עוד מאמרים ב אתר של המחברת.אחרי המאמרים על נצרת, על כפר כנה, על ג'ש, על דבוריה, על פקיעין ועל שפרעם זהו המאמר שביעי בסדרה ''יישובים יהודיים בעבר ובהווה'' שנועדה להפריך את הטיעון שהופיע במספר מסמכים שפורסמו ע''י ארגונים של ערביי ישראל ובראשם ''ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל'' לפיהם הפלסטינים הם ''עם ילידי'' והיהודים הם קולוניאליסטים אירופאים שהתיישבו על אדמה ערבית הסדרה פותחת בפרק על היישובים היהודיים בגליל.
ערב המרד הגדול, 66 - 70 לספירה, היו בגליל, עפ''י עדותו של יוספוס פלביוס 204 יישובים יהודיים. לאורך הסדרה נראה מה קרה לאותם יישובים תחת הכיבוש הרומי, הביזאנטי, הערבי, הצלבני, העות'מאני והבריטי עד להקמת מדינת ישראל.
כיום, כפר יאסיף הוא ישוב ערבי גדול בגליל המערבי, מזרחית ל
עכו. חיים בו 9,100 תושבים, 48% נוצרים, 48% מוסלמים והשאר דרוזים. כ- 30% מתושבי הכפר התיישבו בו לאחר מלחמת העצמאות ב-1948 מכפרי הסביבה. בכפר יש 5 כנסיות, 2 מסגדים ומקום קדוש ''אלח'דר'' לדרוזים.
בתקופה הקדם - ישראלית
במקום בו נמצא כפר יאסיף היה ישוב קדום, כפי שמעידים השרידים הארכיאולוגיים, עוד מימי הפיניקים/ הכנענים. הישוב הקדום שכן על דרך ראשית ללבנון ולסוריה.
יש מספר גירסאות על שמו של הכפר. בספר יהושע י''ט, 20, נזכר המקום בשם חסה, בתיאור נחלת שבט אשר. בתרגום ה-70 כתבו במקום חסה, י-סף, משום שזה היה שמו המאוחר של היישוב. עפ''י המסורת היהודית נקרא המקום כפר יוסף ע''ש
יוסף בן מתתיהו שהיה מושל הגליל בימי המרד הגדול, וקיבל את הכפר מאוחר יותר במתנה מהקיסר אספסינוס. אבל
יוספוס פלביוס קרא לכפר כפר עכו. כפר עכו נזכר גם בתלמוד.
בספרות הרבנית מופיע שם הכפר בגירסאות שונות: יאסיף, יסוף, כפר ישיב, כפר יציב.
תקופת הבית השני (538 לפנה''ס - 70 לס')
בכפר נתגלתה כתובת יוונית של דיאודותוס בן ניאופטומוס בה הוא מודה לאלים הדד ועתרגתה (שמות של אלים סוריים) בשמו ובשם אשתו וילדיו ומקים לכבודם מזבח.
השם דיאודותוס הוא כשמו של מושל עכו שלכד את
יונתן החשמונאי. אולי הכתובת היא מאותו זמן.
יוספוס פלביוס קרא למקום כפר עכו ודיווח על ביצורו ערב המרד הגדול (66- 70).
התקופה הרומאית והביזנטינית (70 לס' - 640 לס')
הכפר היה מיושב ע''י יהודים לאורך כל תקופת המשנה והתלמוד. בחפירות שנערכו בכפר נמצאו שרידי יישוב יהודי מהמאה ה-2 או ה-3 לס'. כמו כן, התגלתה מערכת קברים מימי המשנה והתלמוד. במוזיאון הלובר בפריס נמצאת דלת הכניסה למערכת הקברים, ומהפיתוחים עליה ניתן לקבוע בוודאות שמדובר בקברים יהודיים. הדלת מקושטת במנורה ובמוטיבים יהודיים נוספים. החוקרים קבעו שמערת הקברים היא מהתקופה הביזנטינית.
