שוב המודיעין הצה''לי מותקף על המחדלים בטפול במשט התורכי. לפי התיזה הזאת, מחדלי המודיעין של צה''ל ימיהם כימי המדינה. מקובל לחשוב שהמשבר המודיעיני הגדול אירע במלחמת יום הכפורים בשנת 1973. ולא היא. במלחמת ששת הימים גם כן היה מחדל מודיעיני. כזכור ב-15 במאי 1967 כוחות שריון מצריים חצו את תעלת סואץ מזרחה, בנגוד גמור לסכומים שהתקבלו בתום מבצע סיני ב-1956. למחרת היום, הרמטכ''ל המצרי הורה למפקד כוחות האו''ם בסיני לפנות את כוחותיו מראס נצרני - בכניסה למפרץ אילת. כח האו''ם שישב בנקודה זו נועד לשמור על חופש השיט אל המפרץ וממנו. לא נאריך בסוגיה זו, בסיכומו של דבר מזכיר האו''ם
או טאנט הורה למפקד כוחות האו''ם בסיני, הגנרל ההודי
א. ריקייה, לפנות את כל כוחותיו מסיני לפי דרישת נאצר.
ראש ממשלת ישראל באותם ימים היה
לוי אשכול. הוא כינס דיון בשיתוף עם הרמטכ''ל
יצחק רבין, וראש אמ''ן דאז האלוף
אהרן יריב, כדי לדון בהתפתחויות של הימים האחרונים. כי משמעות הוצאת כוחות האו''ם מראס נצראני היתה ביטול חופש השיט לאילת - דבר שעבור ישראל היה בחינת ''קאזוס בלי''. דהיינו, עילה למלחמה. והשאלה המרכזית היתה: האם פניה של מצרים למלחמה? ראש אמ''ן הביע את הערכתו, כי הנשיא המצרי מבקש לרכוש לעצמו הילה פאן-ערבית ותו לא. כי אילו רצה באמת במלחמה הוא לא היה מורה לצבאו להכנס לסיני בצהרי היום, לעיני כל העולם.
זו סתם הצגה – סיכם אהרן יריב. אבל חושיו של לוי אשכול אמרו אחרת: אם אויבו ממערב לסואץ מסלק את האו''ם מסיני, והוא מכניס את צבאו לסיני בנגוד לכל ההסכמים ולעיני כל העולם - והעולם מחריש, זה מצב מדאיג. ואז לוי אשכול הורה לרמטכ''ל לגייס את כוחות המלואים.
אם יתברר שזו אכן הצגה, אז החבר'ה יראו הצגה ונלך הביתה. אבל אם יתברר שזו לא הצגה, צריך שמישהו יהיה שם להגיב. כך סיכם לוי אשכול את הדיון. אבל הנצחון הגדול של מלחמת ששת הימים העיב על הכשל המודיעיני.
אבל האמת היא שהמודיעין הצה''לי לא כשל אף פעם במילוי יעודו. גם במלחמת יום הכפורים שבה דובר על החיל הכושל, המחדל המודיעיני הגדול ביותר וכו' - חיל המודיעין לא כשל. לדרג מקבלי ההחלטות, הן ברמה הצבאית והן ברמה המדינית, המודיעין סיפק את כל המידע הדרוש כדי לקבל החלטות נכונות. הכשל הוא, איפוא, של המעריכים, של מקבלי ההחלטות שנתנו פרשנות מוטעית לנתונים שהיו לפניהם, או שהתעלמו מהם. אפילו האלוף
אלי זעירא, שהיה ראש אמ''ן בימים ההם, והוא הוא זה שדחף לקבל את הפרשנות השגויה, אמר לאחר מעשה את הדברים הבאים: הנתונים שהיו מונחים לפני, היו מונחים גם לפני הדרגים המחליטים, המדיני והצבאי. הם ראו את הנתונים והיתה להם האפשרות שלא לקבל את דעתי.
אז מה בכל זאת קרה? אנחנו כשלנו בכך שלא התייחסנו לנושא ההונאה ברצינות. אמנם שלמה המלך, לפני כשלושת אלפים שנה, לימד אותנו
כִּי בְתַחְבֻּלוֹת, תַּעֲשֶׂה-לְּךָ מִלְחָמָה; וּתְשׁוּעָה, בְּרֹב יוֹעֵץ (משלי פרק כ''ד, פסוק ו'). אבל אין זה מענייננו. כי כבר לפני שנות דור זנחנו את הלימוד של מחשבת ישראל - כי תועבה היא. צעירינו מוכנים ללכת עד סוף העולם, לאיזה מנזר קטן וללמוד שם מעט חכמה. אבל בשום פנים ואופן לא יסכימו להכנס לבית כנסת ליד ביתם. לפני זמן לא רב שמעתי קמ''ן בכיר בהרצאה שנתן על תובנות חדשות בנושא המודיעין של מלחמת יום הכפורים. הוא הרחיב את הדבור על דא ועל הא. אבל כאשר הגיע לנושא ההונאה, שהיה רשום לו, הוא דילג עליו כעל נושא זניח.
הכשלון הגדול של המודיעין הישראלי הוא ההתעלמות המוחלטת, או חוסר ההתייחסות לנושא ההונאה. אנחנו פשוט לא מדמיינים לעצמנו כי שכנינו הערבים עולים עלינו בנושא ההונאה. ההונאה הגדולה ביותר של צבא מצרים בשנים שקדמו למלחמת יום הכפורים, היא היא שהעניקה למצרים את היתרון הגדול בפתיחת המלחמה. המודיעין המצרי דאג להזין אותנו במידע מודיעיני על הרבה מאד כשלונות של תמרונים צבאיים. כל תרגיל מעל רמת הגדוד לא צלח. ואנחנו בלענו את סם ההרדמה של ההונאה בשמחה רבה - ונרדמנו. אנחנו בכלל לא חשבנו בכוון שהמצרים מסוגלים לתרגילי הונאה בסדר גדל כזה. שיא השיאים של ההונאה המצרית היה הד''ר
אשרף מרוואן, חתנו של נשיא מצרים
גמאל עבד אל-נאצר, ועוזרו הצמוד של הנשיא
סאדאת. הוא היה אחד מחמשת שותפי הסוד בנושא ''מלחמת אוקטובר''. למרבה הצער אצלנו חשבו שהצליחו לתפוש בזקנו של אלהים. לפני זמן לא רב הודה
מחמד בסיוני, שגריר מצרים בישראל לשעבר, כי הם ידעו על כל פעילותו של אשרף מרוואן.
על אף כל זאת גם בפרשת האניה התורכית נושא ההונאה חזר ופגע בנו. אנחנו סמכנו על כל מיני ''ידידים'' תורכים שמסרו לנו כי על האניה יש רק פעילי שלום. המציאות הראתה שלא כך המצב.
האם נלמד סוף סוף להתייחס לנושא ההונאה ברצינות? ימים יגידו.
האם באמת המודיעין שלנו לקוי?
