מימין לשמאל: סמיח אל קאסם (מחבר המנון פלשתין), דליה רביקוביץ, פרופ' ששון סומך,
בלפור חקק, הרצל חקק בפסטיבל מרר, 2004 - צילמה תפארת חקקבינואר 1988 פרסם המשורר הפלשתינאי מחמוד דרויש שיר הקורא לנו לצרור את מזוודותינו ואת מתינו ולהסתלק מפלשתין. מול התפיסה המציגה את זרותנו כאן, כתבתי אז שיר המבטא את החיבור של הזהות הלאומית היהודית לארץ. המחסום הקשה ביותר בדו-שיח עם העמדה הפלשתינאית הוא העקביות שלהם בראותם אותנו כדת ולא כלאום, ובכך הם טוענים שדת אינה ראויה לקבל טריטוריה, כי לאף דת אין טריטוריה. כך זה משתקף גם באמנת אש''ף וגם באמנת החמאס. ממילא אינם מסכימים עם התנאי שלנו שישראל תוכר כמדינת הלאום היהודי, ופלשתין כמדינת הלאום הפלשתיני.
חובה לציין: העמדה הישראלית המכירה בלאום פלשתיני היא מרחיקת לכת. היסטורית, מדובר במהגרים שהגיעו לכאן: זהותם נוצרה משברי מהגרים שהגיעו לכאן מארצות ערב, ומומלץ לקרוא את המחקר ההיסטורי של ג'ואן פיטרס, ''מאז ומקדם''. קושי נוסף הוא שהם מדברים בלשון כפולה: המנהיגים מדברים בלשון שונה לבני עמם ובלשון שונה כשהם פונים למערב. בשיחות שהשתתפתי בעבר עם נציגים של ערביי ישראל (שגם הם עברו תהליך פלשתיניזציה ומכנים עצמם פלשתינים) אמרתי תמיד שאני מאמין למה שערבי אומר בשיחה עם בני עמו, ולא בלשון שהוא נוקט כלפינו או כלפי המערב.
העצרת שנערכה לאחרונה בעזה בעקבות מבצע ''עמוד ענן'' חשפה את הצד האפל של העמדה הפלשתינית ואת שאיפתם למחוק את קיומנו כאן. ההישענות שלהם על שיריו של מחמוד דרויש אינה מותירה לנו ברירה אלא לערוך הבחנה בין שירתו הלירית ובין שירתו הפוליטית השוללת את קיומנו כאן כעם ששב לארצו.
השיר שלי נשען על תפיסתו של זאב ז'בוטינסקי במאמרו ''קיר הברזל''. האמת צריכה להיאמר גם בשירים, והיא אינה פחדנית. השיר שלי נכתב ב-1988 בחג פסח, לאחר פרסום שירו של דרו'יש, הוא פורסם לראשונה בביטאון ''מאזניים'' ב-1996, ונכלל בספר שיריי ''
מצב החומר מצב הרוח'' ב-1998. בכוונתי לפעול שהשיר יתורגם לערבית ויופץ באמצעי התקשורת הערבים.
| מכתב למחמוּד דרוִיש |
|---|
''הוי העוברים בין המלים העוברות...
בא זמנכם להסתלק... צאו מאדמתנו''
(מחמוד דרויש, ''אל אנבא'', 25.1.88)
הוֹי הָעוֹבֵר בֵּין הַבְּתָרִים
שֶׁל שִׁירֵי הַמָּוֶת וְהַשִּׂנְאָה.
לֹא אוֹרֵחַ עוֹבֵר אֲנִי בָּאֲדָמָה הָזֹּאת.
לֹא זָר אֲנִי בִּשְׂדוֹת הַחִטָּה וְהַשְּׂעוֹרָה
וּצְמֵאִים אֵלַי בְּלֶכְתְִּי
כָּאן בְּאֶרֶץ הָעִבְרִים
פִּרְקֵי הַשִּׁירָה, בּוֹרוֹת הַמַּיִם הַנִּשְִּׁבָּרִים
שֶׁל הַנָּבִיא מֵעֲנָתוֹת.
הוֹי הַמַּשׁוֹרֵר מִמַּלְכוּת הָאֲבָדוֹן
הַשּׁוֹלֵחַ מִכְתְּבֵי שִׁירָיו אֵלַי כְּדוֹרוֹן
שֶל חוּטֵי דִּינָמִיט, אֵשׁ עֲצוּרָה בָּעֲצָמוֹת.
