מה יותר חמור? כאשר נשיא איראן
אחמדינג'אד מכחיש את השואה או כאשר רב יהודי בישראל, ראש ישיבה הנהנית מתמיכת משרד החינוך, קובע בספר כי על פי ההלכה היהודית מותר להרוג תינוקות של גויים?
הרב המתנחל
יצחק שפירא, ראש ישיבת ''עוד יוסף חי'' שבהתנחלות יצהר הממוקמת מדרום לשכם, פרסם עתה את ספרו ''תורת המלך'' שעל פיו ההלכה היהודית מתירה להרוג תינוקות של גויים בכדי למנוע מהם ''לגדול רשעים כמו הוריהם''. ראש ישיבה מהווה רועה רוחני שרבים הולכים אחריו בעיניים עצומות. בל נתפלא אם יימצא מי שייקח א הדברים כהנחיה לפעולה ויתחיל לרצוח תינוקות פלסטינים.
ספר זה הוא עוד אחד מגידולי הפרא שמצמיחים הכיבוש וההתנחלויות. כמה מייאש לדעת כי משרד החינוך של ממשלת ישראל תומך בישיבה של הרב שפירא. בשנים 2006 ו-2007 העביר המשרד מיליון ש''ח לישיבה ואילו משרד הרווחה הקציב לישיבה מאז 2007, 150 אלף ש''ח כמלגות לתלמידיו. (המידע מרשימתו של
עקיבא אלדר ''הארץ'' 17 בנובמבר 2009).
מי שרוצה, יכול לראות כאן סגירת מעגל מקברי, לפיו ממשלתו של עם שנפל קורבן לרציחת תינוקות יהודים, תומכת במי שמצדיקים רציחת תינוקות של לא יהודים.
חזרה לשאלה הפותחת: מי ומה חמורים יותר: הנשיא אחמדינג'אד או הרב שפירא? אני סבור שהרב שפירא. אבל כמו במקרים רבים אחרים, אני במיעוט, גם בישראל וגם בעולם. עובדה שכל שיהוק של הנשיא האיראני זוכה לחשיפה עולמית, ואילו ההיתר לרצח תינוקות לא יהודים מפיו של רב בישראל לא מעורר התרגשות רבה.
עצוב.
מדינה אחת או שתיים
ויכוח ער מתנהל מזה זמן בקרב השמאל בישראל בין תומכי המדינה האחת לבין חסידי שתי מדינות.
התומכים במדינה האחת, מורכבים משתי קבוצות משנה: מתנגדי הציונות שחושבים כי יש לפרק את ישראל לטובת ישות מדינית חדשה שתממש את זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים ותיצור את מדינת פלסטין הגדולה, מהים עד הנהר. הם סבורים כי ניתן יהיה לקיים כך מדינה חילונית ודמוקרטית. קבוצת המשנה השנייה מורכבת מאלה שתמכו ותומכים עקרונית גם כיום בפתרון שת המדינות, אולם סבורים כי פריסת התנחלויות ומספר המתנחלים בשטחים הכבושים הפכו את פתרון שתי המדינות לבלתי ריאלי ועל כן אין מנוס מהליכה לעבר המדינה האחת, עם כל הקשיים והבעיות שהדבר מעורר. יוצאי דופן בקבוצה זו הם אנשי חד''ש שסבורים כי על אף הכיבוש וההתנחלויות, אופציית שתי המדינות, שפירושה לפי תפישתם, נסיגה מלאה לקו הירוק, פירוק ההתנחלויות והקמת מדינה פלסטינית בעלת יכולת קיום עצמאית, לא ירדה מעל הפרק.
מולם ניצבים תומכי שתי המדינות שמכילים ספקטרום רחב החל מהשמאל הציוני וכלה בימין הציוני המתון יחסית, שסבורים כי פתרון זה עדיין בר מימוש. רוב התומכים בפתרון שתי המדינות לא מופעלים על פי עמדות מוסריות כמו זכות העמים להגדרה עצמית או התנגדות להפרת זכויות האדם של הפלסטינים, אלא מוטרדים מאיבוד אופייה היהודי של מדינת ישראל אם הכיבוש יימשך. הם גם לא מאמינים ביכולת השרידות של מדינה משותפת, וצופים הידרדרות מהירה לשפיכות דמים נוראה בגלל השנאה והיריבות הממושכות בין שני העמים.
