|
|
|
אל שכני הפלשתינאי היקר
אלברט שבות
הרישומים שאביא להלן יכולים להוות כמכתב כן אל שכני הפלשתינאי. באחת ההזדמנויות, כאן בפורום, הזכרתי דמות פלשתינאית שנתקלתי בה. הייתי רוצה להקדיש לפלשתינאי הזה את מכתבי להלן:
אתה יודע מה היא הבעיה הישראלית-ערבית?
תשובה: תמיד דוחים את הפיתרון שלה. התשובה הזאת נהייה לה תוקף ומעמד של תשובה בפני עצמה. כלומר, אחד מהפיתרונות, לדידנו, הוא דחיית הפיתרון למועד אחר, בוטחים בזמן שייעשה את שלו ומפקידים יותר מדי ביטחון ''בזמן'', כאילו מדובר ביישות אינטלגנטית על-אנושית שביכולתה לעשות ולהצליח איפה שהאדם כשל. אם אני קורא נכון את ''שרון'' כאסכולה מדינית, הרי הוא נמנה על האסכולה הזו, ורואה בפיתרון הזה כפיתרון העדיף על כל פיתרון בר יישום אחר בן זמננו: תן לזמן לעשות את שלו.
עכשיו, כפי שראו אי-אלו (כולל אותנו ברגע זה) ''בזמן'' כמקור פיתרון עצמאי לבעיה, ובטעות לדעתי, כך אני מצביע על עצם הפיתרון הזה כבעיה וכמיכשול שעומד כגולם בפני הפיתרון האמיתי ומפריע לו. אני חושב שאינני ממציא שום דבר מהראש ומצביע-מזהה בעיה אמיתית ואינני עושה בזאת מעשה תמהוני: לא אני המצאתי את הבעיה, היא נוצרה לפני.
אם היינו הולכים לפי תוכנית מסויימת, שיכול להיות לה קשר כלשהו ולו הקלוש שבקשרים, ''לזמן'', אזי היה טעם והגיון, לבטחוננו זה ''בזמן'' כישות מוגדרת, שביכולתה להציע לנו, ביום מן הימים, פיתרון שמתקבל עלינו, ויכול להבטיח את קיומנו.
תוכנית כזו יכולה להיות בצורת ''תוכנית להגדלת הילודה'' או ''תוכנית להבאת עולים'' או ''תוכנית להתחמשות עתידית מכרעת''. לא הייתי רוצה לחיות בתקופת ביצוע התוכנית האחרונה, אולם, אני לא מבקש ממישהו שיבטיח לי יעילות תוכניות כאלו. אני מבקש לדעת אם הן קיימות, אם יש מישהו מאחוריהן שמפעיל אותן שעוקב אחריהן, אני מבקש לדעת אם ישנן.
אין ישות רשמית שאוכל לפנות אליה על מנת לקבל ממנה תשובה מוגדרת לשאלתי האחרונה. לכן, סביר שעלי להסתמך על עצמי גם במקרה זה ולבקש מישותי, מעצמי, תשובה הוגנת והגיונית: אין תוכנית מתאם כזו או אחרת לעתיד. אין לנו תוכנית מוגדרת לעתיד, ולצערי אנו שמים את ביטחוננו בעתיד, כבחור בשמינית שלא בראש שלו לעשות את השיעורים בבית, ומקווה שמחר יהיה גשום, תהיה תאונת דרכים על יד הרחוב המוביל לבית הספר שלו, הרחוב ייסגר, שיהיה בלגן וביה''ס ייסגר, ומה טוב אם המורה המסויים לשיעור יהיה בעצמו מעורב בתאונה.ץ. זה יפתור עוד כמה בעיות בסיסייות בדרך...
בואו נעבור כברת דרך ארוכה ביותר: נניח שהבעיה הזו, ''הזמן'', היא מאחורינו. שכבר עברנו את השלב הפסיכולוגי הבעייתי הזה בשלום, וניגשנו לפתור את הבעיה. מהו הפיתרון? (תשובה: אין פיתרון! צריך לתת לזמן לעשות את שלו! בדיחה ישנה... ואפילו כבר לא מצחיקה!)
