טוב להיווכח שבקרב פמליית המקורבים, היועצים והחסידים הנלהבים המקיפים את
מוטי אלון בימים טרופים אלה, ישנם גם דורשי טובתו היועצים לו להישמע לצו ההיגיון ולהנמיך את הפרופיל התקשורתי עד כדי דממה אלחוטית. שכן, ככל שגוברת התלהמותם התקשורתית של מוטי אלון וחבורת חסידיו, כך הוא חושף טפח ועוד טפחיים מקלון ערוותו. אם תחושת הרדיפה התקשורתית של מוטי אלון היא אומנם אמיתית, והאיש אומנם סבור שנפל קורבן למסע השמצות, אדרבה יגיש נא תביעת דיבה בבית המשפט נגד פורום תקנה, וכל העניין יתבהר על פי החוק.
אלא שאין צורך להיות בוחן כליות ולב על מנת לדעת בוודאות שמוטי אלון לא יעז להגיש שום תביעת דיבה בבית המשפט. שכן, את הפן החשוך של אישיותו הוא מעדיף להותיר באפילת המרתפים הרחק מעין השמש. יתרה מזאת, כל אדם מהיישוב, שדעתו אינה מתבלבלת עליו תחת סנווריה של הכריזמה הציבורית שהקרין מוטי אלון בנדיבות על סביבותיו, שוקל בינו לבין עצמו מה טעם ינקטו חברי פורום תקנה בסנקציות פומביות נגדו, שממיטות חרפה על כל המימסד הרבני. מה עוד שבין חברי הפורום מצויים חבריו משכבר הימים שניסו לשווא לחלצו בדרכים דיסקרטיות מהמבוכה הציבורית של גילוי חרפתו בפומבי.
המציאות ממשיכה לשגר את רמזיה המופלאים באופן שאינו משתמע לשתי פנים. כך שבד בבד עם התלקחותה התקשורתית של פרשת מוטי אלון, חשפה התקשורת את מעלליו המחפירים של
יצחק לאור, כהן השמאל, נביא ההומניזם, הפציפיזם והמתינות, שבחייו הפרטיים התגלה כעבריין מין סדרתי, אדם גס רוח אלים ותוקפני, מגדף ומתנכל לקורבנותיו מקרב המין הנשי. ללמדנו שנגע הרבניזם אינו מוגבל לציבור הדתי בלבד, אלא הוא מחלחל לתוך הוויית קיומנו על כל פסיפס גווניה התרבותיים, העדתיים והאנושיים.
שהרי הרבניזם הוא פולחן האישיות, הוא הסגידה לכריזמה האישית, הארצית והחולפת על חשבון ההתמקדות בערכי הרוח הטהורים החפים מכל נגעי תאוות האגו. הרבניזם מתפשט כאש בשדה קוצים בכל הרבדים הקיומיים של החברה הישראלית מוכת התחלואים המוסריים. הפוליטיקה, שאמורה לעצב את חיינו הממלכתיים, הסתאבה לשפל מדרגה של זירת התכתשויות קטנוניות בין מחנות אינטרסנטיים המזוהים עם אישיות כריזמטית זו או אחרת. תרבות ההמונים התקשורתית מייצרת בשיטת הסרט הנע כוכבי שביט זוהרים שמזדקרים להרף עין ברקיע התהילה לפני שהם מתפוגגים לנצח בתהום הנשייה של השום-כלום. הנה, גם עולם הרוח, שהיה אמור להיות חסין בפני הבלי פולחן האגו, קורס שדוד תחת פורענותו ההרסנית של הרבניזם הכריזמטי.
מוטי אלון אינו הראשון מקרב הרבנים המנסה להתמודד עם נטיותיו ההומוסקסואליות. בעבר גם התבשרנו דיינו על רבנים שאינם מצליחים להשתלט על דחפיהם המיניים עד כדי גלישה לביצוע עבירות מין. הוא גם אינו הרב הראשון המנצל את מעמדו הרוחני על מנת לסחוט סיפוקים מיניים מתלמידיו. שכן, עד כמה שמתקשים חסידיו השוטים של פולחן הרבניזם לעכל זאת, הרבנים הם בראש ובראשונה בני אדם רגילים, בשר ודם, וככאלה הם מתפרשים באופן טבעי על כל הפילוג האנושי האופייני של קשת הגוונים הגשמיים, המוסריים והרוחניים.
