הנשיא האמריקני והעולם המערבי בכלל אינם כפופים לבג''צ וגם אין להם דבר נגד תורת ישראל. ההיפך הוא הנכון; הם מתייחסים לתורת ישראל כראוי, בחרדת קודש. הלואי עלינו התייחסות כזאת. מבחינתם, הארץ הזאת שייכת ליהודים כי זה מה שכתוב בתנ''ך, In the Bible בלשונם.
בימים האחרונים, על רקע הכותרות הרבות בעיתונים בדבר הריסת ''מאחזים'' מצד אחד והדרישה להימנע מכל בניה יהודית ביהודה ושומרון מצד שני, קצת קשה להימלט מן השאלה עתיקת היומין בדבר עצם זכותו של היהודי להתקיים בעולם הזה. לכאורה, אצל היהודים אין כל מקום לשאלה הזאת; להם אמורה להיות ברורה זכותם להתקיים, ואפילו ברווחה מירבית, ולצורך הקיום גם להתגורר בכל מקום בו יחפצו. ההיסטוריה היהודית ידעה תקופות חשוכות רבות, ביניהן כאלה בהן היקצו ליהודים ''תחום מושב'' שממנו אסור היה להם לחרוג. בדרך כלל, היהודים קיבלו עליהם את הדין כי לא היתה להם ברירה, הם הרי לא היו בעלי הבית והתנהגו בהתאם. מקובל לחשוב שהימים האלה זכורים לרעה אפילו אצל הגויים, אבל משום מה הם מתעקשים ללכת שוב באותה דרך.
לא בארצותיהם חלילה; אצלם מותר ליהודי לגור בכל אשר יחפוץ וסביר להניח שאם מישהו יציע לאסור על יהודים להתגורר בשכונה או בעיר כלשהי, הוא יוקע כגזען נאלח ובצדק. כי ככל שמתקרבים לסוף ההיסטוריה, לגאולה האמיתית והשלמה – השוויון בין בני אדם מוכרז כערך נעלה, והוא מבטל את כל התפיסות הישנות בדבר שוני ערכי הנגזר ממעמד בין אנשים שונים. עדיין יש מעמדות שונים כי האנשים שונים זה מזה בכל מיני תחומים ומטבע הדברים אדם נוטה להתחבר עם הקרוב אליו בהשקפת עולם וכדומה, על פי התפיסה החדשה יחסית, ערכו של אדם – ועל כן גם זכויותיו – כאדם הוא מוחלט. ערכו אינו נקבע על ידי מוצאו, מינו, מעמדו החברתי, מצבו הכלכלי או כל פרט צדדי אחר. מעצם היותו אדם, הוא שווה ערך לכל אדם אחר.
מהאמור לעיל נגזר ''חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו'' הקובע גבולות חוקיים לשוויון הבסיסי בין בני אדם ותוכנו דומה בארצות שונות. אלא שהאמור עד כאן נכון בעיקר בארצות בהן שולטת תרבות המערב וכנראה גם בארצות נוספות ובתנאי שאינן מוסלמיות. כי במזרח התיכון בפרט ובארצות בהן שולט האיסלם בכלל, לא שמעו על שיוויון כזה בין בני אדם ואם שמעו, אינם מקבלים אותו. כידוע, בעיניהם, מי שאינו מוסלמי לא יכול להיות שווה בערכו למוסלמי, כשם שאשה אינה יכולה להיות שווה בערכה לאיש. כמובן, על פי אותו חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הם רשאים לחיות את חייהם כרצונם, עד הרגע בו הם מנסים לכפות את השקפת עולמם ואת אורח חייהם על זולתם.
