בשנת 1973 שרת המחבר באגף המודיעין.בראשית הדברים כמה מילות הסבר. המאמר הזה הינו תמצית של מחקר שיתפרסם בספר בשנה הבאה, במלאת 40 שנה למלחמת יום הכפורים. לפני חמש שנים, כאשר רק פורסמו שמו וזהותו של ''המלאך'', הלא הוא הד''ר אשרף מרואן, על ידי ראש אמ''ן לשעבר האלוף אלי זעירא - פרסמתי מאמר בנושא זה מעל במה נכבדה זו תחת הכותרת ה''חמור'' של סאדאת. במאמר, שהתבסס אך ורק על היכרותי עם התרבות המצרית, טענתי מיד שאשרף מרואן היה ''מלאך חבלה'', ולא ''מלאך'' מושיע, כפי שבטוח ראש המוסד לשעבר. דהיינו, שהאיש היה סוכן מצרי של נשיא מצרים, אנואר סאדאת. כמו כן ראוי לציין, כי תביעתם של ארבעת קציני המודיעין להעמיד לדין את אלי זעירא על שחשף זהותו של סוכן מודיעין ישראלי (אשרף מרואן), נדחתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה.
כדי להבין את נושא ההונאה הצבאית המצרית שהובילה למלחמת יום כפור 1973, חשוב לדעת כבר בראשית הדברים, שב-1969 חל מהפך בחשיבה הצבאית המצרית מול הסטגנציה המחשבתית ששלטה במטכ''ל הישראלי. וזה משתמע משני ארועים. הראשון, דריסת הרגל הראשונה של אשרף מרואן בשגרירות הישראלית בלונדון. והשני, מעדותו של הפילדמרשל
עבד אל-ע'אני אל-גמסי: באוגוסט 1971, כינס הנשיא
סאדאת מספר קצינים בכירים במעון הקיט שלו. כאשר דיבר על תכנון המלחמה העתידי אמר לנוכחים: ''
אני מזהיר אתכם מפני השמוש בחשיבה השגרתית, כי זה מה שהאויב מצפה מאתנו. הנצחון שלנו חייב להתבסס על הפתעה''.
במלחמת יום כפור 1973, הנשיא סאדאת מכר לנו שלוש הונאות, שנפרט אותן להלן. פרופסור
ג'והן פריס (Ferris) מומחה לנושא הונאה צבאית, אומר כי ישנם שני סוגים של הונאה - הטעיה ובלבול. והנה מסתבר, כי הנשיא סאדאת הגה הונאה שלישית: הרדמה. בזריעת ה''קונספציה'' במוחה של הצמרת הישראלית, סאדאת הרדים למעשה את המימסד הבטחוני שלנו. אם יעודו של המודיעין הוא לצמצם את מרווח אי-הוודאות ביחס להתרעה על מלחמה, בא אשרף מרואן וסגר את המרווח.
איך הוא עשה זאת? במקום ש''המוסד יבוא אל הר (הסודות), מחמד (סאדאת) הביא את ההר למוסד''. עובדה זו היא שבלבלה את דעתם של ראשי המודיעין שלנו והכתה אותם בהלם, כי זה היה היפך הטבע. במבצע הונאה גאוני בפשטותו, סאדאת ''הביא'' את לשכתו ואת החמ''ל המצרי (''מרכז 10'') אל ראשי המימסד הישראלי, כאילו היו שותפים מלאים לתכנון המלחמה (כך מעיד זמיר עצמו). את תפקיד ה''מארח'' מילא אשרף מרואן. יש מושג בשפה האנגלית שאומר ''מידע הוא כח'' (Information is Power). בעולם המודיעיני, זה אומר לנעול סודות בכספת. והנה סאדאת החליט לעשות ההיפך. הוא פתח את הכספת בפני ראשי המודיעין שלנו, והראה להם כי אין שם שטרות גדולים, יש רק כסף קטן. ועם כסף קטן לא יוצאים למלחמה. פרופ'
מיכאל הנדל אומר ש''כוונות פוליטיות וצבאיות קל מאד להסתיר''. וזה מה שעשה סאדאת, הוא פשוט הוציא מן הכספת את ''המניות היקרות'', דהיינו, את כוונות המלחמה שלו. בכך הוא עשה שמוש בכח-המידע באופן מדהים, והשתמש בכח-הסַּם הטמון בסודות כדי להרדים את המודיעין הישראלי. כי גישה מודיעינית כזו היתה מנוגדת לכל הגיון.
