שמשון הגיבור לנכדים

דלת הפלדלת בכניסה חורקת כמו נבקעת וציריה צווחים בפתיחתה. נכדתי פורצת פנימה בתרועה. מיד היא רצה לכיוון המרפסת וזועקת, סבא ספר לי על שמשון הגיבור. בבקשה.

- מה קרה? אני שואל אותה.
היא באה ומתרפקת בקן שריפדתי למענה על כרסי ובין זרועותי.

- נו, היא משדלת, שמשון הגיבור. סבא, בבקשה.
- אני הולכת להכין ארוחת ערב, אומרת בתי. תעסיקו את עצמכם.
- אבל סבא לא מספר לי, אמא.
- רגע, אני צוחק, תני רגע להתאושש מההתנפלות.
- עכשיו, סבא, בבקשה, מתחנחנת הילדה.

- היא ראתה את הסרט ב-די.וי.די אצל אבא שלה, מפרטת בתי. סרט מבית מדרשו של וולט דיסני, היא מחייכת, עכשיו מגיע זמן שאלות האיך, הלמה, הכמה והכיצד וכמו כן אימות כל הפרטים הצבעוניים. אז בבקשה, הבמה שלך, אבא, נא להתמודד בוולט גבוה.
- טוב, אני מסכים.

- נו, סבא, הילדה מפצירה.
- אולי אספר לך על אבשלום? אני מציע לה.
- סבא, ספר לי על שמשון הגבור. אתה יודע, זה שמהתורה.
- את יודעת שהוא היה נזיר?
- שמשון?
- כן.
- מה זה נזיר?
- לפני שהוא נולדהופיע מלאך לפני אמו העקרה והודיע לה שהיא עומדת ללדת את שמשון הגיבור והוא צריך להיות נזיר.
- מה זה נזיר?

- נזיר זה מי שמתנזר. שאוסר על עצמו ומונע מעצמו דברים שמותרים לכולם. המלאך מזהיר אותה שגם לה אסור לשתות יין ושיכר. אסור לה לאכול ענבים כי מענבים עושים יין. אסור לה להתקרב לכרמים שבהם צומחים הגפנים עמוסי אשכולות ענבים. כי שמשון הגיבור הוא נזיר בבטן אמו, עוד בטרם נולד. אסור לה לאכול טמא אלא רק כשר. לאחר שיוולד נאסר על שמשון לאכול טמא, לשתות יין, לאכול ענבים, להתקרב אל הכרמים, ואסור לגזוז את שער ראשו. הוא נזיר לאלוהים והוא שונה מכל האדם שחי על פני האדמה.
- זה עונש, סבא?
- בכלל לא. את יודעת שאני לא נוגע באוכל לא כשר ולא נוסע בשבת כי אני דתי. בשבילי זה לא עונש. זה משהו שרציתי. אני בחרתי בזה ואף אחד לא הכריח אותי. בהתחלה זה נחשב למבחן מתיש, מלחמה ביצר שרצה להמשיך ולחיות לפי הרגלים ישנים, כי היה לי קשה להמנע מלאכול דברים שאהבתי אבל אינם כשרים. כעבור זמן נצחתי בקרב הזה ועכשיו זה בכלל לא מבחן עבורי. זה עושה אותי קצת שונה מאחרים שלא מקיימים מצוות. שמשון הגיבור היה מאוד שונה מאחרים כי הוטלו עליו איסורים רבים, והוא גם נראה כמו שלומפער, ביטניק שכזה, עם שיער ארוך מאוד וזקן עצום מידות שכיסו את ראשו. בקושי הבחינו שיש לו עינים בראש, אבל חשבו שאין שם הרבה שכל.

- אז למה אתה אוכל אצלנו בבית, סבא? אנחנו לא דתיים.
- אמא שלך הכשירה את המטבח ואנחנו אוכלים בבית רק כשר.
- איך היא הכשירה?
- אמא עשתה הפרדה בין מאכלי בשר לחלב. ישנם שני כיורים במטבח ושתי מערכות כלי אוכל נפרדות.
- חלב לחוד ובשר לחוד, היא אומרת, זה מה שעושה כשר?
- כן.
- סבא, בוא רגע, היא לוחשת לי ומקרבת את פיה אל אוזני. פיה מפיץ ריח של שקדים וצימוקים.
- כן? אני לוחש לה.
- אמא נותנת לי לאכול בשר ועוף.
- כן?
- אבל יש לי בפה שיני חלב, סבא.

