קודם הם באו לקחת את הקומוניסטים, ואני לא הרמתי קול -- מפני שלא הייתי קומוניסט;
אז הם באו לקחת את הסוציאליסטים, ואני לא הרמתי קול -- מפני שלא הייתי סוציאליסט;
אז הם באו לקחת את חברי האיגודים המקצועיים, ואני לא הרמתי את קולי -- מפני שלא הייתי חבר איגוד מקצועי;
אז הם באו לקחת את היהודים, ואני לא הרמתי את קולי -- מפני שלא הייתי יהוד י;
אז הם באו לקחת אותי -- ולא נותר כבר אף אחד שירים קולו למעני.
דו''ח גודלסטון נולד בחטא. ראשיתו בכינוס ''המועצה לזכויות האדם'' האו''ם שהתכנסה עוד לפני שתמו הקרבות כדי למעשה לעצור את המלחמה. כותרת החלטת הסיכום של המועצה קובעת שישראל ביצעה הפרה חמורה של זכויות אדם בשטחים הפלשתיניים הכבושים במיוחד בגלל ההתקפה הצבאית על רצועת עזה
הכבושה. סעיף 1 של ההחלטה מגנה או מרשיע (המושג הוא condemn) את המבצע הצבאי הישראלי במיוחד ברצועת עזה הכבושה שתוצאתו הפרה רחבה של זכויות אדם של פלשתינאים והרס שיטתי של תשתיות פלשתינאיות. סעיף 14 של ההחלטה קובע שיש לשלוח דחוף משלחת 'מציאת-עובדות' בינלאומית לחקור את כל ההפרות של חוקי זכויות אדם הבינלאומיים על ידי הכוח הכובש (
The Grave Violations of Human Rights…).
ההחלטה של הכינוס שנמשך שלושה ימים הרשיעה את ישראל בהפרות קשות של זכויות אדם, חוקים הומניטריים ושלחה ועדה שתמצא הוכחות להרשעה. דומה הדבר לציור המטרה סביב הפגיעה של היריה; דומה הדבר לקלעי שיורה את החץ ורץ לצייר את המטרה סביב מקום פגיעת החץ. במציאות כזאת, המסקנות שהפיקה ועדת גולדסטון היו רק עניין של זמן. הן הרי נקבעו באותה ההחלטה. כל הנאמר לא התייחס כלל לעובדה שההחלטה התקבלה בעקבות תמיכה של מדינות שרובן מוסלמיות; לא התייחס למאפיינים המוטים של חברי הועדה.
לכן בעיני מסקנות הדו''ח חשודות מאד אם לא פסולות. לכן שימוש בדו''ח הזה כדי לטעון משהו על תוכנו ועל המציאות בנוגע למלחמה, ל''עופרת יצוקה'', הוא מעשה חשוד. על הרקע הזה בהחלט מובנת החלטת ישראל לא לשתף פעולה עם הועדה.
לקחת את הדו''ח הזה שהפיקה הועדה ולהשתמש בו כדי לנסות לנתח מי ומה גרם למסקנותיו הוא מעשה בעייתי, מפוקפק. זו הבעיה הראשונה עם הדו''ח (''המחקר''), שהפיקה האירגון ''אם תרצו'' (
מחקר: מעורבות הקרן... בדו''ח גולדסטון).
דוח גולדסטון
על פי ההחלטה המוטה, שהרשיעה את ישראל, שבגינה הוקמה ועדת גולדסטון, הועדה היתה אמורה להתמקד בבדיקת ארועי ''עופרת יצוקה''. המציאות בגדה המערבית אמורה היתה לשמש כרקע כללי. אבל בסופו של דבר חלק ניכר מהד''וח על עבודת הועדה עוסק בנעשה בשטחים הפלשתיניים בגדה המערבית. כפי שנטען בדו''ח, הועדה גם משתמשת באמירות של שרים לאחר מעשה כאסמכתא או כהסבר ''מוכח'' למעשים במהלך ''עופרת יצוקה. עובדה תמוהה נוספת היא השימוש במושג ''רצועת עזה הכבושה'' שגם הוא מגמתי. עובדות אלה ואחרות מאירות את הרצון של הועדה לספק, למלא, את הדרישה המגמתית של מקימי הועדה להרשיע את ישראל.