לשיטתם, המדינה הפלסטינית לא תהיה מדינה עצמאית במלוא מובן המלה, אלא ישות חצי מדינתית שתהיה כפופה בהיבטים רבים להסכמות ישראליות, תלויה בישראל מבחינה כלכלית, משהו כמו בנטוסטן משופר. מרבית ההתנחלויות תשארנה במקומן, יהיו חילופי שטחים, אבל לא ביחס של אחד לאחד, והם מניחים כי במישור הבינלאומי ניתן יהיה למצוא הסכמה לכך ולכפות אותו על הפלסטינים. העיקר להיפטר משליטה צבאית ישירה על הפלסטינים.
מול אלה ניצבת קבוצה שלישית של הימין הקיצוני שחבריה סבורים שניתן למנוע את הקמתה של מדינה פלסטינית, ומה שצריך, זה הרבה סבלנות. כפי שהעולם השלים עם 42 שנות כיבוש והקמת ההתנחלויות, הוא ישלים למעשה גם עם חמישים שנות כיבוש נוספות שבמהלכן, ''תדולל'' בדרכים שונות כמות הפלסטינים בשטחים הכבושים. הם לא מוציאים מכלל חשבון מלחמה או שתיים שבחסותן יבוצע גירוש המוני במסווה של מאבק עם פונדמנטליזם איסלמי, שיתקבל במערב בהבנה. בסופו של תהליך, כך הם מאמינים, מספר הפלסטינים שיישארו בשטחים לא יסכן את הרוב היהודי, וניתן יהיה לספחם. הם מעריכים כי מעבר לגינויים מילוליים כלפי ישראל, מדינות ערב לא יזילו דמעה לנוכח גורלם של הפלסטינים. חימושה הגרעיני של ישראל, כך הם מאמינים, תמנע התערבות בינלאומית מסיבית. כך תקום ישראל מהים עד הנהר. קבוצה זו לא קטנה כלל ועיקר, והיא מיוצגת גם בממשלה הנוכחית.
תומכי המדינה האחת מורים על הפתרון הדרום אפריקני כדגם אפשרי, אלא שאין המשל דומה לנמשל, לא עתה לפחות. כדי שפתרון המדינה האחת יתממש, נחוץ תנאי מוקדם, לפיו שני הצדדים יסכימו לו. בדרום אפריקה הלבנים והשחורים הסכימו לפתרון, ומשעה שכך היה, ניתן האות להחלפת משטר האפרטהייד במדינת כל אזרחיה.
הניסיון הדרום אפריקני עדיין רחוק מסיפור הצלחה. נכון שעד כה נמנע שפך דם המוני, אולם הבעיות הבסיסיות של דרום אפריקה נותרו על כנן. להוציא קבוצה קטנה של שחורים שהתמקמה בשלטון ובעולם העסקים, הרוב השחור נתון בתנאי עוני ומצוקה קשים, מרבית עיירות השחורים ממשיכות להיות מוקדים של תסיסה, האלימות בדרום אפריקה נוסקת, לבנים רבים מהגרים מדרום אפריקה והנשארים ממשיכים להיות המעמד השליט כלכלית. המצב בדרום אפריקה נפיץ.
חזרה לישראל: כאמור, להקמת המדינה האחת נחוצה הסכמתם של שני העמים. הרוב המכריע של אזרחי ישראל, מתנגד למדינה אחת. כל אנשי הקבוצות השנייה והשלישית וחלק מאנשי הקבוצה הראשונה מבקשים לממש את זכות הישראלים להגדרה עצמית.
אולם אליה וקוץ בה. בעוד הם דורשים את הזכות לעצמם הם עושים רבות למנוע אותה מהזולת.
אפשר כמובן להגיע למדינה אחת בכפייה באמצעות כוח משימה בינלאומי המורכב מצבאות ארה''ב, הקהילה האירופית, רוסיה וסין, שיכבוש את ישראל ויעשה כאן סדר חדש. מי שסבור כי תרחיש כזה הוא אפשרות ריאלית, שימתין. לי נראה שיצטרך להמתין זמן רב.
