לאחר אישורו של חוק ''ועדות הקבלה'', נכתב בספר דברי הימים של הרשות המחוקקת בישראל פרק נוסף המעיד על זילותו של המוסד הפרלמנטארי. חברי הכנסת
שי חרמש מסיעת קדימה, ו
דויד רותם מישראל ביתנו הובילו את הצעד בניגוד לפסק דין קעדאן, מבלי להתחשב בנזק שהם יוצרים לאופיו של המשטר ותדמיתה של ישראל בעולם, ובטוחים שאחריהם המבול.
כיצד הם מטפלים בנורמה חברתית פסולה וגזענית, אשר התקבעה לכדי התנהלות גלויה ומקובלת בישראל? מעגנים אותה בחוק. ועדות הסלקציה-קבלה ליישובים קהילתיים המונים מתחת לחמש מאות בתי אב, הפוסלות מועמדים להצטרפות בכדי למנוע פגיעה במרקם ההומוגני של היישוב הוכרזו כעת כחוקיות.
אישור החוק מטביע את חותם הקסנופוביה על ישראל, בעודה משמשת ממילא כאחת החברות השסועות בעולם. בחסות הצעד האנטי דמוקרטי, מתעוררות אוכלוסיות מוחלשות בישראל לעוד בוקר של חקיקה מפלה, המייתרת אותם מהמרחב בתירוץ ציני בנוגע לזכותן של קהילות ייחודיות להגן על אורחותיהן ומאפייניהן הייחודיים וההומוגניים.
תופעת הסלקציה אינה חדשה. אפליה כנגד אזרחים החורגים מגבולות קונצנזוס השעה התרחשה בעבר באופן בוטה ומסוכן וכעת היא הופכת ללגיטימית. מי שחתומים יותר מכל על עניין ועדות הסלקציה בעברה של המדינה הם דווקא הקיבוצים. בהשראת הפוליטרוקים האשכנזים בממסד המפא''יניקי, הרשו לעצמם הקיבוצים לפסול הצטרפות של מועמדים שאיימו לפגוע במרקם החברתיאידיאליסטי של הקיבוץ. סירובם של הקיבוצים לצרף מועמדים בעלי אוריינטציה דתית אף האיצה את הקמתם של מספר קיבוצים דתיים. כל חטאו של בעל התשובה היה שעולמו הערכי שאב את השראתו מעולם הדתי שאינו עולה בקנה אחד עם הערכים הקולקטיביים של הקיבוץ דאז. גם לערבים, יוצאי צפון אפריקה ואסיה ואלו שכדברי הועדות השונות פשוט ''אינם מתאימים'', לא נמצא מקום באוטופיה הקיבוצית שונאת הזרים.
הוגה הדעות אלכסיס דה טוקוויל ציין בעבר כי בעידן של דמוקרטיה ושוויון המביא לאינדיבידואליזם, אנשים ממהרים לשכוח את אלה שהיו לפניהם ואין לאדם עניין אלא בקרובים אליו ביותר. מפתה שלא לחייך חיוך מר נוכח קריאות הליברלים בעיני עצמם שיוצאים כנגד החקיקה הנוכחית, אך בעבר קולם נדם, הם לא עשו דבר בכדי למנוע אפליה דומה, בעת שחזו בועדות הקבלה של הקיבוצים, עד שההתבטלות החברתית התפוצצה להם בפרצוף.
מוביל המהלך חבר הכנסת חרמש, חבר קיבוץ עזה בו קיימת ועדת קבלה, ושחקיקה מסוג זה מהווה עבורו ניגוד אינטרסים מובהק, איננו נשאל על טובתו האישית נוכח העניין. חברו לביצוע המוצלח, דויד רותם מבצע זאת ממניעים כנים של מניעה מאזרחים שאינם יהודים להתגורר בישובים יהודים, בדומה לחוק אזורי הקבוצות בדרום אפריקה.
אם נדרש למהות החקיקה, נגלה שהסירוב לקבלת מועמד ליישוב אינו חייב להיות מנומק, פשוט ''חוסר התאמה''. הדבר מהווה פתח למחול שדים מסוכן, כיוון שהחברה הישראלית מרובדת לדעת וכל פרט יכול להוות כסיבה לסירוב.
האם יישוב שהוקם על טהרת עולים ממדינות מזרח אירופה, ומעוניין לשמור על צביונו מפני התערותה של משפחה ממוצא אתני מזרחי, רשאי לפסול אותה על בסיס מוצאה? בהחלט. היא אינה מתאימה למרקם ההומוגני של היישוב. מושב שמרבית תושביו הטרוסקסואלים יכולים לפתור את עצמם וילדיהם מהדילמות של מגורים בשכנות ללהטבי''ם מאותה הסיבה בדיוק, המרקם. כבר היום ביישובים מנוף ויובלים שבמשגב נדרשים מועמדים להצהיר על נאמנות לחזון הציוני כאחד מתנאי הקבלה, פרט מפלה ופוגעני כאחד. מה בדבר אנשים בעלי מוגבלויות? בלא מעט מקרים מבקשים בעלי נכסים המתגוררים בסמוך למרכז סיוע לנכים, להעתיקו עקב הפגיעה בערך הנכס, החוק יפתור אותם גם מדילמה זו.
ערבים, להטב''ים, נכים, עניים, מזרחיים, יהודים שפסחו על שירות צבאי, ועובדים זרים, שאמשיך?
האיום ההטרוגני