והנה פלא, העולם כולו מקבל את האפליה החמורה שנוקטים המוסלמים כלפי נשים וזה, לכאורה, בסדר כי זה עניין פנימי שלהם כנ''ל. אבל למה ומדוע הוא מקבל את האפליה שהם נוקטים כלפי זרים בכלל, אפליה המתבטאת בעובדה שאינם מאפשרים לזרים לחיות בתוכם? וב''זרים'' אין הכוונה לכאלה שבאו מבחוץ, אלא גם לכאלה היושבים שם דורות רבים אבל דתם אינה מוסלמית. תשאלו את הנוצרים שברחו ממקומות שנשלטו או נשלטים בידי מוסלמים, כמו לבנון למשל. העולם מקבל את זה ואפילו דורש מאתנו ליישר קו עם האפליה שנוקטים המוסלמים כלפינו. והאפליה היא כפולה: להם מותר לגור בכל מקום שיבחרו, כולל בלב תל אביב או רמת גן ולנו אסור לגור בישוב המאוכלס ערבים. לא איסור רשמי כמובן, אבל איסור למעשה, מטעמי סכנה...
לנו אסור לבנות ביהודה ושומרון, חבלים מנחלת אבותינו שהם מייעדים למדינה פלשתינאית שאמורה לחיות עמנו בשלום. בכל העולם 'שלום' פירושו תנועה חופשית וחופש לגור בכל מקום, אבל לא אצלנו כי אנחנו במזרח התיכון שבו שולטת ההשקפה המוסלמית הנ''ל. לפי השקפה זו, שלום יתכן רק על טהרת האיסלם. מילא שזו השקפתם, אפשר לחיות עם זה, אבל איך זה שהנשיא האמריקני מקבל את השקפת עולמם ודורש שיהודה ושומרון תהיה נקיה מיהודים? הוא לא אמר את זה?! בטח לא, כי זה נשמע נורא לא טוב, אבל זוהי המשמעות האמיתית של דרישתו להוריד מאחזים ולא לבנות בהתנחלויות.
אני חושב שכדאי להזכיר לו את הכתוב בפרשת השבוע
(במדבר ל''ג): נ וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, לֵאמֹר. נא דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-אֶרֶץ כְּנָעַן. נב וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם; וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל-בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ. נג וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ: כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ, לָרֶשֶׁת אֹתָהּ. נד וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת-נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת-נַחֲלָתוֹ–אֶל אֲשֶׁר-יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה: לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ. צריכים טיעונים נוספים?
להתנחל – מצווה מן התורה
השבוע אנחנו קוראים בתורה שתי פרשות, מטות ומסעי, ובכך מסיימים לקרוא את ספר במדבר ועוברים לספר דברים. ספר במדבר כולו, כמו עצם השהיה במדבר ארבעים שנה, מהווה הכנה יסודית לקראת הכניסה לארץ. בשתי הפרשות האחרונות באות הנחיות מפורטות לקראת כיבוש הארץ וההתנחלות בה, כך שכל האמור לעיל מתאים במדויק לתוכנן של שתי הפרשות. וכמובן, החדשות האחרונות בדבר החלטות בג''צ בעניין המאחזים; בג''צ הוא אנטי תורת ישראל כידוע, מאז שנשיאו הקודם קבע כי אין לחפש תקדימים במשפט העברי המיושן לטעמו, ובאופן עקבי החלטותיו סותרות להוראות הנלמדות מן התורה בכלל ומפרשת השבוע בפרט. ושבוע זה אינו יוצא מן הכלל כמובן.
אבל הנשיא האמריקני והעולם המערבי בכלל אינם כפופים לבג''צ וגם אין להם דבר נגד תורת ישראל. ההיפך הוא הנכון; הם מתייחסים לתורת ישראל כראוי, בחרדת קודש. הלואי עלינו התייחסות כזאת. מבחינתם, הארץ הזאת שייכת ליהודים כי זה מה שכתוב בתנ''ך, In the Bible בלשונם. עולה מכאן שכאשר נבסס את הטיעונים שלנו על האמור בפרשת השבוע בפרט ובתנ''ך בכלל, הנשיא האמריקני – בין אם הוא נוצרי ובין אם מוסלמי, יבין שזה מה שהתורה מצווה וזה מה שקובע. וכמוהו גם כל מי שהוא משהו בעולם המערבי; כי אף גוי לא יעלה בדעתו לדרוש מיהודים לנקוט צעדים המנוגדים להוראות התורה שהיא מקודשת בעיניו. אבל אנחנו לא מעלים בדעתנו לבסס את טיעונינו על האמור בפרשת השבוע, כי הוראות התורה אינן מקודשות אצלנו, רק בעיני הגוי הפרימיטיבי היא מקודשת; מה שמקודש אצלנו אלה הוראות הבג''צ, וזהו שורש החורבן.