הוֹי דַּרְוִיש הַקְּבָרִים
אֵיךְ נִקְלֵיתָ בְּשִׁירֶיךָ לִצְרֹר קְרוֹנוֹת וּמִזְוָדוֹת
לָשֵׂאת אוֹתִי וְאֶת שִׁירַי הַרְחֵק מִכָּאן.
גַּם דִּין מוּחַמָּד בְּסַיִף וְשִׂטְנָה
לֹא יִמְחַק צְעָדָיו שֶׁל דָּוִד בַּנּוֹפִים
לֹא יִמְחַק כְּתֹבֶת הַנִּקְבָּה מִסִּילוּאַן
לֹא יִמְחַק מִכְתְּבֵי לָכִישׁ הַשְּׂרוּפִים.
טְבִיעוֹת הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁל אֲבוֹתַי
חֲקוּקִים לִתְעוּדָה
בַּמַּיִם הַזּוֹרְמִים בְּאֶרֶץ חֶרְמוֹנִים
וּבָרֵיחַ הָעַתִּיק שֶׁל בִּרְכַּת כֹּהֲניִם
מִכֶּתֶף הִנּוֹם שְׂדֵה הַקְּבָרִים.
שְׁמִי הֶחָקוּק נֶחֱשָׂף בִּמְגִלּוֹת הַקְּלָף
שֶׁל מְעָרוֹת מִדְבַּר יְהוּדָה
וְכַדִּים כַּדִּים שֶׁל מַטְבְּעוֹת מְכַסִּים רֹאשִׁי
אוֹתִיּוֹת וְנִפְלָאוֹת:
Judaea capta - לְעוֹלָם לֹא עוֹד.
הוֹי הַמְּשׁוֹרֵר הַקּוֹרֵא לִי לָשֵׂאת
שְׁמוֹתַי וְלָלֶכֶת
הַמְּשׁוֹרֵר הַצּוֹרֵר עַצְמוֹת מֵתַי לַיָּם.
הַמְּשׁוֹרֵר הַמְּנַסֶּה לִמְחֹק שְׁמִי וְזִכְרִי
לִזְרֹעַ שְׂדוֹתַי שַׁלֶּכֶת עַד עוֹלָם.
מַחְמוּד דַּרְוִישׁ, לֹא תּוּכַל לֹא תּוּכַל לִשְׁכֹּחַ
לֹא תּוּכַל לִמְחֹק בְּמִלִּים וְשִׁירוֹת
כִּי עֲנָתָא הִיא עֲנָתוֹת, בִּטִּין הִיא בֵּית אֵל
וְסִילוּאַן הוּא סִילוּאַן הוּא שִׁילוֹחַ.
לָנֶצַח חֲקוּקִים כָּאן בַּסּוּפוֹת וּבָאֲבָנִים
לוּחוֹת הַבְּרִית, שִׁירוֹת הַנְּבִיאִים
וְהַחֲלוֹמוֹת הַתְּמִימִים שֶׁל אֲבוֹתַי הַקַּמִּאִים
לָשֶׁבֶת בְּשָׁלוֹם תַּחַת גֶּפֶן וּתְאֵנִים.
לכֵן,אֵינֶנִּי הוֹלֵךְ מִכָּאן אֶל הַיָּם הָאָבוּד
וְהָעֲזָאזֵל. אֵינֶנִּי עוֹבֵר אוֹרַח כָּאן, מַחְמוּד.
וְעַד שֶׁיָּבוֹאוּ מִכְתְּבֵי הַשָּׁלוֹם וְהָאַהֲבָה
אֲנִי צוֹבֵר בְּשַׂקִּים כְּבֵדִים שִׁירִים וְתִקְוָה
וּבַרְזֶל.
וְאַתָּה הַמְּחַכֶּה לְגוּפִי הָאוֹזֵל
עוֹד תּוֹשִׁיט לִי הַיָּד לְשָׁלוֹם
מִבַּעַד לִמְגִלּוֹתַי הַגְּנוּזוֹת
מִבַּעַד לְשׁוּרַת אֲבוֹתַי הַמֵּתִים
מִבַּעַד לְקִיר הַבַּרְזֶל.
|
מכתב למחמוּד דרוִיש
