני למעלה מיובל שנים, את כושר ההרתעה האסטרטגי שלה.
ביטחון ישראל ניצב על שתי רגליים איתנות – כושר הרתעה אסטרטגי עצמאי ותמיכתה של ארה''ב. חלילה לנו לערער ולאבד את הרגל האמריקאית, איננו חשופים לאף בעיה ביטחונית שתצדיק זאת. אין כוונתי לכך שנקבל, ללא עוררין, כל מה שוושינגטון תבקש מאתנו, היו בעבר ויהיו גם בעתיד חילוקי דעות, אך בשום פנים לא על חשבון עצם קיומה של הברית. ומי שמביט סביב, לא ימצא באופק מעצמה אשר תוכל לשמש לנו תחליף. יתר על כן, עצם ההתרברבות על חיפוש האלטרנטיבה אף היא איוולת.
ומכאן לנושא הפלסטיני. יש לי ספקות גדולים לגבי יכולתנו לפתור בעיה זו במציאות הקיימת אבל אנו מקיימים היום שיחות וחובה לתת להן סיכוי להצליח. אילו אני ראש הממשלה, הייתי מנחה את מנהלי המו''מ מצדנו לשים את נושא גבולות-הקבע כנושא ראשון על סדר היום. היינו משיגים בכך שלושה הישגים:
- הוכחה לפלסטינים ולעולם כי אנו כנים בהצעת הפיתרון של שתי מדינות לאום, זו לצד זו;
- הפסקה יזומה ומוחלטת של התיישבות ובנייה מעבר לקו שיוסכם, או לפחות שיוצע על ידנו;
- תהיה בידנו האפשרות לאיים כי בהעדר הסכמה תוכל ישראל לממש התנתקות חד-צדדית.
וזה מביאני לנקודה האחרונה. עלינו להיחלץ מן המציאות הקיימת מאז יוני 67'. בהיעדר הסכם – אני ממליץ על מתיחת קו ועל ביצוע התנתקות חד-צדדית, אלא שלא כדוגמת היציאה מעזה – אני מחייב התנתקות אזרחית בלבד. בהיעדר הסכם, תישאר שליטתנו הביטחונית בשטח שיפונה.
ולבסוף, כיוון שאינני איש פוליטי, הייתי שמח לראות מנהיג ומפלגה שיאמצו עמדות אלה. הייתי משתדל, תומך ומסייע בידו כמיטב יכולתי.