מה עושים? קודם כל- עושים!

בעקבות הכתבה ''מדינה, דת וצבא ...'' שאל הכותב, המכנה עצמו המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה ''מה עושים?'' השאלה גדולה וה(חזרה ב)תשובה קשה.
אנסה, כמיטב כוחותי הדלים ליתן תשובה, לבטח חלקית. אולי תהא לפחות תמרור אחד מרבים המורה על הדרך.

בקטן, במיקרו: נתחיל בבה''ד 1:

א. יש לבטל מיד את ההדחה של כל תשעת הצוערים;

ב. יש לנזוף קשות במפקד בה''ד 1 ובאותו סא''ל שהדיח. להסבירם שאין להעביר צוער על דתו, אלא אם מדובר בפיקוח נפש או בפעילות מבצעית;

ג. יש לבדוק את התאמת אותם סא''ל ומפקד הבה''ד לתפקידיהם, ואם ימצא שאינם מתאימים- להעבירם מיד לתפקיד מתאים;

ד. יש לבדוק את שתיקת הרמטכ''ל בנדון. אפשר וראוי לזמנו לשיחת הבהרה עם שר הבטחון או עם רה''מ ולהסביר לו את פשר החלטת הממשלה ליצור תנאים שיאפשרו גיוס בני-ישיבות.

עד כאן החלק הקל, הדחוף והפשוט.

הטיפול בעצם הבעיות. במאקרו, הוא קשה מאד.
כל מנהיג של מפלגה גדולה זקוק לקולותיהם של אנשי הציונות הדתית בבחירות, ולשיתוף המפלגות החרדיות בהקמת קואליציה לאחר הבחירות. הדרך היחידה שתאפשר טיפול בבעיה היא בדרך של הקמת קואליציה של מפלגות חילוניות, וראוי- ככל הניתן - בשיתוף ציונות הדתית.

הדבר כבר קרה פעם וזכינו לראות בביטולו של משרד הדתות, אשר מלא עסקנים מאנשי ש''ס, שלא לומר אוכלי לחם-חסד, הרואים בו מנוף לקידום מפלגתם ולהגדלת תקציביה. בבחירות האחרונות יהירותה של ציפי לבני, מנהיגת ''קדימה'', מנעה זאת.
מצד שני: עתה, אחרי הפגנות ומחאת האוהלים יש סיכוי-מה שמי שינסה לצמצם את הפרזיטיות החרדית יזכה לתמיכה רחבה יותר.

בטווח הארוך - אני מציע לזמן כינוסים נרחבים של רבנים ומנהיגים דתיים עם אנשי רוח אחרים מיתר חלקי העם, בנסיון לברר ולהגדיר מה אומרת דת ישראל, כדי להבחין בין התבן לבין הבר.

ביהדות היום פשטו אמונות תפלות, פולחנים אליליים, ומיני מנהגים שאין בינם לבין הדת ולא כלום. אביא רק כמה דוגמאות:

א. כיבוד האשה והאם הם מעיקרי רוח היהדות. בשנים האחרונות פשה המנהג להפריד בין איש לאשתו, בין אח לאחות, בין אם לבניה, בכל התכנסות. ההפרדה העצימה לממדים מפלצתיים והיא פוגעת בנשים בתור שכאלו, הצבתן כאדם נחות מול הגבר, אפליתן לרעה ופגיעה בעקרון היהודי הקדום האומר שכל אדם נברא בצלם אלוקים. מגוחך הדבר שהמפלים הם חברי אותן כתות קיצוניות שחיים חיי-בטלה בעוד נשותיהם האומללות נושאות בנטל הפרנסה, אחזקת הבית וגידול הילדים. מעמד האשה שם גרוע ממעמדה של האשה הערביה בחברה המוסלמית.

