כך סתם. סטטיסטיקה יבשה. לא מי, לא מה, לא איך. לא צריך לחזור כאן על כך שהמישפט הזה הוא פשוט אידיוטי ונועד אך ורק ל''הזכיר'' לקורא מי הוא באמת ה''צד הרע''. אבל מה שבאמת מעניין הוא איך בונים את הסטטיסטיקה הזאת. ונתחיל בכך שהמיספרים כשלעצמם נכונים. אין פה שום שקר. יש כאן רק, כפי שאמרתי למעלה, אי אמירת אמת.
אין כל התייחסות לנסיבות בהן הקורבנות מצאו את מותם. וכך המיספר של ה''קורבנות'' מהצד הפלשתינאי כולל את כל המחבלים המתאבדים שנהרגו בעת ביצוע הפשע, את כל המחבלים המתאבדים שנהרגו ב''תאונות עבודה'', מחבלים שנהרגו בעת שתקפו מטרות אזרחיות (ארוע הבת מיצווה למשל), פלשתינאים שנרצחו ע''י אחיהם בשל חשד שהיו ''משתפי פעולה'' עם ישראל, ואפילו שנים או שלושה מקרים של תאונות דרכים שלדברי הפלשתינאים נגרמו ע''י ישראל. זה לבד כולל כ 200 הרוגים הניזקפים ל''זכותה'' של ישראל במאזן הסטטיסטי.
מחקר יסודי שהתפרסם לאחרונה ע''י ה International Policy Institute for Counter Terrorism, של המכון הבין תחומי בהרצליה (מעודכן לסוף יוני 2002), זורה אור קצת שונה על הסטטיסטיקה הזאת.
כ 70% מבין הקורבנות בצד הישראלי הינם ''לא לוחמים'' (Non combatants), נשים ילדים זקנים וסתם אזרחים. בצד הפלשתינאי לעומת זאת, גם כשכוללים בין ה''לא לוחמים'' סתם מפגינים זורקי אבנים או בקבוקי מולוטוב, בקושי 20% מהקורבנות נכללים בקטגוריה הזאת. וזה מבלי להתייחס לעובדה שבעוד שבמיקרה של ישראל הניפגעים ה''לא לוחמים'' הם תוצאה של טעויות או של העובדה שהפלשתינאים משתמשים בהם כ''מגן אנושי'' (human shields), הרי שהפלשתינאים פועלים במכוון נגד מטרות אזרחיות על מנת לפגוע בלא לוחמים.

אין כל היתייחסות למיבנה הדמוגרפי של אוכלוסיות הקורבנות משני הצדדים. בעוד שהתיקשורת מנפחת מעבר לכל פרופורציה כל מיקרה בו בצד הפלשתינאי נפגעו נשים ו/או קטינים, בדיקת המיספרים מציירת תמונה שונה לחלוטין. בקושי 3% מבין הקורבנות הפלשתינאים היו נשים (וזה כולל את המחבלות המתאבדות!), לעומת כ 30% נשים בין הקורבנות בצד הישראלי (וזה לא כולל חיילות, גם כשהן ניפגעו בדיסקוטק או בפיצריה). המחקר הגדיר באופן שרירותי כ''קטין'' כל מי שגילו מתחת ל 14, למרות שידוע על מיספר רב של בני 12 ו 13 בצד הפלשתינאי שנטלו חלק פעיל בהפגנות אלימות, ולא היו סתם קורבנות ''תמימים'' שנקלעו לאזור הארוע ב''טעות''. ובכל זאת, למרות שכאן התוצאות נוטות קצת יותר ל''טובת'' הצד הפלשתינאי, אין כמעט הבדל: 6.7% מבין הקורבנות בצד הפלשתינאי היו קטינים לעומת 7.7% בצד הישראלי. זה נשמע מאוזן (בייחוד אם מתעלמים מהנסיבות), אבל זה רחוק מאוד ממה שניתן היה לצפות למיקרא הדיווחים על ארועים בודדים בהם כל פגיעה באישה ו/או בקטין פלשתינאים זוכה לאותיות של קידוש לבנה.

הבאתי כאן כדוגמא את הידיעה של האסושייטד פרס, אבל כמעט ולא ניתן למצוא מאמר בעיתונות או דיווח בטלוויזיה בהם הסטטיסטיקה הזאת אינה משחקת תפקיד מרכזי.

וההסברה הישראלית? קול ענות חלושה. יש בקושי היתייחסות לנושא מבודדים המפעילים יוזמה פרטית ללא כל סיוע או גיבוי מאיזה שהוא גוף רשמי.
המחקר אליו התייחסתי כאן (למטה הבאתי את הכתובת בה ניתן למוצאו באינטרנט), הוא עבודה מצויינת. אבל זה מיסמך של למעלה מ 30 עמודים עם הרבה גרפים ודיאגרמות. לכמה אנשים יש הזמן והסבלנות לקרוא את זה?

קישורים:
המחקר האמור מטעם המכון הבין תחומי בהרצליה