ההונאה הראשונה, ההרדמה, הסתיימה ביום רביעי, 3 באוקטובר 73, כאשר המצרים ראו כי ''הצופה נרדם'' וצה''ל ישן שנת ישרים. ואז באה ההונאה השניה: סאדאת שלח את אשרף מרואן ללונדון להפגש עם
צבי זמיר, ולומר לו: מחר מלחמה! צריך להתייחס למפגש הזה בלונדון כמו למפגש של המלך
חוסיין עם ראש הממשלה
גולדה מאיר בתל-אביב, ביום שלישי, 25 בספטמבר 1973. בגלל חשיבות הנושא, המלך הטריח עצמו אלינו, בכוונות טובות ועם ''דאגה בלב איש ישיחנה'', כדי להזהירנו מפני המלחמה המתרגשת ובאה. אחרת, הוא היה מורה לראש לשכתו להזהיר את ישראל בצנורות המקובלים שהיו קיימים. גם לסאדאת היה חשוב בעיקר ה''שליח'' שיבשר לגולדה מאיר על המלחמה. כי רק ראש המוסד, שכפוף ישירות לראש הממשלה, יכול היה לטלפן לה בליל יום כפור לאחר חצות, עם המסר המהמם. כדי שאפקט ההלם יהיה מיידי, וישראל היא שתיזום את המלחמה.
סאדאת קיווה שהמסר של אשרף מרואן יכניס את ההנהגה הישראלית לפניקה, ושישראל תנקוט בצעד ההגיוני המתבקש, לפי הכלל ''הקם להרגך השכם להרגו''. האופציה היחידה שעמדה בפני ממשלת ישראל, היתה להפעיל את חיל האוויר ולהנחית מכת-מנע. בכך בקש סאדאת לסבך את ישראל מדינית עם ארה''ב וכל העולם, על שפתחה במלחמה. מבחינתו, זה לא היה הימור. הצבא המצרי היה בכוננות מלאה למלחמה. ו''חומת הטילים'' שסאדאת הכין לנו, עמדה הכן למשימת הבלימה. עובדה, בשלושת הימים הראשונים למלחמה אבדנו כ-120 מטוסים. אילו ישראל היתה היוזמת, סאדאת היה יוצא גיבור מלחמה ומדינאי ענק בקנה-מידה עולמי. שכן, ישראל היא שפתחה במלחמה, ומצרים היכתה אותה שוק על ירך. לזכותה של גולדה מאיר ייאמר, כי היא לא נפלה בפח, שחלק מצמרת צה''ל החליק לתוכו.
בבוקר יום ראשון (7/10/73) השתלטו חמש דיביזיות מצריות על הגדה המזרחית של תעלת סואץ. למחרת היום, האוגדה של האלוף
אברהם אדן יצאה למתקפת-נגד, והתנפצה מול הכח המצרי העדיף. לאחר שטילי הנ.ט. של החי''ר המצרי עשו שמות באוגדה הצה''לית התוקפת. ראש אגף מבצעים במטכ''ל המצרי מעיד בספרו, כי המטכ''ל המצרי היה בדעה כי צה''ל התמוטט, נותר ללא עתודת שריון כלשהי, ונשבר מעשית ומוראלית. סברה זו נתמכה בעובדה אחרת, ב-12 באוקטובר גולדה מאיר בקשה הפסקת אש. ומצד שני, הסורים בקשו מסאדאת להמשיך לתקוף כדי להקל עליהם את הלחץ. במצב הזה, סאדאת כבר ראה את הנצחון מונח בכיסו, ומעייניו כבר היו בשלב הבא שלאחר המלחמה. בראיון לעתונאי
עופר שלח (מעריב 23/9/11), סיפר זמיר כי ב-12 לחודש מרואן התקשר מקהיר והזהיר מפני התקפת שריון מצרית שתערך למחרת היום (הקרב נערך ב-14 לחודש לבקשתו של מפקד הארמיה השלישית). ולהערכתו של זמיר, זה מעיד על כך שמרואן הוא איש שלו. אלא שהאמת שונה. אמנם מרואן העביר את ''האזהרה'', אבל הוא דיבר מגרונו של סאדאת.
