|
|
|
קטנה מאוד עם חיוך מקסים, פניה עגולות שבולטות מתוך הרעלה שמכסה את ראשה ומסתירה את שערה התמים. המראיינת גם יפה עם רעלה- שמראיינת את הפעוטה, בתוכנית טלוויזיה דתית בערוץ ART הערבי שפועל מארה''ב הדמוקרטית, ושראיתי לפני שעה קלה . הראיון התנהל, ובתירגום חופשי, כך :
מראיינת (במבטא מצרי): מה שמך חמודה יפה? מלטפת את הרעלה שעל ראש הפעוטה ומתכוונת לשערה, תגידי לנו את שמך?
הפעוטה : שמי (-) .
מראיינית : ובת כמה את יפה?
פעוטה : בת שלוש שנים וחצי. (הערבית של הילדה גם מצרית)
מראיינת : האם את שונאת את היהודים? (תירגום ישיר)
פעוטה : כן.
מראיינת (לא הסתפקה בתשובה הקצרה) את מי את שונאת חמודה שלי?
פעוטה : אל-ייהוד .
מראיינת : ולמה את שונאת אותם?
פעוטה : כי הם לא האמינו באדוננו מוחמד- ''תפילות אלוהים עליו וברכותיו'' (נוסח דתי שנאמר עת ציון השם מוחמד הנביא)
מראיינת: ואיזה סיפור את יכולה לספר לנו על הכופרים היהודים שקרה בזמן אדוננו מוחמד?
ואז הפעוטה פוצחת בסיפור קצר שקרוב יותר לפואמה, מבלי פסיקים גם מבלי לקחת אוויר- דבר שהקשה עלי להבין את מילותיה הקטנות ולא הצלחתי לפצח את סוד הסיפור, להוציא מילים מספר שסיפרו על אישה יהודיה רעה ומכשפה שכיכבה בסיפור .
מראיינת : את מתפללת חמודה שלי? כמה פעמים ביום?
הפעוטה, בת השלוש שנים וחצי עונה : חמש פעמים כל יום- וזוכה לעוד לטיפה כנה מידי המראיינת .
את הראייון חותמת בשיר, שהמראיינת מבשרת עליו בחגיגיות : ועתה הבה נשמע שיר מקסים מפה מקסים. אולם הפעוטה, ככל פעוטה, מסרבת בתוקף! ונראה לי שכאן היתה עריכה שפסחה על קטע ארוך של מסע שיכנוע מעייף שבמהלכו הופעלו על הפעוטה אמצעי שיכנוע משכנעים ביותר ...
הפעוטה לסיום פוצחת בשיר עם מנגינה ופזמון . וגם הפעם נבצר ממני לפצח את מילותיה הקטנות.. ובכל זאת, חילצתי שלוש ארבע מילים מתוך הפיזמון ( להזכירכם שוב, עם לחן ומנגינה) ''שרון- שרון, רוצח גם חזיר- שרון שרון...)
סוף ראיון טלוויזיוני, היום 28 ביולי 2002, עם פעוטה ערבייה בת להורים מצריים ודתיים אדוקים (ככל הנראה), בתוכנית טלוויזיה ערבית דתית, שמשודרת מתוך ובאישור ארה''ב .
אינני מביא את הסיפור כסקופ שתפסתי... וגם אינני חושב שלמישהו הסיפור יישמע תמוה... כולנו יודעים על הסיפור ועל השיטה המאוסה... הסיפור מוכר לרובנו- אם לא לכולנו, ושמו : נטיעת השינאה ושורשיה .
אני מביא את הסיפור כלשונו, בשם דבר אחר. אחר לגמרי.
את הצפיה בראיון הטלוויזיוני, חלק איתי אדם אחד שקרוב לי ויקר לי . האדם הזה הינו יהודי ''צבר'' שאינו דובר ערבית, ולכן היה עלי לתרגם לו בתירגום חופשי וסימולטני את תוכן הראיון, מילה במילה, עובדה שעזרה לי לאחר מכאן להזכר בפרטי הראיון ולציינם ביתר שאת..
הייתי רוצה לציין את עיקרי השיח שהיה לי, עקב הראיון, עם אותו יהודי יקר, ולשתפכם בו- ולמעשה את המאמר הזה אני מביא ומקדיש לאותו שיח עקרוני .
הוא : האם עלינו, אנו הישראלים ללמד בבתי ספרינו את שפת העם הזה? הערבית? האם משרד החינוך אינו טועה במידה כלשהי?! האם זה נכון להציע לילדינו ללמוד את השפה הערבית, שפתם של עם שכה שונא אותנו? שכה מושרשת שינאתו לנו?
ואם נבוא ונטען שאנו לומדים ומלמדים את השפה למען ומתוך האימרה החכמה ''הכר את אוייבך'', ועם זאת: האין זה מוגזם? האם על כל הישראלים חלה האימרה הזאת? האין מספיק בקבוצה מצומצמת ומקצועית, שתילמד את שפת האוייב ותכיר אותם דרכה?
מה ייצא לנו לעזאזל משפתו של עם שמואס בנו, ששונא אותנו, שכל כך שונא אותנו!
אני : השפה הערבית הינה שפה עשירה ויפה . אינני מסתיר את עובדת אי-האובייקטיבייות שלי, כי אני כותב השורות נולדתי במדינה ערבית והיכרתי חלק ניכר מחתך החיים דרך השפה הזו . ובכל זאת אנסה לטעון : מאחורי השפה הזו ישנה תרבות עתיקה בת אלפי השנים. אינני היסטוריון ואינני יודע לשים במשקל את תרומת השפה הזו והתרבות הזו- מול האסונות שהמיטה בדרכה אותה תרבות על האנושות! ובכל זאת יודע אני מה שאני יודע : הספרות הערבית שאני הכרתי הינה ספרות מקסימה עשירה ומעשירה . הרבה מהסופרים הערביים שהספקתי להכיר, שירתו נאמנה את התרבות הספרותית היפה, האוניברסלית באשר היא, והשתמשו בשפה הערבית שעמדה לרשותם, שימוש ייאה והדדי . המוזיקה הערבית מיוחדת במינה . אני יכול להעיד, למשל, שעבד אל ווהאב, מלחין מצרי, ותרומתו לאנושות הינה בקנה מידה של תרומת בטהובן או שופן לאנושות, במגזר חשוב זה .
ועוד טענה בפי :
ואם ארה''ב בברכת אנגליה, תגלה מחר חלילה סימני אנטישמיות, ותעביר באו''ם החלטה אנטי יהודית, או אז האם נזרוק את האנגלית והאנגלים איתה לים?!
לדעתי, ולסיכום, אין לשפוט שפה- ויותר: אין לשפוט תרבות .
אלברט שבות
|
|
|
ילדה יפהפייה
