|
|
|
סוכן כתום
גלעד דנבום
מה משמעותו של בית המשפט הבינלאומי החדש שנפתח בהאג? למה דווקא בהאג?
ומה חושבים על כך ההולנדים?
בית המשפט הפלילי הבינלאומי (International Criminal Court) נפתח לפני שבועות ספורים בבירת הולנד, האג, לאחר שיותר משישים מדינות אישררו את קיומו.
הקמתו של בית המשפט היא השלב הסופי, כפי שמתואר באמנת רומא, בתהליך יצירתו של גוף משפטי עצמאי ובין-לאומי לשפיטת פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ופשעי ''תוקפנות'' (סעיף שטרם הוגדר), על פי אמנת ז'נבה.
ייחודו של בית המשפט הוא באוניברסליות שלו (המוגבלת למדינות אשר חתמו עליו, כמובן) ובהתמקדותו באחריות אישית של המעורבים בפשעים (כמו בבתי המשפט המיוחדים שנפתחו בהאג לטיפול ביגוסלביה וברואנדה), ולא רק באחריות המדינית הכללית (כפי שהיה בבית המשפט הבינלאומי לצדק, אשר יושב גם הוא בהאג).
בכל אופן, עולה השאלה - מדוע דווקא בהאג? מדוע עיר הולנדית זו נבחרה לאכסן את מוסדות הצדק והשלום הבינלאומיים, ולהיות ''בירת הצדק הבינלאומי'', כפי שמכנים אותה?
נדמה כי הסיבות הן היסטוריות בעיקרן, אך גם ערכיות, ומעניין לבחון אותן בהקשר ההולנדי.
''ועידת השלום'' הראשונה שנערכה בהאג בעידן המודרני הייתה ב- 1899, והשתתפו בה ארה''ב, בריטניה, מספר מדינות אירופאיות, מספר מדינות אסיאתיות, ומקסיקו.
בועידה נידונו עניינים מהפכניים ממש ביחס לאותה תקופה - פתרון סכסוכים באמצעים דיפלומטיים ופירוק נשק.
תוצאות הועידה היו חתימה על ''האמנה לפיתרון בדרכי שלום של סכסוכים בינלאומיים'' והקמת ''בית המשפט הקבוע לתיווך'' (Permanent Court of Arbitration), אשר מוקם מושבו נקבע להאג עצמה.
ב- 1907 נערכה בהאג ועידת שלום שניה, בה השתתפו גם מדינות דרום- ומרכז-אמריקה, ובמהלכה נעשו שינויים ושיפורים בהסכמי השלום והתיווך שנחתמו בועידה הקודמת.
בועידה זו גם הועלתה הצעה ליצור בית משפט קבוע, עם שופטים במשרה מלאה, אשר יעסקו בצדק בינלאומי, אך הצעה זו מעולם לא יצאה לפועל בשל מחלוקות על זהותם של השופטים.
יחד עם זאת, התקנון שחובר היווה השראה לבית המשפט הבינלאומי לצדק שהוקם מאוחר יותר.
בית המשפט הקבוע לתיווך קיים ופועל עד היום, והוא שוכן בבניין ''ארמון הצדק'' שתרם להאג אנדרו קרנגי.
למרות המגבלות והבעיות רבות בהן נתקל בית המשפט לאורך השנים, 82 מדינות חתומות על אמנתו, והוא מהווה דוגמא חיה ליכולת לנהל מערכת חוקית בינלאומית לאורך זמן, ובהצלחה רבה.
ב- 1920 אישרה ליגת האומות את אמנת ''בית המשפט הקבוע לצדק בינלאומי'' (Permanent Court of International Justice), ובסוף 1921 אישררו יותר ממחצית החברות בליגה את האמנה, ובית המשפט החל לפעול ב''ארמון הצדק'' שבהאג.
בית המשפט הקבוע לצדק בינלאומי הביא לשינויים רבים בתחום המשפט הבינלאומי, וקידם בצורה משמעותית את הנושא בדעת הקהל הפוליטית והמדינית - יחד עם זאת, הוא לא הצליח לעמוד בהתפרצות מלחמת העולם השנייה, וכוחו המועט צומצם לאפס כמעט. ב- 1946 פורק באופן רשמי בית המשפט, ובמקומו הוקם ''בית המשפט הבינלאומי לצדק'' (International Court of Justice) שהיה חלק אורגני מהאו''ם, וחלק במגמת הקמת ארגונים להסדרת עניינים בינלאומיים (משפט, דיפלומטיה, כלכלה וכו') שלאחר מלחמת העולם השנייה.
כפי שניתן לראות מסקירה היסטורית קצרה זו, האג הייתה במשך תקופה רבה המוקד העולמי לפתרון סכסוכים בדרכי שלום ולקידום מגמות של צדק ושיוויון.
ניתן לאבחן כי במידה רבה נובע מעמד זה ממצבה המיוחד של הולנד באירופה, אשר מקפידה על שמירת ערכי חופש וחירות האדם והאזרח בצורה אובססיבית כמעט, ומשמשת כסוכן מוביל של תהליכי דמוקרטיזציה השתלבותית וליברליזם סוציאל-דמוקרטי מזה כמאה שנים.
