כאשר מפקד חיל הים הישראלי אלוף
אלי מרום הודיע במסיבת עיתונאים כי חיל הים עומד להשתלט על משט ספינות הסיוע ההומניטרי לעזה הנצורה, ''לפי מיטב הערכים והמוסר של צה''ל'', היה ברור לי כי אנו הולכים לקראת צרות.
ב-5 ביוני השנה אנו מציינים 43 שנים לכיבוש. צבא השולט עשרות שנים על עם אחר, יושב על צווארו, הורג בילדיו ובאזרחיו, מטיל משטר אפרטהייד על אזור הכיבוש – הוא צבא שהפך מצבא הגנה לצבא פשעי ופושעי מלחמה שערכיו הושחתו.
ואכן, החששות התבררו כמוצדקים. הקומנדו הימי, חיילי שייטת 13, שהוגדרו בישראל כ''טובים שבטובים, המובחרים שבמובחרים'' התגלו כחבורה של רוצחי אזרחים שעה שהשתלטו על האנייה הטורקית ''מרמרה'', שבנוסף למטען ההומניטרי נשאה על סיפונה למעלה מ-600 בני אדם, בהם נשים, בני לאומים שונים, כולם אזרחים לא חמושים שביקשו להביע מחאה נגד הסגר הישראלי על עזה.
חיילי קומנדו, לא רק בישראל, מוצגים בכל צבא כעלית של הצבא. מסוכנותם לאזרחים נובעת בין השאר מהמשמעת העיוורת המאפיינת אותם, ''קיבלנו פקודה וביצענו, לא שאלנו שאלות'' כפי שאמר אחד מחיילי השייטת שהשתתפו בפעולה הפיראטית. ''המובחרים'' האלה, נבחרים בקפידה על ידי הצבא והם עוברים סינונים רבים, בין השאר מבדקים פסיכולוגיים וראיונות אישיים שאמורים להבטיח כי לא יסתנן ליחידה חייל שחושב יותר מדי, או שהושפע מכל מיני רעיונות ''רכרוכיים'' כמו למשל זכויות אדם או אמפתיה לסבל אנושי. הצבא צריך אותם אכזריים שמבצעים כל פקודה ללא מצמוץ. את התוצאה הרגישו היטב נוסעי ה''מרמרה'' – תשעה הרוגים וכחמישים פצועים (שעד כתיבת שורות אלו הצבא אוסר על ראיונות איתם).
מה קרה בעצם? חיילים ישראלים חמושים, התנהגו כחבורת פיראטים אלימה, והתקיפו אניות אזרחיות בלב ים, מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. במהלך ההתקפה האלימה של חיילי הקומנדו הישראלים, שהסתייעו באניות קרב ומסוקים, נהרגו ונפצעו כאמור עשרות בני אדם.
מה עושה התקשורת הישראלית הממושמעת בהנחיית דובר צה''ל? הופכת את היוצרות. דובר צה''ל הפיץ תמונות בהן נראים האזרחים הלא חמושים מנסים להתגונן מפני התוקפנים הישראלים בכל מה שעמד לרשותם, זרנוקי מים, צלחות, סכינים, וכו'. וכך במחי קסם לשוני הפכו החיילים החמושים והפולשים לאניות לא להם, לקורבנות, והנוסעים האזרחים המתגוננים היו למתקיפים.
מתרחשת כאן נאציפיקציה של השפה. כפי שבגרמניה הפכו את היהודים המותקפים לחבורה של מוצצי דם, כך התגייסו מיטב עיתונאי ישראל לשירות הדמוניזציה של הנוסעים המתגוננים.
להלן כמה דוגמאות משני העיתונים הנפוצים ביותר בישראל. בתחילה ''ידיעות אחרונות'', העיתון הנפוץ בישראל:
איתן הבר, שכיהן בעבר כמנהל לשכתו של ראש הממשלה
יצחק רבין, הגדיר את המתגוננים כ''מנוולים''. עמיתו
נחום ברנע, חתן פרס ישראל לעיתונות, הגדיר אותם כ''ביריונים אלימים'',
אלכס פישמן, כתבו הצבאי של העיתון, הגדיר אותם ''כמתפרעים'', העיתונאי מתנחל
יועז הנדל, כתב שהם ''חוליגנים''.
