מחזור זַמרירי¹ קבורה דִיסְקוּרְסִיבִי²

''אופק מדיני''

כשגנרל אנתוני זיני³ מביט מחלון המטוס,
הוא רואה אופק מדיני מכאן עד הודעה חדשה.
מחצר-מוות בתימן עד ים המוות ועמאן,
מלַרְבָּה⁴ בדרום עד אל-חמה⁵ בצפון,
מדאמוּר⁶ במערב עד חלאבצ'ה⁷ במזרח.
כשזיני נוחת, ערב חג המולד,
שחר חדש עולה באבו-כביר, בציון,
וחלל נוסף הופך מבלתי מזוהה על שולחן
לבלתי נראה בְּארון.
כשתת-המזכיר ויליאם בַּרְנְס⁸ מגיע לאזור,
הוא רואה אופק מדיני ארוך כאורך הגלות,
מיחסי עיראק-כווית החולקות ברית הגנה,
דרך הסכם מצרים-תימן שלא מנע שיטנה,
ועד ל''מדינות האחיות'' סוריה-לבנון הקשורות באמנה.
כשבַּרְנְס נוחת ערב חג הפסחא
הוא מניח זר רענן על פיסת תופת טרייה,
לא זו שהיתה קורבן פסח וכבר החלה להגליד,
וגם לא זו שעל הכוונת, שם שמור לזיני מקום להספיד.
''ככה זה בפיגועים'', אומר בעל חנות הפרחים בעצבת,
כשתימני ומרוקאי עובדים במשמרות, לא בצוות.
''זיני לבד ובַּרַנֵס לבד לא יכולים לפתור בעיות,
צריך לאחד ביניהם, לעשות קיבוץ גלויות''.
''אבל זיני לא תימני ובַּרְנְס לא מרוקאי'' -
אומרת עובדת שחוחה ועוד פרח שוזרת.
''ככה זה בפיגועים'', נאנח הבוס בהחמצה,
''שום דבר לא בטוח, גם לא סימני המוצא''.

''עושים מלאכת קודש''

פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה.
לגיטימציה היא עניין של דקורציה.
עבדקנים שחורי מגבעת, כשיוצאים לשוח,
מול שקיעה ערבית בחוף, מול שחפים ברוח,
גוזלים את מרחב המחייה האורבני,
מעכירים את זרם החיים הספונטני.
וכך, בעזות מצחם כלפי מטרופולין,
מסייעים הם להדיוט את הנאצים להבין.
אך במדי זק''א⁹ צחורים, באותו המקום באותה השעה,
כשסביבם צפירת אמבולנסים והבזק פנסי משטרה,
אין כמותם לחסד של אמת,
ל''מלאכת קודש'' שאינה תובעת את שכרה.
אוזן פה אצבע שם, ''בשמירה על כבוד המת'',
מתפעלים ברשות השידור, בשקט שאחרי התבערה.
וברקע שדרן שקיבל חופשה מיוחדת מהפיגוע,
מכין כתבה על נקרופיליה בבני-ברק, לסופשבוע.

''הקיצונים משני הצדדים''

הקיצונים משני הצדדים
נפגשים מדי ליל ירח מלא,
להרים כוסית של דם לחיי הקיצוניות
ולהישבע על בשר אדם
לקיים את הברית המוצקת
להמשיך להפר את השקט,
לחבל חבלה אנושה בַּשלום
של המתונים הרוקמים להם יחד חלום.

הקיצונים משני הצדדים
בוחרים בקיצוניות מדי יום בדווקנות,
ומדי הלוויה לקיצוני מאיזה צד,
נשבעים לנצור קיצוניותם לעד.
ומודים לאל הטוב
שנותרו עוד מתונים לרוב,
שרק בזכותם יש דבר כזה ''קיצוני'',
ובלא מתינותם נותר היה רק ''ימני''.

''חוקה לישראל''

בטרמפיאדה אמרה ילדה לסבתא:
''כשנגיע הביתה תהיה סוכריה'',
וקליע אוטומטי ענה לה בהמיה.
חוקה לישראל - זה מה שצריך עכשיו,
בונים עתיד ביחד, יודע כל תושב.

