|
|
|
מבט אפור
אלכסנדר מאן
מזג האוויר באירופה נתון לחסדי האלים, אך אלה כנראה מרוגזים בזמן האחרון; הקיץ מסרב לבוא והגשם, שכה חסר במקומות אחרים, מצוי כאן בשפע. שפע מהסוג שגורם לשטפונות, גדות נהר שעולים על גדותיהם, מימטרים של שלושה ארבעה ימים רצוף, ועוד. בתוך כך מתקבל הרושם שהטפרטורות מסרבות לרדת, והחום המעיק הופך לדבר לח, מהביל ובלתי נעים; אם יש דבר אחד שפירוש אינו קיים באירופה הרי שזהו מזגן האוויר, שחסרונו מורגש בימים אלו במקומות שונים ברחבי היבשת.
זהו סחרור אקלימי, מסבירים מומחי מזג האוויר בגרמניה: עליית הטמפרטורות הגלובלית גורמת להתאיידותם של מים רבים מהרגיל, שחייבים לחזור בצורת משקעים איפשהו, וזה לצערנו כאן, מסבירים הם בפנים יבשות. הפנים היבשות נובעות גם מסיבות אחרות: השירות המטאורולוגי הגרמני הפדראלי לא הצליח לנבא שינויי מזג אוויר דראסטיים בתקופות האחרונות, לעומת שירותי מטאורולוגיה פרטיים שנתנו תחזית מדוייקת להפליא. יותר ממוזר.
בדבר אחד כולם מאוחדים: אנו נמצאים על סף תקופה חדשה, שאיננו יכולים להיות גאים בה. זיהום האוויר והתחממות כדור הארץ נגרמים בשל מעשי האדם, אשר במסגרתם הפכה ברכת הטכנולוגיה לקללה. בקללה זו מואשם העולם המערבי, ובמיוחד ארה''ב, אשר מקבלת ציונים שליליים מכל כוון אפשרי. לביקורת זו שותפים כמעט כל חוגי הפוליטיקה האפשריים, לצד חוגי מתקני עולם ושאר סהרורים. אמריקה יוצאת רע מאוד מביקורת זו, אשר דומה כי כמעט כולה בוחרת להתרכז ביבשת זו בלבד.
זוהי גם שעתם הגדולה של נביאי הזעם האקולוגים, אשר צצים מכל פינה ומציעים את מרכולתם האפוקליפסית לכל דיכפין, שתוכנה פחות או יותר זהה: אנו על סף חורבן אקולוגי שיביא לחורבן האנושות, וזהו העונש על שאנו מנצלים את הטבע לצרכנו, ומפירים את שווי המשקל הטבעי שהיה קיים בו מימים ימימה.
רוב חוזי השחורות מנסים לשמור על איצטלה מדעית ונינוחה משהו, אך גם בקרבם נכרת לעיתים אותה יד קנאית של אלו הגורסים דברים מוחלטים: חוסר יכולת הטעות, הבטחון בצדקת הדרך והטעון, הקרבת החיים האישיים למען אידיאל ההצלה ו/או התיקון, שלילת הקיים בשל רדידותו ועליבותו, והחשוב
מכל - ההכרה בקיומה של אמת אחת ובלעדית, אשר מנחה ומעניקה אור למפעל חיים שמטרתו היא המלחמה בשקר החושך. המאה ה- 21 אוהבת לקבל בשורות גנוסטיות דואליות, עם חרון נבואות זעם, הבשורות האפורות בנושאי האקלים אינן תקינות יותר, מסתבר.
בזמני החופשי אני משמש כשופט-חובב במשחקי כדורגל לילדים. הדבר התחיל מאז התחלתי לשחק במשחק זה עם בני הקטן שעם הזמן גדל, וחבריו הרבים שהצטרפו למשחקים החליטו פה אחד שעליי לשמש כשופט, תפקיד שלדעת ילדים שונים אני ממלא בצורה טובה. אינני יודע אם דבר זה נכון, אך גיליתי שילדים זקוקים [גם] לדמויות סמכותיות ופסקניות בתחומי ספורט. הילדים הבחינו חיש מהר כי אינני מעדיף את בני או את קבוצתו, ואינני מהסס לרגע להפעיל נגדו את סמכותי כשופט, שכוללת אזהרה, כרטיס צהוב, ואף הרחקה אם דבר זה מתבקש.
העבודה אינה קלה, ונעשית כולה לשם שמים ובהתנדבות. אני אמנם נהנה מכל רגע, אך חוזר לעיתים הביתה רצוץ. מסתבר ששופט כדורגל רץ לפעמים יותר מכל השחקנים יחדיו.