האמת היא שעל הנושא הזה, למרות שעלה ברשימותינו פעמים רבות, הכי קשה לנו לכתוב כי הכאב הכרוך בו עמוק מאד. על כן כמעט לא ניתן להתייחס אליו בלי לחוות איזה תחושה של כעס או טינה כלפי יהודים הפועלים נגד שלימות הארץ, ואז הכאב הוא כפול – על יחסנו לארץ ועל אהבת ישראל שנפגעת. הרי העובדה היא שאין לנו כל כך טענות כלפי הנשיא האמריקני, או כלפי איזשהו גוי אחר, המציג בפנינו דרישות שאין להן מקום אפילו בשכל אנושי פשוט, שלא לדבר על כך שאין בהן שום היגיון מדיני, בטחוני או אחר. כי כנ''ל, אנחנו לא מעלים באזניהם את הטיעונים הנכונים, הטיעונים המנצחים, אלה שאין להם שום הפרכה, פשוט מפני שאנחנו לא מחוברים אל המקור של אותם טיעונים, אל התורה הקדושה. אז אילו טענות יכולות להיות לי/לנו אל הגויים שעונים לנו בשפה שלנו?!
וגם אצלנו, הטענות של הח''מ אינן מופנות כלפי הרשעים, לכאורה, בגלוי; שלום עכשיו, בג''צ וכו'. אפילו לא כלפי סר הביטחון אין לי כל כך טענות בתחום הזה. הכי קל זה לתקוף ולהאשים אותם, כי הם ניצבים בחזית המלחמה נגד שלמות הארץ ועושים זאת בששון. אני בהחלט חושב שהם עושים מעשים שלא ייעשו, מעשים שחותרים תחת עצם קיומה של המדינה שלטענתם היא יקרה להם, אבל נראה לי שלא על כתפיהם מונחת עיקר האשמה אלא על כתפיהם של אלו המתקראים ימין ואפילו ימין דתי. מהם הייתי מצפה שיניפו על נס את הוראות התורה הקדושה, לפחות בתחום זה של הקשר שלנו עם הארץ, וכך יחוללו מהפכה תודעתית. הטיעונים הפוליטיים/מדיניים/בטחוניים שהם מעלים – כולם ניתנים להפרכה, לפחות בעזרת דמגוגיה שקרית, וכך נמשכת לה ההידרדרות שממנה, כידוע, הם הראשונים להיפגע.
אגב, גם הביטוי הזה 'התורה הקדושה' למרבה הצער לא מספיק נשמע מהאזורים הדתיים; בכלל יש שם מן נטיה כזאת לדבר עם ''העולם החילוני'' בשפתו ומונחים כמו 'קדושה' 'שלמות הארץ' וכדומה, שומרים לשיח הפנימי אם בכלל. להזכיר כי אנחנו כאן, בארץ שהקב''ה הבטיח לאבותינו הקדושים, פשוט מפני שזהו רצונו יתברך – זה לכאורה אמור להיות ה-א' ב' של כל דיון בנושא המאחזים ובכלל, אבל משום מה עד עתה לא זכיתי לשמוע טיעון זה יוצא מפיותיהם של הנציגים הרשמיים והבלתי רשמיים של הציבור הדתי בכלל והדתי ימני בפרט. זה כאילו לא נוגע לעניין.
אבל העובדה היא שזה נוגע, ועוד איך נוגע. זה הטיעון היחידי שנוגע וזו השפה היחידה שבכוחה לבלום את תהליך ההידרדרות ולעצור את ההרס המתמשך. כשידברו בשפה הזאת, אפשר יהיה אפילו לגייס את ברק (אובמה) המאמין בתנ''ך נגד ברק (מחריב המאחזים) שמתעלם ממנו. ומי יודע, אולי, כאשר גויים יזכירו להם את האמור בתורה, אולי אפילו יתעוררו הרהורי תשובה אצל הששים להחריב ויבנו במקום להחריב. מי יתן.
וכאשר זה יקרה, בלי ספק יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.
(מטו''מ סט) היכן מותר ליהודי לגור?
