|
|
|
המזווגה של אברהמ'לה מזמרה / סיפור לא מדוייק
יורם המזרחי
השבוע,שמעתי שמבית המשוגעים השתחרר סוף סוף אברמל'ה ''מזמרה'' מוותיקי אחד מקיבוצי השומר הצעיר והדמויות היותר מדוברות בתנועה. הכנוי ''מזמרה'' הוצמד לאברמל'ה,ששמו האמיתי אברהם ג. ,מפני שהיה ידוע כאחד מבטלני הקיבוץ , שכשאר הבטלנים מסוגו, שהאמינו בעבודה כעיקרון, בלי להגשים את אמונתם, הרבה להמצא ליד חדר-האוכל,נעול נעליים מכוסות בוץ יבש,לבוש מכנסי עבודה מטולאים וחולצה מרופטת כשבכיס התחת תקועה דרך קבע מזמרה גדולה והפגנתית. בדרך כלל היה אברהמ'לה משובץ בענף הנוי,שם טיפל בצמחייה המקיפה את חדר האוכל, אך עיקר עיסוקו,כמעט בכל שעה, היה מאבק בתופעת המתנדבות... שמוליק ''הקצר'' שבעצם היה בחור גבוה ובצבא כונה ''האנטנה'' אומר שהמתנדבות,בעיקר הסקנדינוויות, הן ששיגעו את אברמל'ה ''מזמרה'' לא בגלל איכותן המינית ואבריהן השופעים, אלא מפני שלזוועתו הן שבו את לב צעירי הקיבוץ, שרבים הלכו בעקבותיהן ובמשך השנים היו לשבדים, או דנים ונורווגים ''מייד אין ארץ''.
אברהמל'ה ''מזמרה'' ראה עצמו ''כמייסד'' מדור הפלמ''ח, איש הכשרת גרעין ''שבולת וחרב'' שהעמיד שרי ממשלה, חברי- כנסת ואלופים, ובתור שכזה היה מאמין גדול בתורת ''השומר הצעיר'' ומורשת מאיר יערי ויעקב חזן. במזכירות ידעו שאברמל'ה מתנגד למתנדבות ומדי פעם, כשעבר להתנגדות קולנית, נאלצו לזמן אותו למפגשי וועדת החברה, במטרה ותקווה לשכנעו - שהמתנדבות דווקא תורמות לקיבוץ ונוכחותן חשובה. בראש תומכי המתנדבות, עמד כמובן מאליו הרצל ''ראש בלאטה'' שווילי, השרירן של הקיבוץ, יוצא שכונת בית- ישראל החדשה, מי שהתפקר כשהלך שבי אחר אחת, לאל'ה פ. מהמטבח, מי שפגש באחת מהפוגות מלחמת השחרור. בינתיים הולידו '' ראש בלאטה'' ולאה ששה צאצאים ואחרי שהאשה בלתה, גידלה כרס ואחוריים מרשימים ובעיקר - הפסיקה להתעניין בעסקי מין, עבר הרצל לטיפול אוהד ומבין במתנדבות, שאהבו את שפמו הסטאליני ,גופו השרירי והשזוף וככל הנראה גם את תכונותיו הזיכריות, שמדי פעם בלטו במכנסי הרחצה שלו.
אברהמל'ה ''מזמרה'' שכל ימיו היה רווק, ניסה לשווא לשכנע את ''ראש בלאטה'' שהמתנדבות מהוות גורם מזיק ומסוכן, ''סרטן המאכל את טובי הבנים''. ועל כן דרש במפגיע להסתפק במתנדבים ממין זכר. פעם אחת, כך מספרים בקיבוץ, שלח אברמל'ה ''מזמרה'' מכתב בהול לגדולי התנועה, המנמק נזעם ומתחנן - בעניין המתנדבות. בסוף המכתב צרף אברה'מלה '' נ.ב ואם כבר- אז שלחו רק מכוערות''...