לפני שבועיים, בסוף שבוע ארוך אצל ידידים בצפון גרמניה, קיימנו גם כן כמה משחקים מזדמנים. מספר ילדים מקומיים בגילאים 7-11 הצטרפו, כולל שתי ילדות בגילאים 9 ו- 11.
מספר נערים ממוצא זר בגילאים 10-13 התבוננו במשחק וביקשו להצטרף. לא ראיתי בכך כל בעייה, וצירפתי אותם למשחק, תוך כדי חלוקה מחודשת של הכוחות. הילדים, שהיו 6 במספר, הציעו שישחקו נגד כל השאר, שהיו 8 במספר. לאחר שביררתי שהדבר מקובל ומוסכם על כולם נפתח המשחק, שהתגלה כמשחק בעייתי במיוחד: הילדים הזרים סירבו במפורש לשמור על כללים נאותים, וכמות העבירות לאחר כעשר דקות משחק היתה גבוהה באופן בלתי פרופורציונלי למשחקים אחרים שהיכרתי.
הפסקתי את המשחק וביקשתי להחליף מילה עם הילדים, שהתגלו כדוברי ערבית: הללו החלו מדברים ומצחקקים אחד עם השני בערבית. כנראה ילדים של מבקשי מקלט מדיני, חשבתי לעצמי. הזהרתי את הילדים בגרמנית שישמרו ויקפידו על חוקי משחק הכדורגל, אך לשווא. המשחק התחמם, וקללות בערבית צחה, מלוות בתנועות מגונות וקולות נחירה עפו לעבר הקבוצה השנייה, ובמיוחד אל שתי הנערות שהיו בקבוצה זו. המשחק הופסק לאחר 4 דקות פעם נוספת על ידי: דרשתי מילדים אלו לעזוב את המגרש לאלתר. הם נבהלו מאוד ושאלו אותי מה קרה ומה לא בסדר. הסברתי להם באופן אדיב שהם מקללים בערבית ועושים תנועות מגונות, והדבר לא לרוחי. שאלתי אותם מהיכן הגיעו: ארבעה ממצרים ואחד מסוריה, אמרו. מבטי האפור נח עליהם לרגע קט; הללו נראו בכל זאת מבתים טובים, ביקשתי להאמין. ''אני אגב מישראל'', הסברתי משועשע-משהו לילדים שנעמדו כמסומרים על מקומם למשמע הידיעה, ''ואני אשמח אם תמשיכו לשחק, אבל בלי כל השטויות מסביב''.
המשחק המשיך וראה זה פלא - הוא הפך למעניין ולמרתק, נטול כל עבירות משמעותיות, ואף גרם קורת רוח לכולנו. חמשת הילדים נצחו בתוצאה 10:7, והיו מאושרים. הם נגשו אליי ושאלו איך היו, וכמובן ששיבחתי את משחקם. זו גם היתה האמת: הם שיחקו באופן משכנע ועדיף על הקבוצה בה שיחקה בני.
ילד אחד, שלא יכל להתאפק, ניגש אליי ושאל אם אני באמת מישראל. ''הרי אתה לא נראה ישראלי'' אמר. שאלתי איך נראה ישראלי וכל הילדים הערבים סימנו ישר לתנועת החזקת הרובה. בפנים חתומות הסברתי שלא כל הישראלים כאלה. הם ביקשו שאומר מילה בעברית. האמת היא שהמילה הראשונה שעלתה במוחי היתה המילה ''מחסום'', כמו לבדוק אם מילה קשה זו הגיעה גם למדינות השכנות, אך המילה שבחרתי לומר היתה ''שלום''. היה רגע של דממה דקה באוויר, ונדמה היה לי שראיתי לחלוחית ביני הילדים. כולם שתקו משהו. חייכתי ונפרדתי מהם בטפיחת שכם.
הנשיא בוש הולך ומסתמן כדמות שהרבה אירופאים מבקשים ככל הנראה לשנוא. בין אם המדובר באיכות הסביבה ובין אם המדובר בשאלות פוליטיות - הנשיא בוש נתפש כאדם קיצוני המאמין ב''נקמה'' מעולם ''הברית הישנה'', אדם אשר נותן גושפנקא ואור ירוק לאדם אחד אחר, אריאל שרון שמו, עליו כבר נאמרו הרבה דברים. בוש נתפש כקיצוני בקרב קבוצות שונות בציבור האירופאי, ואף בקרב מנהיגים אירופאים: קאנצלר גרמניה, גרהרד שרדר, אמר שארצו לא תלך להרפתקאות משותפות עם בוש. מסתבר שחוסר הסימפטייה והעוינות המפורשת כלפי בוש מופיע כנתון מובן מאליו גם בקרב מזרחנים אירופאיים, אשר מקפידים להתנסח באופן חד וברור נגד תוכניותיו של בוש.
