הממשלה החליטה שבתקציב השנה הבאה, 2013, הגרעון יגדל מ-1.5% ל-3%.
חשוב לציין כי ברוב שנות המדינה הגרעון בתקציב בסוף השנה גדול יותר מהגרעון שתוכנן בעת עריכת התקציב. לכן נגיד בנק ישראל, צפה בנאומו האחרון כי בפועל הגרעון עשוי להגיע ל-5%.
אמנם אנחנו במחצית שנת 2012 בלבד אך כבר ניתן להסיק מספר מסקנות כלכליות לגבי שנה זו. שיעור הצמיחה במגמת ירידה, היצוא בירידה, האבטלה בעליה, אין אינפלציה והריבית יורדת.
העסקים והיצרנים מתלוננים על ירידה בהיקף העסקים והייצור, חלק מהם מפסיד כסף, כולם מנסים להתייעל וחלקם מפטר עובדים. גם בשוק ההון המצב אינו מזהיר, בלשון המעטה. כמעט ולא ניתן לגייס הון חדש ולכן חברות ההשקעה והאחזקה מוכרות רכוש בכדי לשלם חובות לבנקים ולציבור, מי שאינו מצליח עושה ''תספורת'' למלוויו.
לעומת זאת לאזרח הפרטי השנה די נחמדה. אין אינפלציה, כתוצאה ממחאת השנה שעברה יש ירידה מסוימת במחירי המזון, ירידה בהוצאות המשפחה לחינוך ילדים, מחיר הדירות ירד קמעא, הריבית ירדה, אמנם דמי השכירות עלו, אך זה מתקזז עם ההוזלות האחרות. הציבור ממשיך לנסוע לחו''ל בהמוניו, להזמין מכוניות חדשות, לבלות וכמו כל ישראלי מצוי: לקטר.
הירידה בשיעור הצמיחה והמצב בשוק ההון גרמו ויגרמו לירידה גדולה, יחסית בגביית המיסים, מנגד מסקנות ''ועדת טרכטנברג'' גרמו לעלייה בהוצאות הממשלה. האפשרויות העומדות בפני הממשלה במצב כזה, לשם איזון תקציבה הם שלוש: העלאת והטלת מיסים חדשים, קיצוץ בתקציב המדינה או העלאת הגרעון. כמובן שניתן לשלב בין אפשרויות אלו.
הממשלה החליטה לגשר על הפער בתקציבה, בעיקר על-ידי הגדלת הגרעון. יתכן שיהיה גם קיצוץ קטן ויתכן שיוטלו קצת מיסים. אך את עיקר הפער היא מקווה ל''סתום'' על ידי הגדלת הגרעון.
למה הדבר דומה? לאזרח שפונה לבנק ומבקש הגדלת משיכת היתר. שואל אותו הפקיד למה? כי יש לי הוצאות. ואיך תקטין אותו חזרה? אהדק את החגורה.
אם נתרגם זאת למציאות חיינו הרי בשנים 2014 ו-2015 נשלם חזרה את ''הגרעון'' שהגדלנו השנה. כפי שכל מי שעשה פעולה כזו בבנק יודע. ההחזר הוא הרבה יותר גדול מההגדלה שאושרה.
אז מדוע הממשלה נוקטת בצעד כזה? האומנם הם אינם מבינים מה שכל פקיד ממוצע בבנק יודע? התשובה נעוצה בשנה מסוימת זו. שנת 2013 - היא שנת בחירות.
ראש הממשלה אינו רוצה לקחת אף סיכון. הציבור ימשיך, בשנת הבחירות, ליהנות מרמת חיים גבוהה, יחסית, והתשלום על כך ידחה לשנים שלאחר הבחירות.
המציאות היא שכול התכנון הכלכלי הוא תיאורטי בלבד.
בשנת 2013 יעמדו שלושה נושאים בעלי חשיבות עליונה להכרעה:
א. המשבר האירופאי. החמרתו תפגע קשות בכלכלת ישראל וגרעון של 3% יראה כהישג אדיר למנהיגי הכלכלה הישראלית.
ב. העניין האיראני. צפוי כי שנה זו תהיה שנת הכרעה בנושא. מההיבט הכלכלי, בלי כל התייחסות לתוצאה הצבאית זו יכולה להיות קטסטרופה כלכלית. זה גם יכול להיגמר ללא השפעה על הכלכלה, אך כדאי תמיד ללכת לקיצון ולהיות מוכנים.
ג. אובמה. היבחרו או אי היבחרו של ברק אובמה לכהונה נוספת בנשיאות ארה''ב עשויה להיות בעל השלכות רחבות מאוד על מדינת ישראל ראשית על בטחונה ושנית על כלכלתה.
לכן, על רקע הנושאים הללו נראה כי הגדלת הגרעון ל-3% היא יותר לצורך הפרוטוקול ולא משהו שנתמודד עמו במציאות.
הפרופסור סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל ודמות כלכלית ברמה הגבוהה ביותר, מתנגד לצעד זה. ואין ספק שהצדק עימו, אך למי שחפץ חיים בפוליטיקה יש שיקולים אחרים.
הממשלה בוחרת בגרעון
