|
|
|
ובאותו זמן
עידו הרטוגזון
...אמר משה הבוטניקאי: מדוע סולדים אנו מכל מקום בו שורים היתושים החרקים והחיידקים. אנו סבים ממנו וקוראים לו מטונף ולא בריא. אלא שהחיים נמצאים במקום זה במלוא תפארתם. שהרי החרקים הם חיים ככל חיים אחרים ואין מבדיל בינינו לבינם.
ויאמר רבי סעדיה: אחד מהצדיקים קם בבוקר פתח את החלון וראה שם עדר זבובים. אמר: 'יום פאר הוא היום הזה'. באו אלי תלמידיו ושאלו: 'מדוע יום פאר?' אמר להם: 'יום אחד ניתן לזבוב לחייו, והיום בחרה כל עדת הזבובים האלה לקום ולחיות את יומם היחיד. האין זה יום יפה.'
ויאמר שמעון הסופר: 'בספרי החדש ישנו רופא עור שהוא גם חוקר חיידקים וגם מיזאנטרופ. הרופא מטפל בפאציינטים שונים שיש להן פטריות ומכיוון שהוא מלא הערצה ליופי הפטריות ומלא סלידה לבעליהן הוא בוגד בייעודו המקצועי ועוזר לפטריות כנגד האדם.'
אמר הלינגוויסט החומסקיאני: כל ימי אני מתאבל על ימי ילדותי וקורא תגר על השפה שעד שידעתי שהיא קיימת כבר למדתי אותה כשפת אימי וקיבלתי אותה כשפת האמת בת שמות האמת ולא ידעתי חשוב אחרת. וזו המשמעות של שפת אם. שאם אחרת לעולם לא תדע.
ויאמר ויטגנשטיין: נגנבו מילותי מפי.
ויאמר נמרוד האמן: והנה הגיע אלי שמעה של תרבות גדולה ומכובדת ששלטה בעולם שנים רבות תרבותית כמו גם כלכלית. והנה הגיע יום אחד שליט חדש, ויאסור את הסחר בסמים. ויהיו האמנים באותה הארץ אנשי דמיון, והנה תחסם רוחם ותפגוש בקיר האיתן. ותבלה יצירת הארץ ותכמוש בנבילת שידפון. ותאבד אותה הארץ את המלכות.
ויאמר יעקב ההיסטוריון: על תרבות כזו אומנם לא שמעתי, אולם שמעתי על תרבות אחרת שכה מנומסים ומתורבתים היו בה עד שהיה זה נחשב לא מנומס לעזוב את ידו של אדם הלוחץ את ידך, או להיות הראשון להפסיק למחוא כפיים בסיומו של קונצרט. ובילו את ימיהם במחיאות ולחיצות ויבואו לידי רעב אולם את דרך הנימוס לא עזבו עד מותם.
ויאמר המוסיקולוג: והאם ידוע לך שבזמנו, שלא כבזמננו, כשהיו מאזינים לשטוקהאוזן היו יושבים בשקט ומאזינים כאילו מדובר בתרבות גבוהה, ואילו כשהיו מאזינים לקראפטווורק היו רוקדים, שותים ומדברים.
ויאמר שמעון הסופר: והרי ידוע כי הסיפורת כולה היא אמנות השקר, שהיא מספרת בהגדרתה את הדבר שלא קרה. ויש שקרים שהם כה יפים עד שאוהבים לשומעם.
ויפנה אליהם הפילוסוף המתמחה ויאמר: והפעולה היצירתית ביותר שהאדם מבצע היא האוננות, שבשום סיטואציה אחרת בחיי האדם הבוגר לא יושב הוא לעיתים מזומנות ומדמיין לעצמו ברצינות גמורה ומאמץ כנה זמן רב שהוא במקום אחר ובמצב אחר מזה בו הוא נמצא.
ויפנה האדם הפשוט ויאמר: וכשהולך אני לישון בלילה נקלע הרוק בפי כאילו נקרא על ידי מחשבה ומחשבותי מביאות אותו עלי ואינן מניחות לי מנוח, ואקרא את המחשבות שיבואו שיסיחו דעתי להציל את גרוני ויבואו המחשבות ויהפכו עצמן למחלות ואקרא ואתחנן על מותי, שהרי כל החכמה בעולם תרופת סרק היא כנגד החוכמה.
|
|
|
ובאותו הזמן