וכאן באה ההונאה השלישית: בדומה לפרשת ''אל על'' ברומא, גם הפעם בקש סאדאת לחזק את אמינותו של מרואן לקראת השלב המדיני. הסוכן שלו עשה עבודה כל כך מוצלחת בשלב המלחמתי הראשון, ואין כל סיבה שלא יחזור על אותה הצלחה גם בשלב הבא, שהוא לא פחות חשוב – ואולי אף יותר. ולכן הורה לו ל''הזהיר'' את ישראל מפני פריצת השריון המצרי מזרחה.
רקע להבהרת הנושא. כחודש לפני המלחמה,
קדאפי בקש לנקום את הפלת מטוס הנוסעים הלובי בפברואר 73 מעל סיני, על ידי חיל האוויר הישראלי. הוא שלח חוליה לשדה התעופה פיומיצ'ינו ברומא להפיל מטוס ''אל על''. קדאפי שסייע לסאדאת בנושא חיל האוויר המצרי, ושהיה מיודד עם אשרף מרואן, בקש ממנו שינצל את קשריו ברומא, כדי לסייע לאנשיו. ומרואן על פי מצוות סאדאת סייע לאנשי קדאפי בכל הסדורים המוקדמים. ושוב לפי הוראת סאדאת מרואן טרפד את הפלת המטוס, בשיתוף פעולה עם צבי זמיר. מניותיו של מרואן במוסד שוב עלו.
ביום ראשון ה-14 באוקטובר 73, התנהל בסיני קרב השריון השני בגודלו בהיסטוריה. 1200 טנקים מצרים פרצו אל לב סיני, ומולם התייצבו להגנה 900 טנקים ישראלים. בסופו של יום קרב, המצרים ניגפים. הם אבדו 250 טנקים. וצה''ל חזר לעצמו. שוב, מבחינתו של סאדאת, לפי הנתונים שהיו בידו הוא לא הימר. בדיעבד, הסתבר שהוא שגה כאשר דחה את הבקשה להפסקת אש. אבל הפרדוקס שנוצר, סאדאת הפסיד את קרב-השריון. אבל ההונאה הצליחה – וזה מה שהיה חשוב לו. עובדה, לאחר המלחמה ראש המוסד העביר למרואן בונוס של 100,000 דולר. ואנחנו המשכנו להעניק שרותים למרואן עד שנת 1978.
הד''ר
עבד אל-מונעם סעיד, חוקר מצרי בכיר בענייני בטחון ואסטרטגיה, העיד בטלביזיה המצרית: ''אני קובע שאשרף מרואן היה זרע שנשתל במח הישראלי''. הגנרל
מחמד בסיוני, שגריר מצרים בישראל לשעבר, קצין מודיעין שהיה בתפקיד מקשר של צבא מצרים במטכ''ל הסורי ב-1973, אמר: ''מי שהפעיל את אשרף מרואן היה הנשיא סאדאת בעצמו. הוא גם האיש שאישר את תכנית ההונאה האסטרטגית''. מדבריהם, ניתן להעריך כי בסיוני וסעיד השתייכו ל''לשכת המידע המיוחדת'' שהקים סאדאת במשרדי הנשיאות, ושהכינה את בַּסְבּוּסַת התרעלה שמרואן הגיש לנו. ויש בינינו כאלה שאוכלים אותה בשקיקה עד היום.
ההונאות המצריות שנעלמו מעינינו