המאבק במתנדבות, הטריד את הקיבוץ ופגע לא רק ''בראש בלאטה'' שדאג למחסורן, אלא גם בצעירים, בעיקר יוצאי צבא, שדווקא אהבו להתעלס עם יעלות החן הנורדיות ולא שעו לתחינות שונא המתנדבות. . כשמאבק אברהמל'ה ''מזמרה'' עבר לקללות וכינויי גנאי, שהפריח בכל הזדמנות נגד המתנדבות, הוחלט לזמן לקיבוץ את אחד מראשי התנועה, חבר כנסת מכובד, שהיה מקובל על אברהמל'ה, בזכות שירותם המשותף בחטיבת הנגב של פעם. המכובד שבא מתל-אביב והאמין שיצליח להשתלט על אויב המתנדבות, בחר להפתיע את אברהמל'ה בחדרו ומצא אותו,נח על הדשא, שוכב בצל אחד העצים ולידו צנצנת ריבה ומספר ביסקוויטים פרומין.. עדי ראיה מיומנים, מספרים שאברה'מלה שמח לראות את עמיתו מהפלמ''ח, הציע לו מקום טוב בצל וכמה ביסקוויטים, ואחרי רכילות של מי מה איפוא ואיך - עבר לנושא האהוב עליו... ''הן הפכו את חדרי הבחורים למזווגות'', הוא התלונן ומנה אחד לאחד שמות צעירים, מגברברי המשק שעזבו למחוזות מרוחקים, ''הכל בגלל הסירנות המפתות האלה, הן והשדיים והביקיני המחורבן שלהן'', הוא אמר. הנכבד מהתנועה, הקשיב לא הקשיב לתלונות שונא המתנדבות, כשבמקרה, כאילו אות משמיים או אצבע אלוהים, הופיעו על השביל הסמוך שלוש יעלות חן שוודיות, שזה עתה חזרו מבריכת השחיה. ''תראה איזה שדיים יש על ההיא, הגבוהה עם השיער השאטני'' הפליט הנכבד. מה שבאזני אברהמ'לה נשמע כדבר מינות והסתה... ללא אומר, חיוור כסיד, מרעיד בכל גופו הקטן, שלף אברמ'לה את המזמרה המפורסמת , צרח שהתנועה מלאה בוגדים המוכרים עצמם בשביל ''אבר מין שוודי'', וניסה לדקור את הנכבד המבוהל, שקם על רגליו ונמלט מהמקום כשאברהמל'ה בעקבותיו. בקיבוץ מספרים עד היום, שאברהמ'לה ניסה לדקור את המכובד, רדף אחריו מחדר לחדר ובין החצרות כשבעקבותיו דולקים אחדים מחברי המשק, שהבחינו במתרחש וניסו לתפוס את אברהמ'לה לפני שיצליח לבצע את זממו...
הנכבד מתל-אביב ברח למשרד המזכירות, שם הפתיע את ראשי המשק, בדיוק כשאלה ניהלו ישיבת גזברות. כוכי התימניה, ששימשה מזכירת- הקבוץ, עובדיה מוועידת הביטחון ועוד כמה חברי מזכירות מיהרו להחביא את הנכבד בארון קיר גדול, שם ישב בין ערימות תיקים וניירת ולמראה המרדף שהתנהל בחצר בעקבות אברהמ'לה, מיהרו מהמזכירות להזמין את האחות רעיה, כדי שהיא תנסה להרגיע את שונא המתנדבות. אברהמ'לה ''מזמרה'' התפרץ בינתיים לחדר המזכירות, נשבע שבדעתו לשחוט את הנכבד והאשים את הנכחים ''בבגידה בערכי התנועה'', ''והכל בשביל עוד ציצים לבנים''. עובדיה מוועדת הביטחון, שהיה זלו'ב לא קטן, ניסה להשתלט על אברהמ'לה, אלא שנרתע למראה המזמרה השלופה ובחר להסתתר מאחורי השולחן. כוכי התימניה צווחה על אברהמ'לה שיפסיק להשתולל ואילו ג. הגזבר הממושקף והשנוא על כולם, ניסה לשכנע את בעל המזמרה ש''רצח הנכבד מהתנועה- רק יעלה כסף'' בינתיים הגיעה למקום רעיה האחות, וכשראתה את פניו המעוותיים והחוורים של אברהמל'ה החליטה שזה מקרה קלאסי בשביל ד''ר פליקס ש., הרומני מקופת חולים, שהתגורר בקיבוץ ונהג להציג עצמו כרופא נשים. ''צריך את ש.'' צעקה האחות ובבעוד כוכי מנסה להתקשר עם הרופא, נפתח לפתע ארון הקיר ומתוכו יצא הנכבד שהיה מכוסה אבק וזיעה וצעק ש''ככה לא מתנהגים עם שליח התנועה''. אברהמ'לה הגיב בהסתערות מחודשת והפעם הצליח לתקוע את המזמרה החדה בשולי חולצת הנכבד שמיהר לחזור לארון הקיר.