לא רחוק מהכפר נחשפה באר עתיקה ורצפת פסיפס מהמאה ה-5 לס' עם כתובת ביוונית, וציור של מגן דוד. אולי רצפתו של בית כנסת עתיק?
במערב הכפר נמצאו שרידי חרסים ושברי זכוכית מהתקופה הרומית והביזאנטית.
התקופה הערבית (640 - 1099)
אין מידע על הכפר.
התקופה הצלבנית (1099 – 1260)
כפר יאסיף היה מיושב לאורך תקופת השלטון הצלבני, לאור העובדה שיש בכפר שרידים מהתקופה הצלבנית והוא מוזכר ב-5 תעודות צלבניות בין השנים 1196 – 1257. בתקופה הצלבנית שם הכפר הופיע במספר גירסאות וביניהןCAPHARSIN . הכפר היה שייך למסדר האבירים הטבטונים, כחלק מהמערך הפאודלי שהקימו הצלבנים. אין מידע על זהות תושבי הכפר, אבל, סביר להניח שהם הפכו לוסאלים של בעלי האחוזה הטבטונים.
התקופה הממלוכית (1260 – 1516)
מתוך שאלות ותשובות לרב משה הדיין, ראש ישיבה בצפת, מתברר שבין השנים 1507 – 1509 היה לו תלמיד מכפר יאסיף. מידע זה מאשר שיהודים חיו בכפר יאסיף בראשית המאה ה-16. אבל, יש פער של העדר מידע לגבי יהודים מהתקופה הערבית עד לשלהי התקופה הממלוכית (1260 – 1516).
אין גם מידע לגבי ראשית ההתיישבות של נוצרים ומוסלמים בכפר.
התקופה העות'מאנית (1516 – 1918)
ברשימות מסים של השלטון העות'מאני מ-1525 – 1535 מוזכרות 10 משפחות יהודיות.
יצחק בן צבי מנה במחקרו, ''
ארץ-ישראל ויישובה...'', 10 ישובים כפריים יהודיים ו-3 ישובים עירוניים באמצע המאה ה-16. כפר יאסיף נכלל ברשימה. ברשימות מסים מ-1555 - 1556 נכתב שבכפר יאסיף יש 86 משפחות, 16 רווקים נוצרים ומוסלמים ו-29 משפחות יהודיות. בין השנים 1572 – 1573 ירד מספר המשפחות היהודיות ל-18.
אלה הן עדויות ראשונות על נוצרים ומוסלמים בכפר יאסיף. הכנסייה היוונית אורתודוכסית נבנתה בכפר, כנראה, בראשית המאה ה-18, כפי שמסר
מיכאל בולוס מהכפר לחוקר
יוסף ברסלבי.
יש עדויות נוספות על קיומה של קהילה יהודית בין המאה ה-16 לאמצע המאה ה-19. במאה ה-16 התיישבו בכפר יהודים ממגורשי ספרד ופורטוגל. ב-1590 יש עדות על חיים יהודיים בכפר. המידע הוא על גט שניתן לאדם מכפר יאסיף ע''י הרב
יום טוב צהלון מצפת.
כומר פרנציסקני ביקר בכפר במחצית הראשונה של המאה ה-17 ודיווח על קיומה של קהילה יהודית בכפר.
קיימת עדות שב-1702 היו בכפר כ-10 משפחות יהודיות שעסקו בחקלאות. ב-1707 פקדה מכת ארבה את הגליל וכתוצאה מכך היה רעב. רבי
חיים עטר ותלמידיו יחד עם רבי
אברהם חי ישמעאל סנגויניטי ביקרו בכפר יאסיף ב- 1741/2 ומצאו בו קהילה יהודית בת 10 משפחות, שמצבן הכלכלי טוב. אבל, לאחר מכן פקדה את הגליל בצורת קשה והיהודים נאלצו לעזוב.