אמנון אברמוביץ, הפרשן הפוליטי של הערוץ השני, הנצפה ביותר בישראל, הגדיר במאמר בעיתון את התגוננות הקורבנות כ''פרובוקציה''.
ב''מעריב'', העיתון השני בתפוצתו, התמונה לא שונה:
בן כספית, כתבו הבכיר של העיתון, הגדיר את המתגוננים ''פראים'',
בן דרור ימיני, שהפך לתועמלן בנוסח גבלס (בלי הכישרון שלו) נגד השמאל, הגדיר אותם כ''מלאכי שנאה''. כך גם בכל ערוצי הטלוויזיה. לא נחה דעתם של כל אלה עד שהוסיפו כי החיילים הפולשים שהרגו ופצעו עשרות בני אדם, היו ''קורבנות לינץ'', לא פחות.
וכדי להוסיף צבע לבדיות הצבא, התפרסמו תמונות של סכינים שנמצאו באנייה כהוכחה ל''נשק קר'' שנצבר בתכנון מראש. ומה אנו רואים למעשה? סכיני מטבח שיש בכל בית, וכמובן גם בכל אניית נוסעים שעליה מאות בני אדם. כמה מוזר, שהנוסעים אכלו וחתכו בסכינים ירקות, לחם, וכיוצא באלה דברים.
אילו אני בין המפליגים, וכמעט שהצטרפתי אליהם, הייתי נמנה עם המתגוננים.
המתגוננים על הסיפון נהגו לפי החוק הישראלי, המתיר למתגונן לפעול נגד פולש, כולל ירי עד כדי הריגה.
זהו חוק דרומי המפורסם, על שם החוואי
שי דרומי, שהרג אזרח בדואי ופצע את חברו שעה שלטענתו חדרו בלילה לחוותו. על מנת למנוע את הרשעתו, חוקקה הכנסת ביוזמת אנשי הימין חוק, תוך כדי משפטו של דרומי, המתיר את הירי נגד פולש. יוזמי החוק הגזענים סברו שהוא טוב רק כאשר יהודי הורג ערבי, ולא תארו לעצמם שניתן להפעילו על ידי טורקים מתגוננים, נגד חיילים ישראלים פולשים. מבלי להרוג.
וכדי להביא את הפארסה לכדי שלמות, אמר מפקד חיל הים במסיבת עיתונאים יחד עם הרמטכ''ל ושר הביטחון, שהתקיימה לאחר טבח הנוסעים בידי חיילי השייטת, כי החיילים ''נהגו באומץ'' ו''במוסר גבוה'' שהרי נהרגו רק תשעה. כלומר לפי מפקד חיל הים צריכים הנוסעים לומר תודה שהחיילים לא הרגו את כולם. באמת יפה מצדם. סגנון דומה שמעתי פעם מניאו נאצי בגרמניה שאמר שהנאצים יכלו לרצוח הרבה יותר יהודים אבל גילו איפוק, ולכן נותרו יהודים רבים בחיים. איזה טוב לב.
הבה נחזיר למושגים את השכל הישר: האמיצים והגיבורים היו הנוסעים שהתגוננו מול פולש ישראלי אלים חמוש ואכזר, כאשר ניסו להשתמש מכל הבא ליד במאבק שבו לא היה להם סיכוי, ורבים מהם מסרו נפשם על מזבח הסיוע ההומינטרי לפלסטינים בעזה.
משתתפי המשט מהארגון האיסלאמי רחוקים מהשקפת עולמי, אולם קורה לא אחת שאנשים המשתייכים לארגונים שונים המייצגים דעות קוטביות בנושאים רבים, חולקים עמדה דומה בנושא מסוים. בסוגיית ההתנגדות לסגר על עזה, אני נמצא בסירה אחת עם כל משתתפי המשט, יהיו אלה איסלאמיסטים, יהודים, נוצרים או חילונים.