אין מקום לפגיעה זו לא ביהדות האמיתית, שגם הצמיחה כמה וכמה נביאות ומנהיגות (מרים אחות משה, דבורה, חולדה הנביאה), ולא בארץ דמוקרטית.
העלבון הזה לצלם האדם, המגיע להקצאת מדרכות נפרדות ומיקום נפרד באוטובוס, שהיה נהוג באפרטהייד בדרום-אפריקה, מקומו לא יכירנו בישראל או בתורת ישראל.

ב. המנהג המוסלמי של השתטחות על ''קברי צדיקים'' הפך, בעיקר בכמה עדות שמזה דורות נחשפו למנהג המוסלמי הזה, לעיקר. גם החסידות הגזימה עד מאד בתחום.

הדת היהודית הקפידה מאד על התרחקות מן המתים מעבר למינימום ההכרחי, אסרה ''דרישה אל המתים'', ואפילו אסרה על הכהנים להכנס לבתי-הקברות! הכל מבלי לגרוע ממצוות כיבוד המת.
התורה העלימה במפורש את מקום קבורתו של אבי הנביאים, משה רבנו הדגול, בכדי למנוע השתטחויות כאלו על קברו שיביאו לעבודת אלילים. ראה גם את המשמעות המושג של ''זבחי-מתים''.

ביהדות הטומאה הגדולה ביותר היא טומאת המת, שיש להיטהר ממנה.
החסידות, שעודדה מבלי משים את העדריות, לאמור ההשתייכות לעדר, והציות לרבי בעיניים עצומות, תוך העלאתו למעמד של קדושה, תרמה אף היא שחסידים יעלו לקברו של הרבי גם לאחר מותו, שלא לדבר על אותם חב''דניקים שראו ברבם שניאורסון זצ''ל המנוח את המשיח, ובכך הצטרפו לדתות אחרות שמצאו כי המשיח כבר הגיח... כן, הכוונה לנצרות, לאיסלאם ואף לשבתאות.

ישראל המצב החמיר במיוחד כאשר אחד המנכ''לים של משרד הדתות, בשנות החמישים של המאה הקודמת, כהנא שמו, ''קידש'' כקברי צדיקים, תַּנָאִים וְאָמוֹרָאִים, מספר עצום של קברי-שֵׁייכִים מוסלמים המתהפכים עד היום בקברם בעת שיהודיות חסודות מדליקות נרות על קבריהם, חסודות פחות מרקדות שם, וחסידים שוטים עורכים שם הילולות.

מצוות יישוב א''י היא מהמצוות הגדולות בתורתנו. צדיקים רבים הקפידו שלא לצאת מגבולותיה. אחרים נתנו נפשם כדי להגיע אליה. עונש נורא שהוטל על עמנו היתה הגלות. ועתה - אוי לעיניים שכך רואות את נטישת הארץ בחגיה, חגים שאחד מעיקריהם היא העליה לרגל ואהבת הארץ, לצורך חגיגת החג סביב קברו של רבי נחמן מבראסלב בְּאוּמָּן שבאוקראינה.

פולחן המתים, בגלגול אחר, חדר גם לשכבות החילוניות ולצה''ל. בניגוד לדין העברי מסכנים לוחמים את חייהם בפקודה כדי לאסוף גופות או חלקי גופות. החיזבאללה כבר ''השכיל'' לערוך סחר בגופות, והחזרתן תמורת מחבליו החיים והרצחניים בזהותו עוד נקודת חולשה אצלנו. אנו, בטפשותנו, נתנו יד (ומחבלים) לסחר זה.
עם כל הכבוד למת אין שום הצדקה לסכן חיי חיילים כדי להביא את גופתו לקבר ישראל, ואין לראות בגופתו מטבע (וביתר דיוק מחבל) עובר לסוחר.
הצבא גם מעלים עין מאותם ברסלבים המסכנים את חייהם ואת חיי השוטרים והחיילים בעוברם את הקו הירוק בדרכם אל קבר יוסף, אם אמנם נקברו עצמותיו שם לפני 3.000 שנה...