יהונתן דחוח הלוי, השקיע יותר עבודה ומצא עדות קונקרטית למגמתיות הדו''ח עצמו. הוא בחן עדויות מוקלטות של פלשתינאים שניגבו וניתח את המתודולוגיה של ועדת גולדסטון בהקשר הזה. בעקבות הניתוח הזה הוא קבע שיש ספק רב
באשר לכוונתה של הועדה מלכתחילה להגיע לחקר האמת (
על הדו''ח הבעייתי של ועדת גולדסטון). התחקיר הזה כבר חושף את ''הצלחת'' הועדה לספק את הנדרש...
לכן, אפשר לטעון שבמידה רבה של ביטחון שאין לסמוך על עבודת ועדת גולדסטון ועל מסקנות הדו''ח שכתבה.
המחקר של ''אם תרצו''
הנסיון של תנועת ''אם תרצו'' להשתמש בניתוח הדו''ח המגמתי של ועדת גולדסטון הוא בעייתי בהגדרה. אבל מבחינתי הבעיה המרכזית של תנועת ''אם תרצו'' היא שהמטרה להרשיע את ''הקרן החדשה לישראל'' (''הקרן'') מקדשת את האמצעים. כל האמצעים כשרים, אפילו אם הם מפוקפקים כדו''ח גולדסטון. הם ביקשו לצייר את המטרה סביב החץ לאחר שנורה. אבל גם ללא טענת ציור המטרה, עבודת ''המחקר'' היא בעייתית.
הבעיה הראשונה והעיקרית של ''המחקר'' היא הנסיון לבסס ''ביקורת'' על ''הקרן'', על הכתוב בין עמודי דו''ח גולדסטון; על ניתוח סטטיסטי של חלק ממקורותיו של הדו''ח.
מהי המשמעות של הסטטיסטיות (המספריות) של ''המחקר''? בהקשר הזה בולט המספר 92% שהופיע ללא הפסק בתקשורת ואפילו בדבריו של השר גלעד ארדן שלכאורה מייצג את המשמעות העיקרית של ''המחקר'' של תנועת ''אם תרצו''. מה הוא מייצג? זהו חלקן היחסי של מספר ההפניות שמקורן באירגונים נתמכים (תקציבית) על ידי ''הקרן'' מסך ההפניות של אירגונים ישראליים. הבעיה הראשונה עם המספר הזה שהוא מניח שכל ההפניות בדו''ח גולדסטון הן בעלות אותו משקל. זו כמובן שגיאה מתודולוגית (או מעשה מכוון) חמורה שכל חוקר מתחיל לומד להמנע ממנה. החוקר המתחיל לומד כי נתון יותר חשוב הוא המשקל במסקנות דו''ח גולדסטון, שניתן לדברים שמקורם בהפניה כלשהי.
זה מוביל אותנו לבעיה השניה עם המספר 92% (
מחקר: מעורבות הקרן... בדו''ח גולדסטון, עמ' 22). על פי הנספח של ''המחקר'' היו למעשה 454 הפניות שמקורן בישראל. בין אלה היו 142 שמיוחסות למקורות ישראליים רשמיים, 40 מאירגונים ש''המחקר'' מגדיר כחיוביים (ו-61 דיווחי תקשורת ישראליים ו-4 עדויות משדרות. במקרה הזה המשקלן היחסי של מספר ההפניות לאירגונים נתמכים על ידי ''הקרן'' הוא רק 42%. (ישנם עוד מקורות ישראליים, כמו אלוף (מיל.) גיורא איילנד ופרופסור רונן שמיר ש''המחקר'' סיווג אחרת – ''בטעות''?) כמובן שכאשר לוקחים את מספרן של כל ההפניות מתברר שמשקלן של ההפניות למקורות נתמכי ''הקרן'' הוא רק 14%.
מי שקורא את דו''ח גולדסטון מגלה עובדה בולטת מאד: הטענות העיקריות נגד ישראל הן:
- נזקי המצור-הסגר על רצועת עזה בשנים שקדמו ל''עופרת יצוקה'' ולאחריה.
- האסטרטגיה ''הבלתי פרופורציונאלית'' כבסיס למטרות ''עופרת יצוקה''.
מסתבר שהמקורות הישראליים הרשמיים מהווים את הבסיס העיקרי למסקנות דו''ח גולדסטון בהקשרים האלה. החלק הזה בדו''ח שמנתח את התפתחות הגישה המדינית והמטרות האסטרטגיות, אסטרטגיית דאחייה ''הלא פרופוצינאליות'' והוצאתה לפועל ב''עופרת יצוקה'', מבוסס על דברים שאמרו אלופים בצה''ל, שרי הממשלה ומקורות רשמיים אחרים (עמ' 329 – 335). המקורות הרשמיים הם הבסיס לטענות נגד המצור על הרצועה. לכן הטענה שכאילו מרבית הטענות נגד ישראל היו נמנעות ללא המקורות הנתמכים על ידי ''הקרן'' היא מופרכת (
מחקר: מעורבות הקרן... בדו''ח גולדסטון, עמ' 5).