היא צוחקת אתי, גואה בצחוק ומטלטלת את ראשה וגם חופנת אותו בידיה כדי לשמח אותי. עיניה בורקות. היא מאושרת. היא הצליחה להצחיק ולשמח את סבא, לא בדיוק יודעת מה הדליק אותו. הצחוק שלנו מדבק. אני רוקד סביבה בעליצות. עד מהרה גם אמא מצטרפת לצחוק. שוב היא מתכופפת ואוחזת את בטנה בפרץ בולמוסי של צחוק. עוברת שעה ארוכה עד שכולם נרגעים.

- למה שמשון נעשה נזיר?
- זה מה שהאלוקים רצה שיהיה. הוא בחר בשמשון ודרש מהוריו שיהיה נזיר עוד ברחם אמו. נזיר לכל חייו. לנצח. שמשון נעשה השליח שלו, כמו מלאך, וכולם ידעו ושמרו את הדבר בליבם. אין הרבה נזירים בעולם. גם אבשלום, בנו של דוד המלך, היה נזיר. לספר לך עליו?
- לא, אני רוצה את שמשון הגיבור.
- שמשון נלחם בפלישתים והציל את עם ישראל.
- אז למה הוא תפס שועלים וקשר אותם בזנב? הוא התעלל בהם. זה צער בעלי חיים.
- הוא קשר לפידים דולקים לזנבות ושלח את השועלים לשדות הפלישתים. השועלים הבעירו את הקמה והיה רעב גדול בערי הפלישתים. לא היה להם מה לאכול. שמשון רצה לגרום להם נזק רב כי היו אויב נורא של עם ישראל ורצו לשעבדו ולהשמידו. השועלים שימשו את שמשון כחיילים בצבא.
- והשועלים מתו?

- בימים ההם היו המוני-המונים שועלים מזיקים בשדות הבר וביערות שגרמו נזקים גדולים לחקלאים. הם חיבלו בכרמים וטרפו לולים של תרנגולות וחיסלו גם עדרים של כבשים ועיזים. היתה מגפה של שועלים שחלו בכלבת כמו שיש מגפות של חיידקים ווירוסים ואז הרופא נותן לנו אנטיביוטיקה וויטמין סין כדי להשמיד אותם. שמשון ניסה להיפטר מהצרה של השועלים המחבלים. בימים ההם היו יערות מסביב לכל נקודת ישוב ובתוכם שכנו חיות רעות כמו שועלים, זאבים, אריות וגם דובים שטרפו בני אדם. ארץ ישראל בימים ההם היתה שוממה ופראית מאוד ואנשים חיו בה בפחד מתמיד מפני חיות טרף ושודדים.
- אבל זו לא גבורה, סבא, כי השועלים קטנים מאוד.
- אז למה את מפחדת מהם?
- כי הם באים אלי בחלומות. בחלומות אני מפחדת כי יש שם שועל אחד שחור. אבל אני לא מפחדת כשאני מתעוררת. עכשיו אני לא מפחדת.
- כשמכבים את האור?
- קצת.

- אז שמשון הגיבור סילק את השועלים גם מהחלומות וכל הילדים נרדמו עם חיוכים. הוא הצית את שדות התבואה של האויב הפלישתי. הפלישתים נשבעו להרוג אותו. הם שלחו צבא לכל הערים של היהודים לתפוס את שמשון. אבל שמשון המשיך להצית את שדות התבואה שלהם. לא היה להם קמח ללחם ומזון לבהמות. הם רעבו.
הם נאלצו לקנות קמח מהיהודים שישבו על ההרים, בערבה ובמדבר. ליהודים היו שדות חיטה גדולים והרבה קמח, והם מכרו לפלישתים כדי שיסכימו לחיות איתם בשלום. הפלישתים היו חזקים כי היה להם ברזל ובתי חרושת. ליהודים לא היה ברזל. הם לא ידעו את סוד הברזל.