ב-1745 התיישב בכפר רבי
שלמה עבאדי מ
סלוניקי, עפ''י הזמנתו של השיח'
דהאר אל-עמר, שהשתלט על הגליל. הרב עבאדי רצה לבנות בכפר בית כנסת ובית מדרש וב-1747 הוא יצא לחו''ל לאסוף תרומות, ולעודד יהודים לעלות ולהתיישב בכפר. הוא היה מצויד במכתב המלצה של 10 מתושבי כפר יאסיף היהודים, ואלה שמותיהם:
יעקב מרדכי יאעיש, עזרא שמואל, אברהם בכר ישעיה, ישעיה בכר אברהם, חיים שמואל, יצחק בכר אפרים, שמעון דוויק הכהן, מרדכי יעקב יאעיש, בכור שמואל נהון, שמואל מרדכי מזרחי. כנראה, שבית הכנסת נבנה לאחר אמצע המאה ה-18.
ב-1754 ביקר בארץ מיסיונר גרמני בשם
סטיפאנוס שולץ והוא מסר מפי הקונסול הבריטי בעכו שיש יהודים בפר יאסיף ובכפרי הסביבה. הוא גם ביקר בכפר עם בנו של הקונסול הבריטי ונפגש עם יהודים, וביניהם
אברהם גלאל. ב-1762 עלה לארץ הרב
יוסף סופר מבראדי שב
גליציה, וביקר בכפר בעת סיור שערך בגליל. הוא סיפר שיהודי עכו קוברים את מתיהם בכפר יאסיף. ב-1764 ביקר בכפר התייר היהודי
שמחה בן יהושע ודיווח על 20 משפחות יהודיות.
הרב יוסף סופר הגיע לכפר יאסיף פעם נוספת ב-1801 לצורך תיקון ספר תורה. הוא היה סופר סת''ם. הוא נשאר בכפר 3 שנים. הוא דיווח על 20 משפחות יהודיות שעסקו בחקלאות. ב-1812 פקדה מגיפה את האזור והיהודים עזבו באופן זמני עד שהסכנה תחלוף. ב-1824 ביקר בכפר רבי
דוד דבית הלל ומצא בו כ-15 משפחות של יהודים ילידי הארץ, שעסקו בחקלאות, והיה שם בית כנסת קטן. הוא ציין שהלשון המדוברת בכפר הייתה ערבית. ב-1838 ביקר בכפר
משה מונטפיורי ומצא יהודים שעסקו בחקלאות. ב-1839 דיווח סגן הקונסול הבריטי בעכו,
אברהם פינצי, על חקלאים יהודים בכפר יאסיף.
סופו של היישוב היהודי בכפר יאסיף
רבי יוסף שוורץ דיווח ב-1840 על סופה של הקהילה היהודית בכפר, אך ציין שבית הכנסת נשאר על תילו. עפ''י עדות אחרת הקהילה היהודית חדלה להתקיים ב-1841 והיהודים ששרדו עברו להתגורר בעכו וב
שפרעם.
יובל אלעזרי מצא עדות שב-1834 החל מרד של פלאחים בגליל, שבעקבותיו עזבו היהודים את הכפר, וכפרים רבים נהרסו. כפר יאסיף היה אחד הכפרים שנהרסו. אבל, מאחר שב-1838 עדין היו יהודים בכפר, יש לשער שהתאריך 1840/1 הוא מועד סופה של הקהילה. במפקד שערך משה מונטיפיורי בעכו ב-1849 נזכרה משפחה שמוצאה מכפר יאסיף.