בסופו של דבר, בעזרת עשרה חברים, הצליחו להשתלט על אברהמ'לה, וקשרו אותו לעמוד החשמל הניצב ליד מדרגות הכניסה למזכירות, שם המתין לד''ר ש. הרופא, שנראה מבוהל לא פחות משאר הנוכחים, בדק את אברהמל'ה מרחוק וקבע מילה אחת: ''מאניה''. רק אחרי שידולים שונים ומשונים הסכים הדוקטור להתקרב לפציינט ואפילו הזריק לו תרופות הרגעה, שהתישו את שונא המתנדבות, שלא הפסיר למלמל שהכל ''בגלל אבר מין שוודי''. ''אני לא יודע מה יש לו'', אמר ד''ר שופראטו, ''אני רופא נשים, לא פסיכאטר. אבל בטוח שצריך לאשפז אותו''. הנכבד מתל-אביב סייע כשטלפן לאנשיו במשרדי התנועה, אלה התקשרו עם קופת החולים הכללית ובסופו של דבר הגיעו לקיבוץ כמה אחים רחמנים, מצויידים במעיל-משוגעים שלקחו אתם את אברהמ'לה ''מזמרה''... זו היתה הפעם האחרונה בה ראו בקיבוץ את אברה'מלה'' מזמרה''... האיש הועבר לבית- חולים לחולי נפש באזור המרכז, שם נקבע שהוא סובל ממאניה דפרסיווית, עם אישיות בי-פולארית ונטיה סכיזופרנית... הלכה למעשה,נחרץ גורלו של אברהמ'לה ''מזמרה'' שחזר, כמו תוכי על הערותיו בעניין אברי מינן המכושפים של המתנדבות ''שנשלחו לארץ במטרה להרוס את התנועה הקיבוצית''.
כך ובמשך שנים מספר התגלגל אברהמל'ה ''מזמרה'' ממוסד סגור אחד לשני, וללא בקשות לתשלום וניירת אחרת שהגיעה בענינו של אברמ'לה לשולחן המזכירות, יש להניח ששונא- המתנדבות היה נשכח על חבריו... הפרשה זכתה לתפנית מיוחדת, כשבמוסד שם אושפז, הכיר אברהמ'לה את גברת דבורה צ., שפעם שפכה חומצה על פני בעלה שנתפס בין רגלי אחותה. צ. גילתה עניין מיוחד באברה'מלה ושכנעה אותו שהפתרון ליסוריו נמצא בידי השכינה. ''בוא נתפלל יחד'', היא הציעה ביום מן הימים, ואברה'מלה, ספוג כדורי הלרגקטיל והליתיום, נענה, כרע על ברכיו וביקש מחילת בורא עולם. לא ידוע מה היתה ההשפעה המיידית של התפילה, אך אברהל'ה החל מכנה עצמו ''האצבע של ספר התורה'', התמחה בעליה לתורה ומזמורי שבת, ובמהירות היה לאחד מתלמידי הרב קדוש, רב בית החולים, שהנחה את אברה'מלה בכיוון רוחניות עם ישראל לדורותיו. אברה'מלה נעשה איפוא חוזר בתשובה, הרופאים הפחיתו את מינון הלרקטיל וכעבור כמה חודשים, אחרי שכבר גידל זקן ופאות, הסכינו לשחררו, בתנאי שישתקם בעיר ולא בקבוץ.
בתנועה שמחו לממן את המעבר לעיר ובלבד ששונא המתנדבות לא יחזור לקיבוצו. אברהמ'לה בחר דירה בשכונת רוממה שבירושלים, לשם עבר לבוש שטריימל עם קאפוטה ומצוייד בפריטי אפסנאות האמונה. הרב קדוש המליץ שיתחתן וכך שידך אותו עם צ. .השניים נישאו בטקס צנוע והקימו קן משפחתי קטן, הצופה על הרי ירושלים. אברהמ'לה, המועסק כשמש בית המרחץ, ממשיך לבלוע כמויות גדולות של כדורים, אך בסביבה שם הוא חי ומועסק - אין כידוע מתנדבות, או פיתויים אחרים ודומים, ובדירתו הצנועה הוא מנסה ללא הצלחה ובגיל מתקדם לקיים מצוות פרו ורבו, שפירושה הפיכת המעון הצנוע ...למזווגה.
|
|
|
המזווגה של אברהמ'לה מזמרה /סיפור לא מדוייק