קודם כל, אני חייב להניח הנחה אחת, שתשמש אותי בעתיד הדיון הזה: כל דבר שואף ובסופו של דבר אל המקום הטבעי שלו. כלומר, כשאני תופס אבן ומתיר את אחיזתי בה, האבן תיפול לכיוון הריצפה, ולא רק מכוח הגראביטציה, אלא, וזה לא הסבר מדעי אלא הסבר חברתי שיכול לחיות בשלום על יד אחיו המדעי, אני האדם התרגלתי לראות את התוצאה הזאת: האבן תמיד תיפול על הריצפה ותשאף אל מקומה הטבעי, וזה הוא זה: הטבע. הטבע האנושי שהתרגלנו אליו, עוזר לנו בהרבה מקרים לצמצם הסתברויות ולראות את ''התשובה'' הקרובה ביותר, הטובה ביותר: הטבעית ביותר.
מאז כיתה ו' אם זכרוני לא מטעני, משכה את תשומת ליבי שיטת פיתרון מסויימת, לבעיות מתמטיות נתונות, ושיטה זו יוצאת ממצב נתון מושלם ורצוי, כהנחה שאליה פיתרוננו שואף ומייחל... כלומר אינני צריך להוכיח את 360 מעלות לזווית שלמה של עיגול למשל, אלא לצאת מנקודת הנחה מראש שזווית שלמה היא 360 מעלות, כי פשוט כך היא נראת לעין האנושית שלי, כי זוהי כנראה התשובה הנכונה, כי זוהי כנראה התשובה הטבעית שלה, ומהנקודה הזו אני מזנק ומתחיל, לאמת את התשובה, כי הרי זוהי התשובה הטבעית ביותר, וזו לטעמי השיטה הקלה והטובה ביותר, להגיע באמצעותה לפיתרון הדרוש, כי אני נדרש לאמת או להפריך מצב נתון, ולא להמציא אותו.
אנסה ליישם את השיטה המתמטית לעיל על בעיות העולם בכלל ובעייתינו הגדולה בפרט, ובואו נראה מה ייצא לנו- מה נפסיד? מדברים מתמטיקה, לא יותר:
המצב הטוב ביותר באזור הוא חיים זה לצד זה, בשלווה, בנחת וכמובן גם בשלום, ולא לטעות: ''השלום'' הוא תוצאה לשלווה ולנחת ולא מטרה בפני עצמה. טעות כזו יכולה לעלות לנו, פשוטו כמשמעו, במחיר של אי-זיהוי מטרה, וכגודל הטעות בזיהוי, כך גודל המחיר שעלינו לשלם אם נטעה. במקביל, נוכל להנות מפרי חוכמת הזיהוי הנכון, אם נשכיל ונדע לזהות נכון.
המצב הטוב ביותר עבור ערביי ישראל ועבור מדינת ישראל הוא שיחיו בשלווה בתוך המדינה ובהרמוניה עם חוקי המדינה, וגם כאן לא לטעות: לא המיזוג בתוך החברה הוא המטרה, מכיוון שמטרה כזו איננה בת המציאות.
הגיע הזמן בנקודה הזו, לחזור אל ההנחה שפתחתי בה, שאומרת: כל דבר שואף, בסופו של דבר, אל המקום הטבעי שלו.
נניח כאן שאנו נמצאים במצב נתון, שקראתי לו במצב הטוב ביותר, בו שכנינו הפלסטינים חיים בנחת ובשלווה לצידנו עם הפנים לשגשוג, וגם ערביי ישראל חיים בשלווה בתוך המדינה. האם לא נכון הוא הדבר, שבתנאים נתונים כאלה, השיוך החברתי הטבעי של האדם ישאף גם למקומו הטבעי?
השיוך החברתי של האדם תמיד קיים בתוך האדם ותמיד, ככל תכונה טבעית ששואפת למקומה הטבעי, תמיד הוא מושך את האדם לכיוונו הטבעי, אך לא תמיד האדם נענה לו, ומסיבות שונות ומשונות. אחת הידועות מתוכן היא רמת החיים. למשל, אני יכול לראות הרבה אנגולים שחיים בארה''ב כי רמת החיים בארה''ב היא מעל ומעבר של זו באנגולה, אולם, אם נניח שביום מן הימים אנגולה תתקדם קצת לשגשוג כלכלי, ויהיה אפשרי לחיות בה ברמת חיים סבירה ומקובלת, אזי ניתן להניח שבמצב נתון כזה, התכונה של השיוך החברתי הטבעי תפעל ספונטנית, כי זה הזמן והמקום המתאימים לה לפעול, וכן ניתן לצפות שהאנגולי הממוצע לא יתנגד לתכונה הטבעית המופעלת עליו ספונטנית. במיוחד אם אנגולה היתה במרחק של כמה קילומטרים מארה''ב...
