|
|
|
מבט אפור
אלכסנדר מאן
בסוף השבוע האחרון שטפו את העיר קלן בגרמניה כמליון מבקרים לרגל מצעד הגאווה (Christopher Street Day) שנחשב לגדול באירופה ובעולם כולו. העיר קלן, שגם בימים רגילים נחשבת למעוז ההומוסקסואלים באירופה ואף ל'עיר בירתם', התמלאה במבקרים מכל צבעי הקשת לרגל המצעד, הפסטיבל הנלווה והחגיגה בכל מקום אפשרי בעיר. החגיגיות והצבעוניות של המצעד כמו גם הקהל היו חווייה בפני עצמם, וגם סצינות הנשיקות וההגיפופים מתחת כל עץ רענן. תחנת הרכבת המרכזית של העיר נראתה כפונדק דרכים מזדמן עבור מאות צעירים שישבו ושרצו במקום, ולא הותירו כל ספק עבור כוונותיהם כלפי העוברים והשבים.
החצנת האירוע קשורה לרעיון מצעד זה, כך לפחות אומרים חלק מהמארגנים, אשר אמור לעזור למצטרפים חדשים 'לצאת מן הארון' ולהכיר בעצמם ובנטייתם, ועל כן התפזרו אלפי הזוגות הקבועים והמזדמנים בכל רחובות העיר. העיר עצמה, כהרגלה, הפגינה את הסובלנות המאפיינת אותה לכל אורך ימי השנה, והוכיחה פעם נוספת את התקוות שתלו בה מארגני האירוע: קלן מקבלת את התופעה בחיבה, משלימה איתה, ואפילו באה ומריעה לה במצעד ססגוני וארוך, אשר בו מעבר לסדרנים רגילים אין כל צורך בכוחות ביטחון שישמרו על הצועדים מאימת הקהל.
בבית הקפה שוחחתי עם הומוסקסואל צעיר ממרוקו, אשר גר באמסטרדם בימים רגילים, ועם חברו ההולנדי. החיוכים והאווירה הטובה התחלפו בהבעת זעם ודחייה ששאלתי לגבי המצב במרוקו ובארצות מוסלמיות אחרות בתחום זה. שפע התוכחות והרגשות השליליים כלפי האיסלם לא ידעו גבול, ולא רק עבור מרוקו. חיש קל התגלגלה השיחה למצב בסודאן, איראן, ובמדינות ערביות שונות. כל נסיונותיי לבקר גם את חכמי הדת היהודים והנוצרים בנקודה זו ולהשוות את יחסם השלילי לתופעת ההומוסקסואליות עלו בתוהו; עבור שני משתתפים אלו היתה דת האיסלם ונשארה כדבר פרימיטיבי וחשוך, אשר תהרוג כל מוסלמי ואף לא-מוסלמי הומוסקסואלי, במידה ותוכל לממש זאת.
מעניין אם חד צדדיות זו מקורה באווירה הכללית המאוד לא ידידותית למוסלמים בהולנד. אין לדעת. מכל מקום הבנתי משניים אלו שהקהילה ההומוסקסואלית לא זוכה לגיבוי של ממש מארגוני זכויות אדם בינלאומיים בכל הקשור לרדיפת ההומוסקסואלים בחברות המוסלמיות, וזאת למרות כל הדיבורים הרמים של ארגונים אלו על זכויות אדם, שפירושם הוא זכויות פוליטיות בלבד. אינני בטוח כלל בנכונות הצהרתם זו, אך שיחה זו לימדה אותי פעם נוספת על הסדקות והתפוררות ה'תקינות הפוליטית' אצל אלו אשר מבקשים להינות ממנה בזמנים אחרים. לא פשוט.
ביום ב' האחרון שימשתי כמתורגמן וכעוזר מנחה בפגישת אמנסטי אינטרנשיונאל אשר נערכה גם כן בעיר קלן, ליד הקתדרלה. הפגישה היתה מיוחדת במינה, היות ולפגישה זו באו נציגים מעניינים מישראל: נועם לובל, מנהל פרוייקט מארגון ''רופאים למען זכויות אדם'', איברהים בושאנק מארגון ההורים השכולים ''חוג ההורים - פורום המשפחות'', וכן גם את נירה לביא מארגון זה. איברהים איבד את בן אחותו שנהרג מירי שוטרים ישראליים באירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי, ונירה איבדה את בנה חגי שנרצח עת שמר על קו מתח 400 לפני 7 שנים.
