אני רוכש וקורא את עיתון ''הארץ'' רק בסופי שבוע.
יש בו 2 מוספים שאין דומה להם ברמתם בשום עיתון אחר. אני מתכוון למוסף הספרותי ולמוסף ''גלריה''. לעומת זאת בצד הפובליציסטי נראה לי כי הוא נכתב למען תושבי הכוכב מאדים שאינם מכירים (כמעט) את החיים על פני כדור הארץ ובמדינת ישראל בפרט.
הנה, למשל, הכותרת הראשית. מאמר של הסופר דוד גרוסמן על אירוע משטרתי, חמור מאוד לכאורה, שארע בשנת 2008. האם זו גולת הכותרת התקשורתית המעניינת את תושבי מדינת ישראל בפברואר 2012?
סביר להניח שהיא מאוד מעניינת את תושבי הכוכב מאדים, אך ספק גדול אם, מלבד קומץ זעיר של בעלי השקפת עולם ''שמאל קיצוני'', היא מעניינת מישהו ככותרת ראשית של סוף השבוע.
יש לי כבוד רב ליכולתו הספרותית הגבוהה של מר דוד גרוסמן, אך בנושאים פוליטיים הוא חי במציאות אחרת. עם כל החומרה שבמעשי השוטרים שהפקירו למוות פלשתינאי שעיסוקו גניבת מכוניות הרי בכל קנה מידה זה אינו משתווה לאותם רוצחים אכזריים, בני העם הפלשתינאי, שחיפשו לרצוח דווקא את הצעירים והקשישים.
לא זכור לי שבעניין זה נשמע קולו של מר גרוסמן ברמה כפי שהוא נשמע בעניין אותו גנב מכוניות פלשתינאי.
בעמוד השני נמצא מאמר הפובליציסטיקה של יואל מרכוס. מר מרכוס מרגיש שממרומי מעמדו התקשורתי ביכולתו ללעוג לשרי הביטחון, בהווה ובעבר. כדוגמא הוא מביא ישיבה שהייתה לפני שנים רבות עם שר הביטחון דאז, רב-אלוף במיל.משה דיין. כאשר נשאל דיין על איום טילי הסקאד שקיבלה סוריה מברה''מ. הוא ענה ביוהרה כי הטיל הוא פצצה במשקל 500 ק''ג שאינה מדויקת ולכן נזקה מועט ואין לחשוש ממנה. אז מר מרכוס מזכיר לנו כי מדובר באותו שר ביטחון שכעבור כשנתיים איבד את כל יוהרתו.
אז, מר מרכוס היקר , רב-אלוף במיל. משה דיין צדק בהחלט. כעבור עשרים שנה נורו על מדינת ישראל 39 טילי סקאד ו''הצליחו'' לגרום למותו של אזרח אחד בלבד. נדמה לי כי במקרה הזה היוהרה שאין מאחוריה דבר היא אצלך ולא אצל משה דיין ז''ל.
במאמר ארוך אחר מתואר מר גורלם של ילדים ערבים החיים בשכונה בשולי העיר רמלה ועושים את דרכם בכל בוקר, לבית הספר ערבי ברמלה, במשך כשעתיים הלוך וזמן דומה חזור כי המועצה האזורית מסרבת להעמיד לרשותם הסעה.
רק בשולי המאמר ניתן להבין כי השכונה המונה כאלף איש נבנתה ללא רישוי על קרקע שאינה בבעלות התושבים וכל התביעות לפינויים טרם מומשו.
הכתבה כמובן אוהדת את התושבים באמצעות הצגת סבלם של הילדים וממעיטה בהצגת הפרת החוק שבמעשי הוריהם. היא (הכתבה) כלל אינה מעמידה לדיון את השאלה האם הרשות הציבורית, הניזונה מכספי ציבור, חייבת לתת שרות, ללא תנאי, לכל פורע חוק?
אז למה עיתון ''הארץ'' הוא עיתון מצחיק?
כי הוא מטפל, מבחינה תקשורתית, בדברים שאולי הם ברומו של עולם בכוכב מאדים, אך הם בקושי בשולי החדשות במדינת ישראל, שם, כידוע, העיתון נדפס מופץ ונקרא.
''הארץ'', עיתון מצחיק