ספרד הינה המדינה הכי ענייה (הנחה גסה...) בגוש המדינות המערבי, ומטבע הדברים ניתן להתקל בהרבה ספרדים שחיים בצרפת או באנגליה מתוך הרצון לשאוף לרמת חיים עדיפה על זו שלהם בארץ מוצאם. אומנם, התכונה הזו לשאוף לטוב יותר אינה גורמת לספרד להתרוקן מתושביה, ולא בגלל האמביציה השונה מאחד לשני, אלא בגלל אותה תכונה טבעית שדיברתי עליה לעיל: מקומו הטבעי של הספרדי בספרד, ושל הצרפתי בצרפת, ולכן תמיד ובד''כ הספרדי יימצא במדינתו הטבעית ספרד: זוהי התכונה החברתית החזקה ביותר שפועלת על החברה האנושית, אולם יש לה בעיה: היא, התכונה הזאת, יכולה לפעול אך ורק בתנאי שטח מוגדרים מראש: יציבות מינימלית. אזורית, כלכלית, מדינית ואפילו פוליטית פנימית. בלעדי התנאי הזה היא לא יכולה לפעול, וגם האדם לא ייענה לה, אם כי היא תישאר חבוייה בתוך האדם ותשמור על מלוא הכוח הטבעי שלה, גם בהעדר התנאים שיאפשרו לה לפעול, וכך תישאר חיה במחתרת עד אשר תמצא את ההזדמנות הראשונה לפרוץ ולפעול.
כן אני מניח שבתנאי יציבות מוגדרים ואמיתיים, התכונה הזו תפעל גם על ערבי ישראל, כפי שאמורה לפעול על ישראלי העולם, בבוא היום. אין סיבה לשלול את ההנחה הזו, כי אין סיבה להתעלם מקיום שיוך חברתי מוגדר לערבי ישראל.
טוב חברים, הגענו לנחלה ולמנוחה (על הנייר) ויש לנו כבר את ''המצב הטוב ביותר'' על כל תכונותיו ומאפייניו. איך מגיעים אליו?
תשובה: קשה ולא ניתן לעשות מאומה, יש לתת לזמן לעשות את שלו! ההבדל היחיד בין הבדיחה הזו לבין אחותה לעיל, הוא שני הסוגריים החסרים כאן, וגם כי ביקשתי להצחיק אותכם קצת יותר בבדיחה הזו, ולכן העלמתי את הסוגריים... אם לא צחקתם, סימן שהעניין רציני וכבר לא מצחיק.
ובכן מגיעים לשלב היישום, ואני מוכן ומזומן לפתור את הכל, מהיכן מתחילים: קודם כל, הייתי תופס חתיכת נייר ורושם עליה את הנוסחה שהגעתי אליה לעיל: ''המצב הטוב ביותר''. זוהי, יש להדגיש שוב, הנוסחה היחידה שבנמצא, לא רק הטובה ביותר, ולכן יש לרשום אותה כפי שעושים לגבי כל נוסחה קבועה וחשובה בביה''ס. תנאי בל יעבור להצלחתה הוא, לא לסטות מקווי המתאר שלה ימינה או שמאלה, אפילו לא בסנטימטר אחד.
עכשיו, יש לי עשרה שקלים חדשים בכיס. רק עכשיו סיימתי לרשום את הנוסחה ועלי להתחיל בשלב היישום. איך אשקיע את 10 הש''ח? תשובה: לפי הגיון גס אך נכון וכן, אקנה בשקל אחד לחם לאכול, ואשקיע את תשעת השקלים הנותרים ביישום המעשי לנוסחה. זה לא אומר שאת תשעת השקלים האלה עלי להעבירם היום לשכני הפלסטינים בשביל לפתוח מפעלים ולשגשג. יתכן שבתשעה שקלים אלו יהיה עלי לקנות תחמושת ולהלחם על מנת להוציא את העשבים הרעים אצל השכן, כשלב מקדים וחיוני להתקדם בנוסחה שלי, ורק אז כאשר השטח אצל השכן נקי מעשב שוטה ורע, יתאפשר השלב של ההשקעה הישירה בשטח. תמיד זה יישאר נכון, ככל שהשלב של ההשקעה הישירה יקדים ויבוא, ככל שההתקדמות לעבר הנוסחה המושלמת יתקרב, והרי זוהי המטרה שאני הולך לעברה.