היהודים צריכים ברזל כי מחרשות עשויות ברזל. חרבות עשויות ברזל. גלגלי האופנים של המרכבות, הכרכרות והעגלות עשויים ברזל. בכל פעם שנשברו מחרשה, סכין או גלגל נאלצו היהודים לרדת אל ערי הפלישתים ששכנו על חוף הים, כמו עזה, אשקלון ואשדוד ולבקש מהפלישתים לתקן להם את המחרשות והכלים שנשברו. הפלישתים גבו מחיר עצום ורב בשביל הברזל שמכרו ליהודים. הם החרימו את החרבות והחיצים שמצאו אצל היהודים. לא רצו שיהיו ליהודים חרבות וכלי נשק מסוכנים. כי היהודים היו האויב שלהם. היהודים היו זרים שהאמינו באל אחד לא נראה ולא נשמע שאין לו דמות וגוף. זה היה מוזר להחריד. היהודים שילמו להם בחיטה. הרבה חיטה. כי גם לפלישתים היתה חיטה וזה לא היה מצרך נדיר כמו ברזל שאין להשיגו אלא מפלישתים. היהודים היו צריכים הרבה ברזל בשביל המחרשות, העגלות, החרבות, המגינים וראשי החיצים. היהודים רצו להתחמש כדי שיוכלו להגן על עצמם מפני תוקפים כמו הפלישתים, המדיינים, העמונים, המואבים ועמים אחרים מעבר לירדן שחיו בשכנות רעה ופלשו לארצם עם העדרים שלהם כל פעם שהיה רעב בארצם כי לא ירדו גשמים.

כאשר שמשון שרף את שדות הפלישתים הוא גרם להם להבין כי הברזל אינו הנשק היחידי שניתן להשתמש בו. גם שועלים ולפידים יכולים להיות נשק מסוכן. עכשיו לפלשתים לא היתה חיטה והיה להם ברזל. ליהודים היתה חיטה אבל לא היה להם ברזל. הפלישתים באו והציעו ליהודים הרבה ברזל בשביל החיטה שלהם. היהודים יכולים עכשיו לייצר את המחרשות שלהם וגם מגינים וחרבות. היהודים יכולים להגן על עצמם ולהתכונן למלחמה.

לכן הפלישתים שנאו את שמשון וניסו להרוג אותו. הוא השפיל אותם. היה להם חשד שהוא קיצוני באמונתו שהארץ ניתנה לבני ישראל כפי שהעידו משה רבנו ויהושע. שמשון לא התנהג כמו חייל אבל הפחיד אותם מאוד. הם אומה של חיילים ואנשי צבא והוא איכר יהודי יחידי. הם היו מוכנים לשלם כסף רב לכל מי שיסגיר לידיהם את שמשון. אבל היהודים לא הסגירו את שמשון הגיבור כי גם הם פחדו מפניו ולא התקרבו אליו. היהודים לא אהבו אותו כי היה זאב בודד. היו לו תכניות מגובשות אבל הן היו סודיות והיהודים לא ידעו מה שמשון הגיבור זומם לעשות. הוא הפתיע גם אותם בתעוזתו.

הם פחדו שהוא יזיק להם ויצית למלחמה בין עם ישראל לפלישתים. כאילו שהיה שם שלום. זו היתה כניעה מחפירה של בני ישראל, אבל המשפחות ובעיקר האימהות התרגלו למצב. לא חשבו שצריך לכבוש את כל הארץ כמצוות משה רבנו ויהושע. הם הסתפקו במה שיש, בכאילו שלום של כניעה עכשיו. מצד שני היהודים רצו שהוא ימשיך להבעיר את שדות הפלשתים. כשהשדות שלהם בערו הפלישתים באו אל היהודים לקנות חיטה ושילמו בברזל שהיה נחוץ מאוד ליהודים. היהודים התחילו להתעשר. בכל פעם שהפלישתים הזועמים איימו על היהודים במלחמה, היהודים אמרו להם, זה לא אנחנו זה שמשון התמהוני. כולם יודעים שהוא בכלל לא מתנהג כמו יהודי, הוא משוגע. הוא פסיכופאט יהודי, תתפסו אותו. לכם יש צבא אדיר וחזק. אתם לא יכולים? אז למה אתם חושבים שהיהודים החלשים יכולים?

(המשך בשבוע שעבר)