הטבח ב''מרמרה'' הציג לפנינו שוב תמונה מוכרת, לפיה כל ערוצי הטלוויזיה התאחדו לכדי קול אחד, כולם הפכו לזרוע הארוכה של הצבא, תוך שימוש בשפה מכובסת ושקרית. גם מנהיגת האופוזיציה
ציפי לבני התערטלה מתפקידה והפכה לדוברת הממשלה בראיונות לתקשורת חוץ, המשך טבעי לתפקידה כשרת חוץ במלחמת עזה.
היו כאלה שניסו למצוא גזירה שווה בין אניית המעפילים ''אקסודוס'' שב-1947 הפליגה עם למעלה מארבעת אלפים ניצולי שואה לארץ ישראל, אבל נעצרו על ידי הצבא הבריטי והוחזרו לאירופה. ''אקסודוס'' הפכה למיתוס ישראלי, וייתכן ש''מרמרה'' תהפוך למיתוס פלסטיני. יש אכן מספר קווי דמיון.
בשני המקרים מדובר בצבאות קולוניאליים שהשתלטו על אניות נוסעים במטרה למנוע הגעתן למטרתן. חמישים חיילים בריטים עלו על ה''אקסודוס'', משתתפי ההפלגה התקוממו ונאבקו נגדם, בדיוק כמו המפליגים ב''מרמרה''. החיילים הבריטים ירו והרגו שלושה נוסעים מתוך למעלה מארבעת אלפים. החיילים הישראלים התגלו כיותר אכזריים, הרגו תשעה מתוך שש מאות.
החיילים הישראלים מילאו פקודה. איש מהם לא שאל, ''רגע אחד, מדוע אנו צריכים להתקיף אניות אזרחיות שמובילות ציוד הומניטרי לעזה?''
הוא שאמרתי, חיילי קומנדו הם הטובים בצייתנים וממלאי הפקודות. זו אחת הסיבות שאני מייעץ לצעירים לפני גיוס להימנע משירות צבאי בכלל, ובמה שקרוי ''יחידות עלית'' כמו שייטת 13 בפרט, ששם קיימת סכנה ברורה ומיידית להפיכתם לרוצחים ברישיון. שירות אזרחי תמיד עדיף על צבאי, ואם אין מנוס מהצבא, אזי ביחידות עורפיות בתחומי הקו הירוק שלא מצריכות נשיאת נשק.
במשטים עתידיים, אם יצאו מטורקיה, רצוי שממשלת טורקיה תצמיד להם משחתות ומטוסי קרב. יש להניח כי טיל אזהרה אחד לעבר משחתת ישראלית יבהיר לישראל שלא כדאי לפעול כמדינה פיראטית.
הסגר גורם סבל קשה למיליון וחצי פלסטינים חפים מפשע, ביניהם מאות אלפי ילדים וקשישים שמידרדרים לתת תזונה, למחלות ולמוות בגין מחסור בתרופות. יש להסירו.
תנועת החמאס טופחה והוזנה במשך שנים על ידי הכיבוש הישראלי. שלטון החמאס בוודאי לא לרוחי, אבל הוא קיים ויש להידבר איתו. הוא ישות טרור לא פחות משישראל היא ישות טרור. שתי ישויות הטרור חייבת להידבר כדי למצוא הסדר מדיני, ועד שזה יימצא לא לנהל את המאבק על גבם של ילדים, נשים וקשישים.
לפני שנה וחצי נכנסתי לעזה עם משט שהביא תרופות וסיוע הומניטרי אחר. חברי הקבוצה עימה נמניתי חששו באשר לקבלת הפנים שאזכה בה כישראלי. התקבלתי שם בסבר פנים ידידותי. ניכר היה שהם כמהים לפגוש ישראלים שוחרי שלום שמתייחסים אליהם כבני אדם בעלי זכויות. לא רק האנשים ברחוב שמחו לפגוש ישראלי שמתנגד למצור ומדבר שלום, גם הפעילים הפוליטיים ושרי הממשלה.
במקום להרוג, לחסל, לסכל, וכיוצא באלה מלים מלקסיקון הכיבוש, יש להחליף דיסקט ולדבר שלום, גם עם החמאס.
''לפי מיטב הערכים של צה''ל''