אך לפני זה או זה, לפני שאשקיע במלחמה או במפעלים, אודיע לעולם על פרטי תוכניתי, ואגלה לעיני כל את כל סודות הנוסחה שהגעתי אליה ושאני הולך עליה הלכה למעשה. וזאת מתוך שתי סיבות עיקריות :
א' - כדאי לי שהמשחק יהיה על השולחן, ושהקלפים, כמו שאומרים, יהיו פתוחים. זאת כי מותר לי להניח שישנם גופים בעלי אינטרס מנוגד לתכלית מטרתי, ואופי המשחק הפתוח שהיצעתי יקשה עליהם להתנגד לי וגם יקל עלי להלחם בהם.
מותר לי להניח, שהמשטר הסורי למשל, ניזון דווקא מאי-היציבות האיזורית, ולעומת זאת יציבות עלולה לסכן את קיום משטרו. מותר לי להניח ישירות ובלי להתחשב בכללי הנימוס המקובלים, שהסיכסוך הערבי הישראלי הוא אחד העמודים הבסיסיים שנשען עליו שליט דיקטטורי עם משטר דיקטטורי, שאין לו אינטרס ישיר להסיט את תשומת לב אזרחיו ''השלווים'' לבעיות פנימיות חמורות, ולוותר על שקט תעשייתי מרצון, ואפילו במחיר של יציבות ושיגשוג מפה אזורית קטנה שתופסים את שיטחה הישראלים והפלסטינים.
מותר לי גם להניח הימצאות אותם האינטרסים הלא תמימים, במתכונת זו או אחרת, כפי שבאו לידי ביטוי ''בדוגמה'' של המשטר הסורי, אך הפעם עלולים להמצא בצד הפלסטיני!
מותר לי, כאמור, להניח כל הנחה שעולה על רוחי, ולהתגונן מפניה כאילו היתה ממשית, וכזכור, ההתגוננות הטובה ביותר היא שהמשחק הזה יהיה הפעם פתוח, על השולחן, לעיני כל העולם ולעיני שני העמים השותפים מטבעם למשחק.
ב' - כמו ביחסים האישיים, גם בחברה, גם בעולם, וגם בכל מקום, להצלחה הרבה אבות והכישלון יתום. הנטייה הזו ''למשוך'' הרבה אבות לאימוץ ההצלחה, יכולה להייות גם נטייתם של מדינות שונות ומשונות. יתרה מזאת - ישנם אינטרסים ברורים של מספר מדינות בעולם שיהיה באזור הקטן הזה יציבות. אם כן, מדוע לא לעודד אותם להיות צדיקים, ומה זה משנה לנו אם נטייתם לאימוץ ההצלחה הינה נטייה מסולפת ולמראית העין שמהולה באינטרסים מוגדרים, או כמו שאומרים, הישנה אם מקור הדבר הוא שינאת המן או אהבת מרדכי?
חבר'ה, התקופה האחרונה הוכיחה לנו מספר נקודות, שכדאי לנו להתעכב עליהן, לבחון אותן, ולא לעבור עליהן בדרך המלך :
אסד, ברגע האחרון, דחה את היד שהושיטו לו. תסכימו איתי שישנה מוזרות מה בעצם הפעולה, שחורגת מכמה עשרות המטרים שהפרידו אז בין ההסכם לבין הזכות לשכשך את הרגליים בנקודה מסויימת בכינרת! טעות היא לחשוב שפעולת הדחייה הזו מצביעה רק על עקשנות גרידא במשא ומתן... פעולת הדחייה הזו סותרת בבירור תכונה אנושית של כל בן אנוש שחוזר אליו דבר יקר, והוא מחבק אותו ומלטף אותו, אפילו בשינויים מסויימים...
ניתן וניתן ליישם את לקחי ''הסתירה'' הזאת גם על ערפאת ורשותו, ואף לשאול בקול ברור וכן: מדוע הסתירה? מה הוא מקורה? מי הם הנהנים ישירות ממנה? ועל כל פנים, מדוע עלינו לשאול שאלות כאלו לעצמנו, ולא לשתף בהן את כל העולם?