ג. היהדות הקפידה על ריכוז עבודת ה' בירושלים, וחייבה את העליה לרגל שלוש פעמים בשנה. חטאו הגדול של ירבעם בן נבט, שפיצל בין שבטי יהודה ולוי לבין עשרת השבטים, היה הקמת במות ומקדשים בבית-אל וּבְדָן, על-מנת לנסות ולנתק את הקשר בין השבטים למקדש ה' בירושלים.

משחרב המקדש עלתה חשיבות בתי-הכנסת, שכונו גם ''מקדש מעט'', כמרכזים לתפילה וללימוד תורה. עתה מקימים ''באבות'' ואדמו''רים לסוגיהם מרכזים ''דתיים'' חדשים במקומות שונים בארץ. כמו סביב קברו של ה''בבא סאלי'' ז''ל בנתיבות. כה רבים הודרכו לראות במקום זה ואחרים, כמו חצרו של ''הרנטגן'' או ישיבתו של הרב אליעזר אבו-חצירא ז''ל בבאר-שבע, או בית הרבי בכפר חב''ד ''מקום קדוש'', בהן נערכות הילולות בנוסח עליה לרגל כמה פעמים בשנה.

אלו היו רק דוגמאות ספורות למנהגים לא-יהודיים, ואולי אליליים ואנטי-יהודיים, שהשתרשו בציבור כחלק מן הדת.

ד. הדת הפכה קרדום לחפור בו. סביב מנהיגים מסוימים קמו תעשיות שלמות של מתן יעוץ, מכירת ברכות, קמעות, מים קדושים, בד''צ המעניק הכשרים נוספים להכשרי הרבנות הראשית. ביטויים אלו ראויים להכתב במרכאות. תעשיות אלו, המגלגלות עשרות ואולי מאות מיליונים בשנה, סמויות מן העין, ובעיקר מעיניהם של שלטונות המס.

לאחר רציחתו הנוראה של הרב א. אבו-חצירא ז''ל בבאר-שבע קיבל הציבור שמץ-מה של ידיעה על הסכומים העצומים שעברו בחצרו. מעל ומעבר לאותם מיליונים ששילם ככופר בזמנו. הסכומים העוברים אצל יתר הבאבות והאדמו''רים אדירים, ואין מי המשלם מס עליהם.

''עבודת-הקודש'' היא עבודה לכל דבר, וההכנסות ממנה טעונות תשלום מס כהכנסה מכל עבודה. אין זה משנה אם התשלום קרוי ''תרומה'' או כל שם אחר.
הרב עובד, מייעץ, מברך, ומקבל כספים בגין עבודתו זו. מה בינו לבין משרד יעוץ חילוני? אם חלק מהכסף עובר לצדקה - הדבר טעון הוכחה ועיגון הפטור בחוק.

שלטונות המס נוהגים ביד רכה מאד במעלימי המס במגזר החרדי ויש לשנות זאת מן הקצה אל הקצה. אלפי בני אדם מתפרנסים בחצרות הצדיקים, זוכים לשכר שלעתים נקרא גמ''ח (גמילות חסד) ולעתים בשמות אחרים. כל סדרן וכל בעל תפקיד אחר המקבל כספים חייב במס ככל עובד, גם אם יכונה ''אברך''.
אלו היו דוגמאות ספורות לעוותים בדת, עוותים הטעונים בדיקה, רענון או אף ביטול.

מה עוד ניתן לעשות?
בעיקרון ראוי היה, כבכל מדינה מתוקנת, להפריד בין הדת למדינה. במצבנו הגיאו-פוליטי, ואחרי השואה ורדיפות אחרות של יהודים בשל דתם, עיסוקן של המפלגות החרדיות בפוליטיקה וכמות מצביעיהן הפרדה כזו קשה או אולי גם בלתי אפשרית כיום.