סופו של היישוב היהודי קשור, כנראה, בחילופי השלטון בארץ. ב-1831 החל איברהים פשה, בנו של מוחמד עלי, שליט מצרים, בכיבוש א''י (וסוריה), מידי העות'מאנים. אזור עכו נכבש במאי 1832. הוא הטיל מסים כבדים על התושבים וב-1834 פרץ נגדו מרד. יש שתי השערות לגבי הסיבה לנטישת הכפר: עפ''י השערה אחת, המורדים עסקו גם בשוד וביזה, ומצב הביטחון היה קשה, ולכן עזבו היהודים את הכפר. עפ''י השערה אחרת, העזיבה קשורה בשובו של השלטון התורכי. ב-1839 חזרו העות'מאנים לנסות לסלק את איברהים פשה מהארץ וב-1841 חזרה הארץ לשלטון העות'מאני. השלטון העות'מאני דרש מכל הנתינים לשלם לו את כל המסים מהשנים בהן שלט בארץ איברהים פשה. משפחות יהודיות נאלצו למכור את אדמתן או לנטוש אותן, ביישובים בגליל. יהודי
פקיעין ושפרעם הצליחו להתגבר על הקשיים, אבל יהודי כפר יאסיף לא עמדו בזה ועזבו. התאריך 1840 או 1841 מתאים להשערה זו.
יצחק בן צבי ראיין כמה מזקני כפר יאסיף ונודע לו שברובע טרה א-סעוד בכפר היו בתי היהודים וניתן היה לזהותם עפ''י פתחיהם הנמוכים, שנועדו לצורכי ביטחון. ערביי הכפר השתלטו על הבתים, לאחר עזיבת היהודים, והשמידו את סימני הזיהוי (מזוזות). קבוצת בתים זו מכונה עד היום בפי התושבים ''שכונת היהודים'' (חארית אליהוד). בביתו של המורה
ג'רמס יש משקוף ועליו חרותים מנורה, לולב ושופר.
כמו כן, סיפר לו
חליל אלמזאגית על ידידו היהודי
עבדאללה אלזכות, שהיה מאוהב בנערה דרוזית, ועזב את הכפר ב-1870 ל
חיפה והיה אחרון היהודים בכפר. השיח
אסעד אלסעיד סיפר שב-1867 הוא פגש ב
טבריה יהודי, ששמו יצחק, שסיפר לו שהוא נולד בכפר יאסיף, ומשפחתו מכרה את ביתה ל
אסעד מסעדה כשעזבה את הכפר.
יצחק בן צבי, נשיאה השני של ישראל, ואחד מחשובי החוקרים של ארץ ישראל, שמע עדות מיהודים ספרדים בעכו וחיפה שבכפר יאסיף היו בית כנסת וישיבה. יש עדויות שבית הכנסת נותר על תילו בעת עזיבת הכפר. יש גם עדויות שעד מספר שנים לפני מלחה''ע הראשונה עדין ניתן היה לראות את חורבות בית הכנסת.
ויקטור גרן ביקר בכפר בסוף המאה ה-19 ודיווח על 600 תושבים, ומתוכם כ-100 מוסלמים והשאר יוונים אורתודוכסים. הכנסייה היוונית-אורתודוכסית היא העתיקה מבין הכנסיות במקום וקיימות שתי השערות לגבי מועד בנייתה: ויקטור גרן כתב שהיא נבנתה לפני 140 שנה, ומיכאל בולוס, סיפר לחוקר ברסלבי ב-1983 שהיא שנבנתה לפני כ-250 שנה. כנראה שהכנסייה נבנתה קרוב לאמצע המאה ה-17.
בית הקברות היהודי
בכפר יאסיף יש בית קברות עתיק ששימש לקבורה יהודית. החל מהמאה ה-16 החלו גם יהודי עכו לקבור את מתיהם בבית הקברות בכפר יאסיף. בית הקברות היה בשימוש עפ''י גירסה אחת, עד אמצע המאה ה-19, עפ''י גירסה שנייה, עד מלחמה''ע הראשונה, ועפ''י גירסה שלישית, עד 1929. עפ''י דיווח בעיתון ''מוריה'' מ-16 באפריל 1912, הורחב שטחו של בית הקברות, שצר היה מלהכיל את מתי כפר יאסיף ועכו, בתרומתו של
בנימין דה רוטשילד.
