|
|
|
כריש שחור
יורם המזרחי
''כולם יראים את הכריש הלבן כשאת הקרבנות טרף השחור''
(תרגום מניב פולינזי)
מחשבות של יום שישי
בצפון-אמריקה הלוהטת ''מאד לא נעים לממשל'' והנשיא, האימפרטור ג'ורג' וו. בוש, מתפתל מול המצלמות והמיקרופונים כאילו נאבק בתמנון ענק.
על המסכן נוחתות ''ידיעות שחיתות'', אי סדר ומפולת בתחומי שוק ההשקעות והבורסה, כולל ''לכלוך טרי'', הדבק בו, או בסגנו דיק צ'ייני.
בוש ממשיך, כמובן, במצעד יומי מול העתונות בדרך למסוק, תוך נפנוף יד, חיוכים צבועים או כנים והושטת אצבע, ישר למצלמה, כאילו זיהה פתאום, אי שם בין מנשקי הסוליות ומלחכי הפנכה, מישהו ממקורביו היקרים.
לא ברור מי המציא את התהלוכה היומית למסוק. יש אומרים שהפטנט שייך לנשיא רייגן, אך ברור שגם קודמו של בוש (כשלא שכח לרכוס מכנסיו...) התהלך על המדשאה, עם או בלי כלבלבים, ונופף יד בדיוק כמו בוש מס' 2.
אמריקה כאמריקה נוהגת... סוגדת לחוקי ''איך צריך להיראות'', משיניים תותבות נוצצות כחרסינה עד צבע שיער, שלא היה מבייש את זקן קרייני הטלויזיה הישראלית.
מדינת ''האור לעמים'' שואפת, כידוע, למעיין-הנעורים, מצטבעת ומתאפרת, מעכזת ומנענעת ירכיים ושדיים, בלוריות ועניבות - הצגה הוליוודית אין סופית, שבחסדי רשתות הטלויזיה הבין לאומיות מגיעה לכל פינה, אפילו לכפרים המופצצים של אפגניסטן.
אמריקה מאוהבת בעצמה ובתדמית האימפריה הכל-יכולה, ומנהלת רומן של רגע אחר רגע עם חזונה הנכזב כארץ האפשרויות הלא מוגבלות, מדינת גיבורים אנשי חיל, הפרוסה מים עד ים, כאילו כולה מוטת כנפי הנשר הקירח והצורח.
בתוך כל אלה, בעוד האדונים בוש את צ'ייני מנסים להתכבס ניקוי יבש, ממשיכה צפון אמריקה לאתר גיבורי שעה טרגיים, שבלי נוכחותם אין להשלים תסריט יומי הגון של החלום האמריקאי. כך, איפוא, מזעזעים את כולנו בסיפורי אמת נוראים על ילדות הנאנסות ונרצחות, כאלה שגוויותיהן התגלו ואחרות הממשיכות להופיע בכרזות עגומות של ''מי ראה ומי יודע''...
מטיף שחור מאלבמה העיר לפני שעה קלה ברדיו ש''הצגת הזוועה מתמקדת בילדות ממוצא אירופאי.'' ...זהובות שיער, כחולות עין, חתיכות בנות ארבע או עשר, ולא ילדות שחורות, הנעלמות בקצב יותר גבוה, או פורטוריקאיות, היספניות ואחרות.
ככלות הכל, מה מעניין באם אומללה ושחורה מהארלם או פרברי ממפיס? כשמול המצלמות אפשר להעמיד ''משפחה טובה'' מסולט לייק סיטי, שבתם הבלונדית החושנית (רק בת 12) נחטפה ממיטתה? והוריה העצובים והמזועזעים מתנהגים ''בכבוד מורמוני הנראה טוב על האקרנים''?
ברוב מחוזות קנדה החל החופש הגדול, ועוד מעט כבר יחצה גבול ויכלול את רוב שטחי ארצות-הברית. זו עונת השיא של סוחרי מכוניות, קרוואנים וחבילות תיור וטיול, ימי תנועת-על בדרכים המובילות לשכיות חמדה אקולוגיות של צפון-היבשת.
נוסעים ליוסמיטי, לגרנד קניון, למפלי- הניאגרה ו...לדיסני לנד. כולם על הכבישים ובמוטלים. קשה למצוא מקום פנוי.
אירופה איבדה מזוהרה התיירותי, האירו שווה לדולר, למזרח-התיכון יוצאים רק חובבי סכנה. בתת היבשת ההודית נמשך הקטל, וסין, בדיוק כמו אקוודור או פרו, טובעת במי שטפונות ומפולות בוץ.
התיירות העונתית פוסחת כמובן על ''המדינות הבוערות'' של אמריקה, שם ממשיכות להשתולל שריפות יער, וכך יש מי שעולה צפונה לקנדה, שם יש לדולר האמריקאי יתרון על המטבע המקומי, המרחבים פתוחים והשמיים הם הגבול... חברי ו''מנטור הטיס'' שלי, אוליוור, עסוק עד מעל לראש בהטסת תיירי-דיג אמריקאים, היוצאים לאגמי ונחלי הצפון, וציידי דובים גרמנים, המוכנים לשלם אלפי דולרים תמורת רשיון לקטול דב שחור. בגריזלי הענק או בדב הקרח - אסור לירות. אלה מוגנים. ובכל זאת יש מי שפה ושם ''מגניב'' כדור וקוטל עוד בעל חיים מפואר...