מבט אחד אפור אל הסצינה האוריינטליסטית (מזרחנית) באקדמיות צפון אירופה מגלה למעשה פוליטיקה שלמה בזעיר אנפין, שפירושה היחידי והממשי בשטח הוא שמירת היחסים הטובים עם מדינות מוסלמיות בכלל ועם מדינות ערב בפרט ובכל מחיר, גם במחיר אמיתות בלתי נעימות. מבחינה זו מתגלים המזרחנים האירופאים כגורם ששוקל היטב ובאופן ממודד וממודר את אשר יאמר ויענה לשאלות שונות; אין ממש להאשים אותם בנקודה זו, אם מתייחסים ליחס האיפה והאיפה שנקטה מדינת ישראל ושליחיה האקדמאים בהתייחסותם השונה לאנשי אקדמיה מתחומים שונים שלאו דווקא הזדהו עם הכיבוש ועם הפרת זכויות האדם בשטחים. יחסים אלו היו בהחלט לא פשוטים, אולם ישראל הינה מדינה דמוקרטית, אשר מוכרחה ולו מעצם הגדרה זו להיות מחוייבת לקבל ולספוג סוגי ביקורות שונים.
לא כך הוא הדבר במקרה המוסלמי. השאלות והתשובות שנותנים מזרחנים אירופאים מומחים בראיונות טלביזיה שונים בנושא עיראק ובנושא המלחמה בטרור הבינלאומי, מגלות שמומחים אלו מבכרים כמעט כולם את הגרסה הערבית הרגילה ללא כל נימת ביקורת, אשר לפיה ארה''ב נטפלת במכוון לעיראק - שמבחינתה מוכנה לכניסתם של מפקחים בינלאומיים, וכי בוש מבקש לגמור את המשימה של אביו, גם אם דבר זה יביא למהומה ולכאוס ברחבי העולם המערבי.
ההתייחסות הכללית לדמותו של הדיקטטור העיראקי הינה נייטרלית ובלתי מחייבת, ורוב דגש התוקפנות מופנה לארה''ב, ובעקיפין גם לישראל, אשר לשיטתם גם כן ממשיכה ומפרה החלטות או''ם.
השאלה שצריכה להישאל היא אם כך, האם מחוייבים מזרחנים אלו לחקר אמת סטטיסטית מסויימת בדמות נתונים בעייתיים מאזורי מתיחות מוסלמיים, או שמא עליהם לשקול תגובותיהם בשבע עד שמונה עיניים ולהלך בעדינות דיפלומטית על חבל דק? זוהי שאלה לא פשוטה בהתחשב ברעיון אובייקטיביות המחקר המדעי, וברצון ליצור ולהעניק תמונת מצב שלמה, ללא קשר לכובעו של הבוקר או לשפמו של ברנש אחר. דומה כי חוקרים אלו אימצו עם השנים תמונה מיוחדת במינה, אשר הופכת אותם, ככל הנראה, לחסרי יכולת אובייקטיביות בהתבטאויות פומביות, וזאת כתוצאה מחוסר רצונו של מושא מחקרם לקבל ביקורת כלשהי.
הדבר המעניין הוא כמובן המפגש בכתבי עת מקצועיים או בסימפוזיונים רשמיים, אשר שם נפגשים מן הסתם מומחים מארצות שונות בתחום המזרחנות, ככל הנראה עם פירושים ודיעות קוטביים לאירועים שונים ברחבי העולם המוסלמי.
האם מזרחנים אירופאים וישראלים יכולים להיות כלל בדיעה משותפת כלפי הנפשות השונות הפועלות בעולם המוסלמי? האם מזרחנים מומחים ישראלים יכולים להיות אובייקטיבים יותר, היות ואינם תלויים לפרנסתם וקידומם בשמירת יחסים טובים עם העולם המוסלמי, אשר דוחה אותם מראש, או שמא הם מוטים מראש היות והם צד לקונפליקט מר ואכזרי עם עולם זה? שאלות על גבי שאלות, ללא הכרעה.
כך או כך אירופה מצידה כבר מזמן החליטה: בוש הוא הברנש המסוכן בסיפור זה. לא מן הנמנע כי המזרחנים האירופאים תרמו לא מעט להחלטה זו, ללא כל קשר לכל ביקורת מוצדקת ואפשרית על מהלך של נשיא ארה''ב.
|
|
|
מבט אפור / טור שבועי