הרמח''ל, רבי
משה חיים לוצאטו (1707 – 1747), מענקי הרוח שקמו ליהדות במאה ה-18 היה יליד איטליה, אבל, התגורר תקופה מסויימת באמסטרדם ועלה לארץ משם ב-1743, עם אשתו ובנו והתיישב בעכו. רמח''ל, אשתו ובנו נפטרו ב-16 במאי 1746 במגיפה שפקדה את עכו. אומנם קיימת מסורת שהוא קבור על הר בקרבת העיר טבריה, ומסורת נוספת שהוא נקבר בטבריה ליד קברו של
רבי עקיבא, אבל מסתבר, שכתושב עכו הוא ומשפחתו נקברו בבית הקברות העתיק בכפר יאסיף. יש על כך עדויות מתיירים שביקרו בארץ.
רוב המצבות בבית הקברות חסרות ובאלה ששרדו קשה לקרוא את הכתוב בהן.
תקופת המנדט הבריטי (1918 – 1948)
בתקופה זו נבנו בכפר עוד 2 כנסייות, קתולית ופרוטסטנטית.
ב-1939, בתקופת המרד הערבי, שרף הצבא הבריטי כמחצית מבתי הכפר משום שחשד בתושבים שפעלו נגד הצבא הבריטי. לאחר מכן, התברר לבריטים שתושבי הכפר לא היו מעורבים בפעילות האנטי- בריטית, וממשלת המנדט שילמה פיצויים לתושבים שנפגעו ולמועצה המקומית. בכספי הפיצויים נבנה בי''ס ובניין מסחרי.
ישראל
כפר יאסיף מצטיין במערכת החינוך שלו ובאחוז האקדמאים הגבוה בין בוגרי מערכת החינוך. כפר יאסיף הוא כפר הפועל למען שיתוף פעולה בין שני העמים ולמען שלום צודק ושגשוג כלכלי.
בית הקברות העתיק היהודי מגודר ומשרד הדתות שומר על המקום.
סיכום
בכפר יאסיף הייתה רציפות ישובית יהודית עד המאה ה-5. אח''כ יש פער של מידע עד ראשית המאה ה-16.
יש שני הסברים אפשריים לגבי העלמותם של היהודים מכפר יאסיף:
הסבר א'בתקופה הביזאנטית הפך כל אזור הגליל המערבי לנוצרי בעקבות ניצורם של תושבי המקום והצטרפות מתיישבים נוצרים שהגיעו מביזאנץ או מאירופה והשתקעו בארץ. הביזאנטים הפקיעו את האדמות והקימו אחוזות שחולקו לאנשי השלטון. הכפריים הפכו לאריסים. באזור הוקמו גם מנזרים שקיבלו אדמות מהשלטון הביזאנטי.
הסבר ב'מאחר שהשלטון הנוצרי- ביזאנטי חוקק חוקים נגד היהודים וניהל, יחד עם הכנסייה רדיפות נגד יהודים שכללו הריסת בתי כנסת ומעשי טבח נגד המסרבים להתנצר, יתכן שהיעלמות היהודים מהכפר קשורה ברדיפות אלה.
במאה ה-16 הצטרפו יהודים ממגורשי ספרד. הכפר נעזב לתקופות קצרות בעת הבצורת הקשה בסביבות 1742 - 1744 והמגיפה ב-1812, ונעזב סופית ב-1840/1. כנראה, שיהודי אחד נשאר עד 1870 בערך.
כמו כן, לא ידוע מתי החלה ההתיישבות הנוצרית והמוסלמית בכפר עד האיזכור באמצע המאה ה-16. מאחר שהנוצרים הוותיקים היו יוונים אורתודוכסים, יתכן שהם הגיעו בתקופה הביזנטינית, בעוד שהמוסלמים הגיעו מאוחר יותר, במועד לא ידוע.
כפר יאסיף היה בעבר ישוב יהודי ויהודים חיו בו עד 1870