קנדה מוכרת נוף, אויר טהור, מרחבי ערבה או יער, הרים או קרחוני-עד ושממה מפוארת... 30 מליון בני אדם המתגוררים במדינה האדירה היכולה ''לבלוע'' בתוכה את ארצות הברית או סין ותת היבשת ההודית... מחוז מאניטובה, בו אני גר, גדול ממערב אירופה עם... 1.2 מליון בני אדם, רובם בדרום המחוז, קרוב לוויניפג, ברנדון או סלקירק...
בסוף השבוע האחרון נסענו צפונה, לעיר הדיג והנופש גימלי, ישוב שהוקם על ידי מהגרים מאיסלנד, שבמאה ה- 19 ביקשו להקים בערבה הקרה את... ''רפובליקת איסלנד החדשה''.
מורשת הוויקינגים ניכרת בקישוטים,פסלים, שמות ישובים ואפילו סמל העיר.
כשביקרנו במלון, ליד הנמל הקטן, שררה בחוץ טמפרטורה של... 37 מעלות צלסיוס בצל, שבצפון מאניטובה נחשבת ''שואה'' לא רגילה. ובכל זאת לא חסרו משתזפים ומשתזפות, עם או בלי, החוף המה נופשים והכל הצביעו בחיוך אל נקודה קרובה לחוף, שם הוסרט חלק מסרטו החדש של הריסון פורד: ''צוללת קיי 18''. אלא שאז, כשהריסון ביקר במקום, האגם היה קפוא, וכך צולמה, פחות ממאה מטרים מהמלון, סצינת הצוללת המגיחה מתחת למעטה הקרח ומלחים רוסים משחקים סביבה בכדור-רגל.
ליד שפך הנהר האדום, הקולח לאגם וויניפג, לא רחוק ממערכת הסכרים ווסתי המים, נראו מאות שקנאים גדולים, כבדים וחצופים, שמדי פעם המריאו מתוך הלהקה שעגנה בנהר, נחה בצל עצים עתיקים, צללו לתוך מערבולות המים ושלו דגים שלפעמים פירפרו במקורים הגדולים.
אווזי בר חומים, שחורים, אפורים, טיילו על החוף, מובילים את אפרוחיהם המדשדשים, מאמנים אותם הליכה בסך, הפלגה בשורה ותרגילי חילוץ כנפיים קטנות.
את אלה ושאר בעלי החיים, לא מעסיקים הנשיא ג'ורג' וו. בוש או הבלי הטלוויזיה הסאכרינית. מים יש בשפע, מזון למכביר, מזג-האויר מלהיב ובני האדם אינם מהווים סכנה. לפחות לא כאן...
במועדון הגולף גלנדייל, אתר מפואר השייך לאגודת ספורט יהודית (שהקימו חיילים משוחררי מלחמת העולם השניה, כשיהודי לא יכול היה להצטרף למועדון גולף מכובד...) רואים באווזי הבר מטרד נורא, הגורם, לא עלינו, טינוף מדשאות דביק... ומה עושים כשאסור לגעת באווזים או באפרוחיהם? פונים למומחים המציעים להכניס ברבורים לבריכות-המכשול הפרוסות במשטחי הגולף...
מסתבר, כך ראיתי במו עיניי, שהאווזים הגדולים מפחדים מהברבורים ענוגי המראה אך התוקפנים, וכך יוצא שכמה ברבורים שיוזמנו להתגורר במגרש גולף יהודי... ימנעו טינוף צואת אווז מנעלי ספורטאים מדת משה וישראל ועמיתיהם הגויים...
בעוד הדיון בעניין ברבורים נגד אווזים בעיצומו, כבר נבהלים כאן מקדחת הנילוס המערבי, שגם היא קשורה לעופות נודדים, שדמם נשאב על ידי יתושים המעבירים אותו לבני האדם ולבעלי החיים.
בכמה שכונות מתנגדים לריסוס מונע, אך יד חרדי החיידק גברה על חסידי האקולוגיה, והעיר רוססה ושוב רוססה במלתיון ושאר דוחי וקוטלי מזמזמים.
ולסיום....לפני שעה קלה ראיתי סרט מופלא, ''שטח-הפקר'', המתאר, בסגנון בלקני נהדר של עצב מהול חיוך, את זוועות מלחמת האזרחים ששיסעה את יוגוסלאביה, לצד אזלת יד מתחסדת של האו''ם, שבמקרה הבלקני, כמו בדרום-לבנון, היה ונשאר ''שמו''ם''.
סרט מומלץ,אולי כבר הגיע לארץ ובוודאי מוכר לרבים. למי שלא ראה - כדאי!!!!
|
|
|
כריש שחור / טור שבועי