יתרה מזאת, פיתויי הכיבודים, המעמד והתהילה המזוהים עם המימסד הרבני של ימינו, שסטה עד כדי ניגוד משווע וסתירה רוחנית למשמעותו המקורית הקדומה של מעמד הרב על פי חז''ל, מושכים אל הרבנות אנשים בעלי אגו מפותח שנחנו בכושר ביטוי, כישורים חברתיים ויכולת תמרון בסבך היחסים בין הקהילה לרשות הממלכתית. כך שמטבע הדברים, המאפיינים האישיים הכריזמטיים הגלומים בתפישה הרבנית של ימינו הופכים להיות יותר ויותר דומיננטיים ותורמים את חלקם המכריע להשתרשותו של פולחן האישיות על חשבון טיפוחה של העצמאות המחשבתית.
יותר מאשר ההתמקדות באישיותו של העומד במרכזה של פרשת מוטי אלון, ראוי להתייחס לתופעת מוטי אלון כדוגמה מאלפת לנגעיו של פולחן האישיות, שמנטרל את החשיבה העצמאית בקרב הציבור שהתחנך על הדוקטרינה שלו, בין אם ימין או שמאל. התופעה משתקפת לא רק בעומק הזעזוע, הטראומה וההלם הבאים לידי ביטוי בציבור הדתי, לנוכח חשיפת החשדות במעלליו של מוטי אלון, אלא גם בחוסר היכולת המוחלט להכיר בכך שאישיות נעלה כזאת עלולה להיות אפילו חשודה בעבירות מחפירות כאלה. יתרה מזאת, ציבור דתי רחב נותר חסר אונים מול ההכרעה הבלתי אפשרית בין ממצאי פורום תקנה לבין הכחשותיו הנמרצות של מוטי אלון, כאילו מדובר בשני מחנות רבניים ניצים על רקע של מחלוקת רעיונית.
חסידיו של מוטי אלון מתקשים להבין שהרב הנערץ עליהם הוא בסך הכל אדם אחד מני רבים, שמטבע מהותו עלול להיכשל בחולשות בשר ודם. הם מתקשים להכיר בעובדות המציאות העירומה שממחישה כי אמות הסיפים של תבל רבה לא נעו ולא סטו מסדרם כמימים ימימה, כתוצאה מפרשת מוטי אלון, ועולם כמנהגו נוהג. כמו רבם הנערץ, השרוי בדינמיקה של הכחשה עצמית מוחלטת תחת הילת הכריזמה הרבניסטית הספוגה בבשרו החוטא, גם הם מתכחשים למשמעות רתיעתו הצפויה של מוטי אלון מפני תביעת דיבה שתחשוף לעין השמש את מעלליו, שמהם מן הסתם נחשף לציבור רק קצה הקרחון.
מכאן שהשתרשותו של הרבניזם מייצר דורות של זומבים, רכיבי אדם צייתניים, פונקציות רובוטיות שמתוכנתות לתפעול על ידי פקודה מהסמכות הכריזמטית התורנית. אך הקיבעון המחשבתי, הקפיאה על השמרים והשעבוד לפולחן האישיות הם המתכון להרס הרוחני שבולם את התפתחותו של העם היהודי בדרך הייעוד ההיסטורי המוטל עליו מקדמת דנא.
במשבר הרוחני הפוקד הן את הימין והן את השמאל, שוב מוכיח השמאל את עליונותו האינטלקטואלית. שכן, לאור חשיפת מעלליו של יצחק לאור בתקשורת, ערכו אנשי שמאל בולטים חשבון נפש פומבי, שבמהלכו הצהירו על מחויבותם לעקרון המוסרי הגורס שאין לשפוט אדם על פי השקפותיו אלא על פי מעשיו. על מנת להשתחרר מכבלי פולחן האישיות שהשתרש בתרבותנו, רצוי להרחיב את העקרון הקיומי המכונן לכך שהישגיו האישיים של אדם, מעמדו החברתי ותהילתו הציבורית אינם מקנים לו שום מעמד של שררה רוחנית החוצצת בין בני העם לבורא עולם.
רבניזם