התקופה האחרונה גם מלמדת אותנו, ומעבר לאינטרסים לא מוגדרים ונסתרים כאלו או אחרים, על בעיה של הגדרת מטרה אצל שכנינו. ברמה הבסיסית ביותר: מהו בדיוק מבוקשכם? הגדירו אותו! הרי גם הם יודעים, שזכות השיבה היא לא מוגדרת ומעומעמת, ולו כי הם ואנחנו שותפים לדיעה, שהדבר יגרום לזריקת הישראלים לים. בזה הם אינם מודים בפה מלא, כשם שחלק לא מבוטל מאצלנו איננו מודה בפה מלא בכוונת גירוש הערבים מעריהם, ואף גנדי הי''ד לא התכוון לרוקן את עזה ולהתיישב במקומם... כלומר, תכלית המשחק אינה ברורה וגם כלי המשחק אינם ברורים. כדאי לנו ולהם, באמת ובתמים, שכל מהלכי המשחק יתנהלו מעל השולחן עם קלפים פתוחים לכל מי שברצונו לראות אותם. למה לנו להציץ אחד בקלפי השני, לנחש-לטעות-או לאמת? למה שלא נסתכל האחד בעיני השני ומאותו גובה? מאותו גובה אנושי, מאותה ציפייה אנושית, מאותה שאיפה אנושית. הרי יש לנו הרבה מאוד במשותף: אנו בני אדם והאמן לי שזה חידוש, אם נעכל את ההתפתחוייות האחרונות... אנו גם שכנים. יש מי שאומר שאנו גם בני דודים.
ולסיכום ראשוני גולמי: חכמים ממני הציעו את הנוסחה לעיל, ואף זכתה, הנוסחה, לתמיכה מסויימת ואירופאית במיוחד, ואפילו התחילו בביצועה המעשי, בצורת הסיוע הכלכלי שהועבר לידי הרשות עם משמר כבוד... אולם התוכנית הזו, על הסיוע הכספי שהושקע בה, נחלה כישלון צורם, כי היתה חובבנית למדי, ולא עמד מאחוריה קו מיתאר מדיני מוגדר עם מעקב ועוקב רציני. אולי השימוש ''האחר'' שנעשה בכספי הסיוע, לצורכי חימוש למשל, או לצורכי עוד סוג של חימוש שמופעל בד''כ על כיסם האישי של אנשים, תרם את תרומתו לכישלון ולבזבוז כספי הסיוע. אינני בעד סיוע לאוייב היום בכל צורה שהיא. כן, אני בעד התוויית תוכנית אמיתית, שהבסיס שלה הוא ''הנוסחה'' שתיארתי לעיל, שהאוייב שלי לא ייהנה ממנה, אבל השכן שלי כן ייהנה ממנה. כן עלי ליידעו בתוכניתי. כן עלי להסביר לו ולהעביר לו, לשכן הפלסטיני, את המסר באופן כן וברור, שלא משתמע לשני מובנים:
אני רוצה לחיות על ידך בשלום. אני יודע שלשם כך עליך לחיות בשקט ובשלווה ואדם רעב לא יכול להיות שלוו ושקט. אדם בלי תיקווה לעתיד כלכלי יציב, אין לו איך לשגשג, ותיקוותו לשיגשוג תיקבר במהירות. לא רק שאני יודע את כל זה, אלא אני מצביע על נכונות אמיתית לעזור לך לעלות על דרך המלך, ככל שידי תשיג.
יחד עם זאת, אינני עיוור. יודע אני שישנו מי שיתנגד לתוכניתי מסיבותיו שלו. אני יודע שיהיה מי שיכשיל אותה. אני בטוח שיהיה מי שישתמש בה בצורה הצינית והאירונית ביותר. כנגדם, כנגד כל אלו המתנגדים והמכשילים, אלחם. זוהי מלחמתי בינתיים ואני הולך להלחם נגדם, עד אשר אשיג את השכן שיילחם לידי יד ביד כנגדם. אז, ורק אז, נתחיל בשלב השני של השלמת הנוסחה. כאשר אהיה בטוח בשני דברים עיקריים שאין בכוונתי להתעלם מהם, ולבטח לא לוותר עליהם:
1- אמון מצידך בכנותי.
2- וויתור אמיתי ומרצון, על כל שימוש ציני בתוכניתי.
בכנות / אלברט שבות
|
|
|
אל שכני הפלשתינאי היקר