בקניון באם המושבות שלחה תינוקת יד,
מתוך העגלה, להרים בובה נופלת,
וכדור אש זוממת הפיל יד העוללת.
חוקה לישראל - רק כך את הדמוקרטיה נבסס,
נבנה חברה צודקת, לא נסמוך על נס.

בבית על ההר, אמא תחת השולחן,
משתיקה בכוח זרוע את בתה הפעוטה,
מניחה כף יד זנוחת כַּוֶּנֶת על פי זאטוטה.
חוקה לישראל - להסכים על המשותף
ולשמור על השונה - לסב, לאב וגם לטף.

כי חוקה עושים רק ביחד.
כי רק ביחד אפשר.
כי רק חוקה עושים ככה.
כי רק ככה אפשר.

''שלטון החוק''

אם לא יהיה שלטון החוק - נהיה אנרכיה.
אוטובוסים יתפוצצו פעם בערד ופעם בראשון-לציון,
פעם ברמת-גן ופעם ברמת-השרון,
בלי לתת סיכוי לסדירות שכבר הבשילה:
נתניה, חדרה, ירושלים וחוזר חלילה.

אם לא יהיה שלטון החוק - נהיה כדיקטטורה.
פרשן אחד קבוע, בלעדי, יתמוך ב''תהליך המדיני'',
דווקא עכשיו, ''כשזה נראה כל כך לא הגיוני''.
לא יהיו לנו עשרות כמותו שאיש-איש בתורו יגיד:
הראיס הוא עדיין ''הפרטנר היחיד'',
''רק לפיתרון של גדר הפרדה יש עתיד'',
ו''למעורבות בינלאומית חייב להיות תפקיד''.

אם לא יהיה שלטון החוק - נהיה כמדינת עולם שלישי.
עבדים סינים יפשטו על שווקים עם ערב,
להסתיר גופת חבר שמיאן לקבל את הדין,
בין פירות רקובים שפסלה והותירה אחריה
משרתת פיליפינית של שופט עליון רב מוניטין.

אם לא יהיה שלטון החוק - נהיה רפובליקת בננות.
קבוצה חברה'מנית של סוחרי אמל''ח
תנציח לדראון את מורשת הפלמ''ח:
תרנגולת שסוחבים בלי להשאיר עקבות,
מקנה לבעליה על כל המשק זכות-אבות.

אם לא יהיה שלטון החוק - כסדום היינו לעמורה דמינו.
בבית העלמין יריבו על מקום,
ולא תהיה שלוה ולא יהיה שלום.

''חלון הזדמנויות''

בערוץ הקניות מוכרים בהזדמנות
חלון עם מנגנון פתיחה נורווגי.
הוא מתאים לאוטובוס, לעת הישענות,
וגוף נערי נשפך ממנו בקלות
אם הוא פתוח לרווחה.
הוא מתאים למרכול בשעת הלחץ,
ואליו אפשר לרוץ לנשום מעט אוויר,
להפגת ריחות החריכה.
אבל יותר מכל מתאים הוא לצג המחשב -
בין כל שאר ה-WINDOWS להרבות הזדמנות.
אפשר לשים אותו שם, שייפתח ויסתובב
ויציג את תמונות החללים בתורנות.
כל הזדמנויות החיים שהיו ואינן,
כל הדמויות שנותר להן רק חלונן.

''הכיבוש משחית''

''הכיבוש משחית'' - אמר כובש הנשים מלב העיר
ומשך בעגיל תנוכו בקריצה.
''הכיבוש משחית'' - קרא כובש הצלפים מהפאב הצעיר
וליקק את שפתו, שפת גורמה חמוצה.
''הכיבוש משחית'' - זימזם כובש הקהל מבימת המרתף
וכבש את צחוקו כסטנד-אפיסט מפותח.
''הכיבוש משכית'' - כתב על השלט צורף משכיות בעברית שוטף
של שמינית-יהודי מאוקראינה, ביריד חוצות מאובטח.
''הכיבוש משחיט'' - התנדב משורר בדימוס את המסר לטפטף
בחאפלה לזכר שאהיד, עם כבש שחוט לעילוי נשמת המוּתָך.
מורה לעברית, מורה לעברית, אמרי נא השיבי מהר:
האם הכיבוש משחית או שההשחתה כובשת יותר?

