|
|
|
היום ב- 18:00 הובא למנוחות עולמים אריק רוזנטל, לוחם השייטת שנאבק מאבק מר במחלת הסרטן, עד שזו הכניעה אותו לבסוף והוא רק בן 31.
היה לי העונג לעבוד עם אריק משך כשלוש שנים ביחידה של משרד הבטחון. סיפורו ודאי נגע לליבו של כל מי שצפה בסיקור בערוץ השני או קרא בעיתון ידיעות אחרונות. קל וחומר לכל מי שהכיר את אריק ולו הכרות שטחית ביותר.
אריק היה אדם שקט, צנוע ונעים הליכות. תמיד עשה את המוטל עליו, תמיד נרתם למשימה, אך מעולם לא ביקש ולא דרש דבר. בקשתו היחידה מהמערכת ומהמדינה להן נתן את היקר מכל - קבורה צבאית - לא נענתה.
כמה מבזה שהיה צורך להתחנן על זה. בדיווחים נאמר כי ''לאחר שנוהל מו''מ מול לשכת שר הבטחון הוחלט על טקס בעל סממנים צבאיים''. קראתי ולא האמנתי. ליבי נחמץ על כך, שגם על בקשתו היחידה של מי שמסר נפשו למען המדינה היה צורך לנהל מו''מ. המדינה צריכה להתבייש, צה''ל צריך להתבייש ויותר מכולם - שר הבטחון צריך להתבייש. האיש שמתוקף סמכותו יכול להורות על חריגים, לא עשה זאת.
אריק, אני כואבת את לכתך מעימנו בטרם עת בדרך רצופת ייסורים שכזו. הכאב עוד מתעצם נוכח העוול הזה שנעשה לך, לא רק בחייך כי אם גם במותך. בשם כל הנ''ל אני מבקשת ממך סליחה, על האטימות וחוסר הרגישות של המערכת וגם של פרטים בתוכה. בשבילי ובשביל רבים כמוני שהכירו אותך, אתה חייל שמסר נפשו למען המולדת, גם אם בהלוייה הערב לא נשמעו מטחי כבוד.
נוח על משכבך בשלום, אני מצדיעה לך!
|
|
|
סליחה אריק