חרם בינלאומי על ישראל בדומה לזה שהופעל כלפי דרום אפריקה, הוא ללא ספק נשק יעיל. אבל הוא לא נראה באופק. לפי שעה אמנים ואנשי עסקים באים לישראל בהמוניהם. והיצוא הישראלי בעלייה.
בינתיים אנו נידונים לחיות עם הסכסוך הלא פתור, כאשר אחת לכמה שנים פורצת מלחמה. ישראל הוכיחה עד כה, שאפשר לחיות איתו, וליהנות מחברות מכובדת בקבוצת המדינות בהן איכות החיים נסבלת, עבור רבים אפילו נוחה.
עד שסבלנות העולם כלפינו תפקע. זה עלול לקחת זמן רב. או שלא, אם ישראל תצליח לעצבן את
אובמה, והלה יחליט על שינוי של 180 מעלות במדיניות כלפי ישראל.
הייתכן מתנחל כיועץ משפטי לממשלה?
המתנחל
נועם סולברג, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, מוזכר כאחד המועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה – האיש המופקד על שלטון החוק במדינת ישראל.
האם ייתכן כי מתנחל, השותף לפשע מלחמה (ההתנחלויות הן כידוע פשע מלחמה על פי החוק הבינלאומי), החי כשודד בעל זכויות יתר באזור בו שורר משטר אפרטהייד, יכול לכהן כאיש העומד בראש הפירמידה השיפוטית בישראל, מדינה המגדירה עצמה כ''דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון''? האם ייתכן כי פושע מלחמה יהיה אחראי על שלטון החוק?
התשובה: לא רק שהדבר ייתכן, אלא הוא תואם את מעמדה בפועל של מדינת ישראל כמדינת כיבוש ואפרטהייד. כאשר החוק מגבה פשעים, אין כמו פושע מלחמה להיות מופקד על שמירתו. כך גם יוסר אחד הצעיפים של יומרת ''הדמוקרטיה היחידה'' וכו'.
נועם סולברג כבר זקף לזכותו מספר פסקי דין גזעניים, בהם זיכוי שוטר שהרג פלסטיני (בנימוק שהרג אותו בתום לב). כל עוד ישראל שולטת על עם אחר, מפרה זכויות אדם, שודדת קרקעות ובונה התנחלויות, סולברג, כיועץ משפטי לממשלה, הוא האדם הנכון במקום הנכון. יחד עם זאת אני מעריך כי בסופו של דבר הוא לא ייבחר, בדיוק בגלל הצעיף שאמור להסתיר מעיני העולם את הצלקות המכוערות של ישראל.
חינוך מיליטריסטי
בעמוד הראשון של עיתון ''הארץ'' (17.11.2009) הופיעה ידיעה תחת הכותרת: ''
תכנית סער לחינוך: מאות קציני צה''ל יחנכו את מורי ישראל''. בגוף הידיעה נכתב:
270 קצינים בצה''ל יעבירו בימים הקרובים פעילות מיוחדת בחדרי מורים בתיכוניים, בניסיון לגייס את עובדי ההוראה לטובת העלאת שיעור המתגייסים לצבא ולשירות קרבי, במסגרת תוכנית שמקדם שר החינוך גדעון סער, בנושא. כמו כן מתכנן השר
כנס ארצי של מנהלי בתי ספר עם הרמטכ''ל גבי אשכנזי.אנחנו יודעים שבמשטרי רודנות, משחק הצבא תפקיד מכריע בחיי האזרחים. במשטרים דמוקרטים, הצבא מרותק לקסרקטינים, והחינוך נמצא בידיים אזרחיות. אולם בישראל ''הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון'', כפי שראשיה אוהבים לאפיינה, הדמוקרטיה פועלת הפוך: הצבא מחנך את המורים בכדי שאלה יחנכו ''כהלכה'' את התלמידים. על פי תפישת שר החינוך סער, תלמידי בתי הספר הם חומר הגלם, בשר התותחים, ליחידות הסער של הצבא.
בכך מחקה ישראל את המסורת הפרוסית שהתחילה בימי ביסמרק, לפיה אנשי הצבא באים לבתי הספר כדי להלהיבם להתגייס ליחידות עלית. מסורת זו התקבלה בסבר פנים ידידותי בגרמניה הנאצית.