נדמה כי ההולנדים עצמם גאים למדי במורשת זו, אך גם אדישים כלפיה במידת מה.
כיום, מהווה בית המשפט מוקד לחיצי הביקורת הארסיים של גופים שונים, ובראשם ממשלות ארה''ב וישראל, החוששות מפוליטיזציה של בית המשפט ומאיבוד ריבונותן החוקתית ועצמאותן הצבאית ב''מלחמה נגד הטרור'', ולכן עוסקות במסע הכפשה מתמשך כנגד אמנת רומא, בית המשפט הבינלאומי, ולעיתים נדמה גם שכנגד רעיון המשפט הבינלאומי בכללו.
ממשל קלינטון, אשר חתם על אמנת רומא אך מיאן למסור אותה לקונגרס לאישרור, וממשל בוש, אשר איים לבטל אף את עצם החתימה על האמנה, ביחד עם ממשלו של אריאל שרון, ואהוד ברק לפניו, הם המתנגדים החריפים ביותר (והיחידים, הלכה למעשה) בעולם כולו לבית המשפט הבינלאומי החדש.
הממשל האמריקאי אפילו הרחיק לכת והעביר חוק הקובע כי אם יובאו חיילים או אזרחים אמריקאיים להולנד כדי לעמוד בפני משפט בינלאומי, תפלוש ארה''ב להאג ותחלץ אותם משם בכוח!
בינתיים, הושגה באו''ם פשרה תבוסתנית אשר העניקה לאזרחים אמריקאיים פטור למשך שנה אחת מפני האפשרות שיועמדו לדין בהאג, ובכך נרגעה קצת הסערה.
יש היבט אירוני בכך שישראל, אשר הייתה המדינה הראשונה להכיל הלכה למעשה את מושג החוק הבינלאומי בתוך חוקיה (''חוק עשיית דין בפושעים הנאצים ובעוזריהם'' וחטיפתו של אייכמן ממדינה זרה, שפיטתו על פשע שביצע מחוץ לתחומה הריבוני של ישראל, על פשעים שביצע נגד אנשים שלא היו אזרחיה, ובזמן בו ישראל כלל לא הייתה קיימת), היא המדינה שמתנגדת היום בצורה כה חריפה להחלת העיקרון הנ''ל ברמה הבינלאומית, לפי הדוגמה שהציבו משפטי נירנברג.
נכון להיום, יכולה ארה''ב להמשיך בפשעיה נגד מדינות העולם (אפגניסטן, עירק, מדינות דרום-אמריקה, והרשימה עוד ארוכה) ללא חשש שהפוליטיקאים והגנרלים שלה יעמדו למשפט, בעוד שאר העולם יהיה נתון תחת שלטון חוק וסדר.
דוגמה טובה לזלזול האמריקאי בחוק הבינלאומי ובדעת הקהל העולמית אפשר לראות במקרה ההרשעה האמריקאית באסיפת האו''ם על מעשי הטרור שהפעילה ומימנה זו בניקרגואה, ואת תגובת הממשל האמריקאי, אשר הודיע כי אינו מכיר בכוחו של ארגון זה, ואינו מתכוון לשלם את הפיצויים שנגזרו עליו.
בכל אופן, כולי תקווה כי בית המשפט הפלילי הבינלאומי החדש יצדיק את התקווה הרבה שכה רבים תולים בו, ויעמיד בפני דין צדק את פושעי המלחמה בעולם, גם את החזקים שבהם.
אנקדוטה לינגוויסטית: בטור הקודם ובדיונים שנערכו אחריו עסקתי רבות במונח ''קולוניאליזם'' על שלל קידומותיו, ואני חושב שראוי לציין את מקורו האטימיולוגי של מושג זה.
המילה ''קולוניאליזם'' (Colonialization) מקורה מהמילה הספרדית (Colon) אשר מהווה בעצם איזכור לשמו של ''מגלה'' יבשת אמריקה (שבעצמה נקראת על שמו של המלח האיטלקי אמריגו וספוצ'י), האיטלקי כריסטופר קולומבוס, אשר מכונה בספרדית כריסטובל קולון (Colon).
אם כן, אפשר לבחון את המושג דה-קולוניזציה בהקשר של ביטול השפעתו של קולומבוס על העולם, או ליתר דיוק, לשינוי השפעה זו כך שתוצאותיה לא יהיו כה הרסניות כלפי המושאים שלה, ה''אינדיאנים'', כפי שכינה קולומבוס את תושביה המקוריים של היבשת שטעה לחשוב כי היא הודו.
(ובל נשכח כי גם מטרת ההפלגה להודו הייתה קולוניאליסטית במובהק - חיפוש דרך קצרה יותר, על מנת למקסם עד תום את הרווחים שבניצול משאביו של האיזור הכבוש)
אמור מעתה: הקולוניאליסטים הם ממשיכי דרכו של קולומבוס, ''מגלה'' יבשת אמריקה, מביא חורבנם של תושביה המקוריים, ושליחה של משפחת מלוכה קנאית, תעבת-בצע, ומדכאת עמה.
[הטור ישוב בעוד שבועיים לרגל חופשה. המערכת]
|
|
|
סוכן כתום / טור שבועי