יש לצמצם עד למינימום את התמיכה בבני-ישיבות ובכוללים לסוגיהם. ראוי שתינתן תמיכה הולמת לאותם מעטים שיצטיינו בלימודיהם, שיעברו מיון כזה או אחר שיקבע עִם או ע''י גדולי הרבנים, לבל יכבה נר תורה בישראל.
הישיבה אינה עיר מקלט בפני הנמלטים משירות בצה''ל, או משתמטים מעול עבודה. מסכת סנהדרין מראה בדיוק כיצד עושים מיון כזה.

יש לבדוק לעומק מי מתלמידי הישיבות אכן עוסק רק בתורה. אנו פוגשים אלפי אברכים שזה מכבר אין תורתם אומנותם. חלקם הולכי-בטל, אחרים עובדים בעבודות שאינן מדווחות לשלטונות המס ולמוסד לביטוח לאומי. נתקלנו בעשרות מקרים בהם ישיבות וכוללים רשמו תלמידים פיקטיביים כדי להונות את משרדי הממשלה המשלמים (כל אחד בנפרד וכמעט ללא תיאום ביניהם) קצבאות והטבות אחרות.
מי שאינו תלמיד ישיבה כדין - יגוייס מיד לצה''ל.

כיום לא נעשית כל בדיקה ממשית בפטור משירות. אברך עלם חמודות מתיצב, מגיש הצהרתו שהוא לומד בישיבה ומופטר משירות בצבא מיד. אין שום חקירה ודרישה של ממש באם הצהרתו אמת, היכן בדיוק ובאלו שעות הוא לומד. מה עשה מגיל 16 ועד גיל 18. הצבא ממש נותן יד, שלא לומר מעודד, להשתמטות משורותיו.

בהפגנות האלימות של החרדים ראינו שחלקם מגלים רוח לחימה של ממש, ובמקום ללמוד הם מכים בשוטרים, משליכים אבנים, שורפים עגלות אשפה ובונים מתרסים. אם עיסוקם בלחימה – ראוי שיעשו זאת במסגרת צה''ל.

המפלגות החילוניות ויתרו בקלות רבה מדי, בכל הקואליציות האחרונות, על השליטה במשרדם חשובים ועתירי כספים. שר הפנים שולט בתחומים רבים בחיינו. ראינו שכשל בהכנת מערכי החירום נגד שריפות. חודשים ושנים סירב השר ישי לדון בבעיות הכבאות, אולי כי חרדים אינם משולבים כמעט במערכת זו. הוא השולט במרשם התושבים, פוסק בענייני הענקת אזרחות, בשעון החורף ובעוד אלפי נקודות הנוגעות לכל אחד מאתנו. משרדו שולט ברשויות המקומיות, בתקציביהן ובהשתתפות המשרד בתקציבן, במינוי נציגים במועצות הדתיות וכך גם במינוי הרבנים-מטעם. משרדו אחראי על ועדות התכנון והבניה ויחד עם משרד השיכון הביא לכך שלא היו חרדים במחאת האוהלים האחרונה. שני המשרדים מקימים ערים ושכונות לחרדים בלבד.

בארה''ב שינוי מערך הבריאות היה נושא מרכזי ושדה מלחמה לוהט בין הנשיא לרפובליקאים. כאן - המשרד נמסר כלאחר-יד לשליטתו של סגן השר ליצמן, שעד כה הצליח, וכדי בזיון וקצף, למנוע את הבניה הרפואית-בטחונית בבית החולים באשקלון, העצים את עצמות קברי הפלשתים על חשבון בשר-ודם יהודי. העביר כספים אדירים מסל-הבריאות לטיפול שיניים חינם לילדים, וברור לאלו ילדים שלא קבלו טיפול כזה עד אז התכוון.

חוששני שהרחבתי די והעליתי רק נקודות ספורות הטעונות שינוי, ואולי גם לא את החשובות ביותר. הבעיה המרכזית היא שאנו, הציבור החילוני-יותר, והציבור המסורתי, נכנעים בפני החרדים והולכים לקראתם בכל, בדרך המובילה לתהום.
באה מכבר העת לשידוד מערכות ולטיפול שורש, בטרם יהא זה מאוחר מדי.

---