''קורבנות השלום''

קורבנות השלום הרשמיים הם נוסעי אוטובוס
או נושאי סלים מאומצים
שאיבריהם נתרטשו ומוסמרו תוך פרכוס,
אם לא זכו להתעופף אל צמרות עצים
או למצוא מנוחה נכונה על מרפסת תחתונה,
בחסות הדף אוסלו.
קורבנות השלום המוסכמים הם מבקרי קניון
שנמרחו על קירות ורצפות, מקורים ומקורצפות,
והשאירו אחריהם סלולרי שממשיך לקדם:
''נא השאירו הודעה ונתקשר בהקדם''.
קורבנות השלום הבלתי מעורערים
הם יושבי מסבאות אפופי פירורים,
המבוּלָלִים בשערם, מעורבבים בדמם, מנקרים בבשרם.
קורבנות השלום הלא-מוכרים הם כל השאר -
שנפלו קורבן למילה היפה, לקסם הכמוס בה, נמהר.
שהתפתו לה כמו לבית ממתקים שאת דלתו פותחת מכשפה,
לא סתם זֵדָה תפלצת שאפשר להרחיק לתנור בדחיפה,
אלא אמא של חייל מודאגת שסיעת בַּרַקוּדוֹת בעורפה נושפות
ומתרות במתנגדיה כי אין פשע חמור יותר מ''ציד מכשפות''.
כולם קורבנות ה''שלום'' כפי שהוא:
''שם-עצם, זכר, המציין מצב של העדר עימות,
יחסים טובים והרגשת שלווה ושלמות''.

''שלום של אמיצים''

של עוּבָּרים שלא נולדו
כי היו ברחם אם נרצחת
ומבלי דעת אבדו.
של עוברים שהיה להם אומץ לעשות שלום
עוד לפני שהתחילו לבכות ולנשום.

של שוטרים ואזרחים
דרוסים ודקורים ''על רקע פלילי'',
כאילו ככה סתם חמד לצון ישמעאלי.
שהיה להם אומץ לעשות שלום
בלא הילת קורבנותו והוקרת הלאום.

של הורים ושארים ההולכים ונפטרים
מנשמה פצועת אובדן יקיר שלא החלימה,
כמו בהשפעת נשורת גרעינית שנים קדימה.
שהיה להם אומץ לעשות שלום
בלי לקבל מקום באלבום.

''פתרונות יצירתיים''

צריך לחפש פתרונות יצירתיים למשבר,
פתרון יצירתי לסכסוך יש לאתר.
צריך לאלתר פתרונות יצירתיים
למבוי הסתום שאליו נקלענו,
ויצירתיות היא הרי הבייבי של כו-לנו.

הנה למשל, ניקח את ירושלים,
נעמוד לידה עם סכין, כמו לחתוך לשניים,
ונראה איזו אומה תתחנן ותגיד:
תנו לה את עיר החיים, וקרוע אל תקרעוה,
אך בתנאי שלא תתהדר בשום פיגוע.

הנה למשל, ניקח את עפרה.
ניתן לפרופ' מוּסָרְנִיק לעלות עליה בדחפור,
לא לגמרי, רק לנסוע קצת קדימה קצת אחור.
וככה כל יום, הוא יהרוס קצת
ובלילה כל הנחרב שוב ייבנה,
הוא יְדַחְפֵּר ותשוקתו תתומצת
כאילו עוד רגע ישוב מתפנה.
ואולי אולי תחושת ההרס הקלה,
החוזרת מתחדשת מדי יום,
תותיר את תאוותו כמעט מכוּלָה,
ועפרה תשב ותשכון בשלום.

הנה למשל, ניקח את כל הנחלה,
נמסור אותה למרבה במחיר, את כולה -
בתנאי שיימנע מפיצוץ שרירותי
של אדריכלי הפיתרון היצירתי:
לייבא חול מאלבניה ואת מרחבי ים תל-אביב לייבש
כדי ליצור מרחב מחיה נורמלי, נקי מריב ומכובש.
לייבא מים מטורקיה, אוויר מהאלפים ואש מארץ האש.