הבעיה המהותית העיקרית של ''המחקר'' היא שהוא מציג טענות מבלי לבססן שכאילו כל המקורות נתמכי ''הקרן'' גרמו נזק מדיני לישראל. מה שבולט היא ''הקביעה'', ללא הסבר, שכל אותן פעולות שנזכרות הן שליליות וגורמות נזק מדיני וליכולת הפעולה של צה''ל. על הבסיס הזה יצאו נציגי ''אם תרצו'' למסע הכפשה של ''הקרן'' כאשר הם משתמשים בסגנון שלא היה מבייש אירגונים פשסיטיים (הכרזה בה מוצגת פרופסור נעמי חזן עם קרן במצחה, שלטי חוצות ועוד). הארועים והכרזות האלה מזכירים ארועים דומים לפני רצח רבין בשנת 1995.
העומדים בראש תנועת ''אם תרצו'' מציגים עצמם כתנועת מרכז חוץ-פרלמנטרית. אלא שהאמת קרובה יותר להגדרה של תנועת ימין קיצוני. בראש התנועה עומדים רונן שובל שהיה דובר ''תא כתום'' והיה ב
רשימת המועמדים של ''הבית היהודי'' לכנסת ה-18 וארז תדמור שהקים את המאחז הבלתי חוקי (
ארגונים כתומים). הם גם זוכים למימון ממקורות מימון לא קטנים. בין אלה כ-100 אלף דולרים מהשדולה ''נוצרים מאוחדים למען ישראל'' שבראשה עומד המטיף ג'ון הייגי (
הגוף מאחורי...).
צייד המכשפות שהחל בעקבות פרסום ה''מחקר'' המוטה של ''אם תרצו'' שהשתמש בדו''ח גודלסטון המוטה, נועד לעשות דה-לגיטימציה לאירגונים נתמכי ''הקרן'' ולחופש הביטוי. בשבוע שעבר הגיע המסע גם לכנסת שם זה התבטא באלימות מילולית כאשר חברי כנסת כונו גייס חמישי, בוגדים שתוקעים סכינים בגב ועוד.
סוף דבר
לי למשל נראה שמקימי המאחזים הבלתי חוקיים והפעולות, כמו ''תג מחיר'', הקשורות במאחזים האלה, גרמו וגורמים נזק מדיני חמור מאד לישראל. להם, לתנועת ''אם תרצו'' נראה שאותם הארגונים, נשוא מחקרם המוטה, גרמו נזק מדיני חמור לישראל. אבל הנסיון לסתום פיות באמצעות הכפשות והסתה מבית מדרשם של ''אם תרצו'' הוא חציית קוו אדום – פגיעה בחופש הביטוי.
עיקרון חופש הביטוי הוא אבן יסוד בתשתית של משטר דמוקרטי – הטוב במשטרים. משמעותו שגם אם לא אין אנו מסכימים לעמדתו של אדם (או אירגון) נהיה מוכנים להיאבק על זכותו להציגה. ההיסטוריה מלמדת אותנו שחברה הופכת מדמוקרטית לדיקטטורית בתהליך הדרגתי, כפי שלימד אותנו הכומר
מרטין נימולר, שהיה אנטישמי נוצרי טיפוסי עד אשר הנאצים החלו להתערב בענייני הכנסיה..
כעת נדמה שהאש בכנסת שכחה קצת כאשר בשבוע שעבר החליטה ''ועדת החוקה חוק ומשפט'' להקים ועדת משנה 'לבדיקת קבלת כספים מאירגונים בחו''ל על ידי אירגונים בישראל (
ייבדקו תרומות זרות). מה שלא בדיוק ברור לי מדוע ומה צריך לבדוק כאשר לפי חוק העמותות הדברים האלה ממילא נבדקים. בכל מקרה בדיקה ''נכונה'' תצטרך לבדוק גם את מקורותיה של ''אם תרצו'' כמו ''הקרן המרכזית לישראל'', ''נוצרים מאוחדים למען ישראל'' ועוד.
הכפשה באמצעות דו''ח גולדסטון