יוזמות אלו של שר החינוך נראות תמוהות לא רק בהקשר העקרוני, אלא גם במישור המעשי. לצערי, אין היום כל בעיה של מחסור במתגייסים ליחידות קרביות. במחזור הגיוס הגדול של אוגוסט האחרון התגייסו למעלה מ-70 אחוזים ליחידות קרביות. פשעי המלחמה בעזה לא זו בלבד שלא הורידו את אחוז ההתגייסות ליחידות הלוחמות אלא אפילו העלו אותו. שר החינוך של ישראל לא מסתפק בנכות מוסרית זו של תלמידי ישראל. הוא רוצה נכות מוסרית של 100 אחוזים. רק אז הוא יחוש שהשיג את מטרתו. אפילו בגרמניה לא הצליחו להגיע לאחוזים כאלו.
משטר הכיבוש ''בירושלים המאוחדת''
כרונולוגיה של ''איחוד'' בירושלים, כפי שנרשם בתקשורת הישראלית ב-18 בנובמבר 2009:
נשיא ארה''ב ברק אובמה מביע תרעומת על החלטת ממשלת ישראל לבנות 900 יחידות דיור בהתנחלות גילה. ישראל מגיבה בבוז וקובעת כי גילה היא שכונה בירושלים, ועל כן אף אחד לא יאמר לה מה ומתי לבנות בה. גם לא נשיא ארה''ב. אלא שהנשיא אובמה צודק. גילה בנויה על קרקעות בית ג'אלה, שנשדדו מהבעלים הפלסטינים, סופחו לישראל, וגם אם בישראל היא נחשבת לשכונה ירושלמית מן המניין, מבחינת החוק הבינלאומי מדובר בהתנחלות. בישראל כמו בישראל. תושבי בית ג'אלה לא יכולים לגור בשכונה שנבנתה על קרקע שלהם, אבל יהודי מברוקלין יכול לקנות שם דירת נופש ולהשקיף כאדון קולוניאלי על הילידים מבית ג'אלה.
בעוד הנשיא אובמה מצהיר כי הבניה בהתנחלויות ובירושלים המזרחית פוגעת בסיכויי השלום (נניח שיש סיכויים) וקורא לישראל להימנע מכך, מחליטות ממשלת ישראל ועיריית ירושלים לקיים טקס חגיגי להנחת אבן פינה לשכונה יהודית נוספת בעיבורו של הכפר ג'בל מוכאבר שסופח אף הוא לירושלים. ישראל משתינה מהמקפצה לעבר נשיא ארה''ב ובטוחה שהוא יברך את ברכת הגשם. השכונה מיועדת ליהודים בלבד, עם דגש ליהודים מארה''ב שיקנו שם דירות להשקעה. רק תושביו הפלסטינים של הכפר לא יוכלו לגור שם. אפרטהייד עירוני.
ובעוד הטקס בג'בל מוכאבר נמצא בעיצומו, הובילה עיריית ירושלים צי בולדוזרים מלווים בכוח משטרתי ניכר, להריסת שני בתים של משפחות פלסטיניות במזרח ירושלים. בית אחד בעיסוויה, ובית אחר בסילואן. העירייה טוענת כי מדובר בבנייה בלתי חוקית. מה שדובר העירייה לא מוסר הוא, כי עיריית ירושלים מסרבת לכל בקשת בנייה של פלסטינים ממזרח העיר, בטענה כי אין תכנית מתאר. מדוע אין תכנית מתאר? כי כך יכול השלטון היהודי למנוע בנייה פלסטינית חוקית.
בשכונת סילואן הפלסטינית, קיימת התנחלות יהודית שמטרתה לייהד את השכונה ולדחוק את הפלסטינים החוצה. המתנחלים היהודים בנו אף הם בנייה בלתי חוקית, וקיים צו הריסה לבנין שבנו, אולם ראו זה פלא: את הבניין היהודי העירייה לא הורסת. יש זמן, שום דבר לא בוער.
למרבה הבושה, יושבת סיעת מרצ השמאלית בקואליציה העירונית הגזענית, ומוציאה שם רע לשמאל.
רוצחי התינוקות
