ידיעות שהופיעו בתקשורת בשבועות האחרונים האירו את העובדה מעניינת שאולי לא קיבלה מספיק תשומת לב: הכלכלה הסינית כנראה עקפה את הכלכלה היפנית ונעשתה השניה בגודלה בעולם. במילים אחרות, סה''כ הערך של המוצרים והשירותים שיצרה הכלכלה הסינית, או התוצר המקומי הגולמי (תמ''ג) הסיני גבוה מזה היפני.
אמנם בשנת 2009 היה התמ''ג הסיני, 4.91 טריליון דולרים, קטן רק במעט מהתמ''ג היפני, 5.07 טריליון דולרים (
List of countries by nominal GDP). אבל מאז עברו כבר יותר מ-7 חודשים בהם המשק הסיני צמח מהר יותר; במונחי כוח הקניה התרחשה החלפת המקומות בדירוג כבר לפני מספר שנים.
התפתחות בסין
מאז סוף שנות ה-70 מתמקדת הממשלה הסינית בעידוד היצור והרחבתו (הרחבת ההיצע). בניגוד למקובל במערב, הביקוש מתפתח ללא סיוע ממשלתי רב והוא צומח בעיקר כתוצאה מעליית רמת החיים שנובעת מהתרחבות ההיצע. אפשר שהמגמה הזאת תמשיך להיות המנוע העיקרי של צמיחת הביקוש והצריכה, כי:
- תימשך התנועה (של עניים) ''מן הכפר אל העיר'' בעקבות עידוד היצור.
- תהליכי המודרניזציה והעיור (אורבניזציה) ימשכו.
- גידול המעמד הבינוני שמתוגבר על ידי העיור ימשך.
- ימשך הגידול של כוח הקניה שמתוגבר על ידי הגידול המעמד הבינוני (המודל הכלכלי הסיני).
התוצאות של תהליך הליברליזציה הזה, שכבר נמשך למעלה מ-30 שנה, הן מרשימות לפי כל קנה מידה. בין השנים 1978 ל-2009 רשמה הכלכלה הסינית צמיחה ריאלית (כמותית) של התמ''ג בשיעור ממוצע של 9.5% (
תפסנו את מקומה של יפן). פרוש הדבר שבמונחים כמותיים צמח המשק הסיני במהלך התקופה בערך פי 18. לכן במהלך השנים עקף הדירוג של המשק הסיני את דירוגן של רוב המשקים כולל אלה שנחשבים למפותחים ביותר במערב (
רשימת משקים לפי תמ''ג מתואם לכוח הקנייה).
אבל אליה וקוץ בה: כאשר בוחנים את דירוגה של סין לפי רמת החיים, התמ''ג לנפש, התמונה כבר לא כל כך פנטסטית. סין מדורגת רק במקום ה-99 (
רשימת משקים לפי תמ''ג לנפש מתואם לכוח הקנייה). ראוי לציין כי בגלל הגבלת הילודה (גידול האוכלוסיה) לשיעור ממוצע של כ-1.11% גדל התמ''ג לנפש של סין לכדי 6,567 דולר (במונחי כוח הקנייה). זה בהחלט הישג מרשים. אבל הדרך לפיסגה, לדירוג בעשיריה הראשונה, עוד ארוכה.
התפתחות ביפן
המשק היפני נפגע מאד כתוצאה מההרס של מלחמת העולם השניה. ההרס הוריד את רמת הפיתוח של המשק למצבו כ-15 שנים מוקדם יותר. ההרס רק הגביר מוטיבציה וכתוצאה ממאמצי השיקום, חזר המשק לרמות ייצור הקודמות כבר באמצע שנות ה-50. בין הגורמים העיקריים לשיפורים הטכנולוגיים שהובילו את הצמיחה היתה מערכת החינוך המשובחת.
הפיתוח המואץ שהמשיך בשנים הבאות (עד ראשית שנות ה-70) נמדד בצמיחה ריאלית של התמ''ג בשיעור ממוצע של 8.5% עד 9%. במהלך שני העשורים הבאים, בגלל משבר הנפט (בעקבות מלחמת יום הכיפורים) ובגלל פתיחת המשק לתחרות בינלאומית הואט קצב הפיתוח, שיעור הצמיחה הממוצע של התמ''ג ירד לכדי 4 – 6 אחוזים (
Japan Patterns of Development). אבל למרות ההאטה בצמיחה נחשב המשק היפני כמודל לחיקוי. אלא שהחגיגה הזאת למעשה הסתיימה בראשית שנות ה-90.
מאז ועד ימינו מצוי המשק היפני במצב של קפאון – תקופת ''
השנים האבודות''. חלק ניכר מהתקופה הצמיחה של התמ''ג היתה נמוכה מאד ואפילו שלילית (התמ''ג התכווץ) בחלק מהשנים. שיעור הצמיחה הממוצע בשני העשורים האחרונים היה כ-0.8% (
Real Historical GDP).
הסיבות העיקריות למצב הקפאון הזה הן (
The 1990s in Japan):
א. צמיחה נמוכה של הפריון (productivity) שנחשב כמנוע עיקרי של צמחיה בת-קיימא. ישנן הערכות שזה קרה בגלל מדיניות שאפשרה סבסוד של פירמות לא יעילות.
ב. פקיעת הבועה שהתפתחה בשוק ההשקעות הריאליות והפיננסיות בסוף שנות ה-80 וראשית שנות ה-90. גורם עיקרי להיווצרות הבועה היה הפער החיובי משמעותי בין הצפי לשיעורי צמיחה של הפריון לבין שיעור הצמיחה בפועל. גורם נוסף להיווצרות הבועה היה ביטול האיסור לשלם ריבית על פקדונות – הסרת פיקוח (
The Bubble Economy of Japan).
ג. מצב הקיפאון נמשך זמן רב, יותר מעשור, בגלל שורה של שגיאות בהפעלת המדיניות הכלכלית (פיסקלית ומוניטרית) כפי שכתב פרופסור פוזאן (
The realities…).
שנות הקיפאון, ''
השנים האבודות'', לא רק שפגעו בקצב צמיחה של המשק, של התמ''ג, אלא גם בקצב עליית רמת החיים (התמ''ג לנפש). בני הדורות שהתבגרו בכמעט 20 שנות הקיפאון, משלמים מחיר כבד: הם מתקשים להשתלב בכוח העבודה הסדיר ונאלצים להסתפק במשרות חלקיות או זמניות, אם בכלל. הם נאצלים להסתפק בשכר נמוך ומגורים אצל ההורים גם אם השקיעו שנים לא מעטות בהשכלה גבוהה. אחרי זמן רב במצב כזה גם רמת ההון האנושי שלהם נפגעת וכמובן שפוטנציאל הצמיחה (בת-הקיימא) של המשק כולו נפגע גם הוא (
Japan's Economic Stagnation Is Creating a Nation of Lost Youths). הם, ''
הדורות האבודים'', הקורבנות של תקופת ''
השנים האבודות''.
לשנות הקיפאון הארוכות נוספה הפגיעה של המשבר הכלכלי האחרון כאשר במהלך שנת 2008 וראשית 2009 רשמו התמ''ג והתמ''ג לנפש שיעורי שינוי שליליים – הם התכווצו בשיעור משמעותי. יחד עם זאת, התמ''ג לנפש (רמת חיים) במונחי כוח הקניה נשאר ברמה של יותר מ-32.6 אלף דולר (מקום 23 בדירוג) – כמעט פי 5 מהתמ''ג לנפש של סין. המשמעות היא שלמרות שתמ''ג של סין גדול יותר, המשק הסיני מייצר יותר, הרי שמבחינת רמת החיים המשק היפני אטרקטיבי יותר.
התפתחויות צפויות
המשק הסיני ימשיך להתקדם אל הפיסגה ובשנים הקרובות המירוץ הזה, בשיעור צמיחה ריאלי של כ-9.5%, צפוי להימשך. המשק היפני קצת יותר מבטיח ממה שהיה בשני העשורים האחרונים, אבל עדין שיעור הצמיחה הצפוי, כ-3%, הוא נמוך יותר באופן משמעותי (
China setting milestone).
לכן מאחר והתמ''ג והתמ''ג לנפש של המשק הסיני גדלים מהר יותר מאשר אלה של המשק היפני הרי שבהשוואה ליפן, מצבה של סין ישתפר וילך. המשק הסיני צפוי להמשיך ולהתקרב לפיסגת הדירוג ואילו היפני צפוי להתרחק ממנה.
ראוי לציין שישנן תחזיות על פיהן המשק הסיני יעקוף בעשור גם הנוכחי גם את המשק הראשון בדירוג, את ארה''ב (
רשימה של ארצות לפי תמ''ג מתואם לכוח הקניה).
סיכום
בימים האחרונים מתברר שהתמ''ג (הנומינלי) של הרבעון השני של סין גדול מזה היפני ולכאורה אפשר לחשוב שהושלמה העקיפה. אבל מאחר ואין בעובדה זו הבטחה לתוצאה הרבעונית הבאה נציין רק שיתכן וזו אינדיקציה נוספת שגם הנתונים לכל השנה יראו תוצאה דומה.
מה שבולט בסיפור של הכלכלה הסינית היא העובדה שלמרות הליברליזציה בכיוון השוק החופשי, המשטר המשיך לנהל אותה. הניהול הזה רשם שיאים בשיעורי צמיחה ונראה שהמרשים שבהם זהו שיעור הצמיחה השנתי הממוצע – 9.5%.
כלכלת סין בדרך לפיסגה