האווירה היתה טובה, אך לעיתים קורעת לב; הקהל הקשיב בפה פעור לתיאוריה של נירה כאם שכולה, וכאב גם את כאבו של איברהים. השניים סיפרו על פרוייקט האמן יצחק פראנקנטל בככר מלכי ישראל, ועל ההתנגדויות השונות לביצוע הפרוייקט. נועם לובל סיפר על עבודתו עם עצירים פלסטינאים ואחרים משני צידי הקו הירוק, ועל הקשיים שישראל מערימה דרך סוגי הסגרים והעוצר השונים שהיא מפעילה, וטען כי ישראל מבצעת לעיתים ירי על אמבולנסים פלסטינאים. לובל טען כי אמנם נתפסו פעם אחת בלבד, למיטב ידיעתו, אלמ''ח באמבולנס פלסטינאי, אך אין דבר זה יכול להוות סיבה לירי על כוחות הצלה גם אם היה יותר ממקרה אחד שכזה. במידה ויש חשד יש לעצור כל אמבולנס ולבדוק, אך לא לירות מראש. לובל סיפר שגם ישראל עשתה שימוש לא נאות באמבולנס כשבאה לעצור מנהיג פלסטינאי.
הקהל עצמו, אשר מנה כ- 150 איש, היה מורכב מאנשים שונים: גרמנים של יום יום, מעט ישראלים, פלסטינאים מקבוצות שונות, נציגי אמהות בשחור בגרמניה, חוגים פאציפיסטיים, מתקני עולם, אנשי ארגון אמנסטי ועוד. הדיון לא היה קל ברובו, במיוחד בדרך, בזכות ובצורת המאבק בכיבוש. כל המשתתפים והקהל גינו את הפיגועים הפלסטינאים, אך הקפידו להוסיף את המילה 'אבל': אבל אסור לשכוח שהכל בגלל הכיבוש.
כאדם נייטראלי לא יכלתי להביע את דעתי בנדון במהלך הערב, אך לאחר האירוע שוחחתי בצד עם משתתפים שונים, שהיו מאוחדים בהבנת השתלשלות האירועים להבנתם, ול'חטאה הקדום' של ישראל בנקודה זו. רעיונות ברק לא זכו לכל התייחסות בערב זה.
מבטי האפור חש פעם נוספת בקואליציה המעניינת שמתפתחת סביב ארגוני השלום וזכויות האדם האירופאים: זהו המקום היחידי אולי שבו נוצרים, חסרי דת, מוסלמים, נציגי ארגוני נשים ואנשי שמאל מישראל ומהעולם יכולים להיפגש בשם זכויות האדם. זהו אולי מקום לאופטימיות, אך אולי מקום גם לחשד: מדוע ניתן לפגוש הרכב קהל מגוון שכזה כמעט אך ורק באירועים המבקרים את פעילות ארה''ב וישראל?
לזכותו של ארגון אמנסטי ייאמר כי הארגון ביקר ומבקר את מדיניות הרשות הפלסטינאית בכל הקשור להוצאות הרג ולהפרת זכויות אדם בסיסיות. דוברי הארגון הגנו באופן עקבי ושיטתי על מדיניותם זו, למרות מחאותיהם השונות של בודדים מקרב קהל הפלסטינאים במקום.
דבר נוסף שלמדתי באותו ערב מתייחס לגדעון ספירו, ולרשות לומר כי הוא חבר באנמסטי בבקורתו הנוקבת את ישראל: מותר לו. מותר לו לעשות זאת לא כאיש אמנסטי רשמי, אלא כחבר בארגון אמנסטי בלבד, ועליו להדגיש עניין זה. מכל מקום בנקודה זו אני בעבר טעיתי, והצדק עם מר ספירו - ועל כך אני כמובן מתנצל.
מסתבר והולך כי גם בארץ ההרים והיודל שווייץ גרים הרבה ג'ינג'ים, אשר ה'מפתחות אצלם' ואשר מחלקים הוראות ותקנות ל'סמוך הגדול' ו'סמוך הקטן': ככל שהולכים ומתבררים מימדי הכישלון שגרם להתנגשות ולהתרסקות שני המטוסים לפני מספר ימים, עולה ומתבררת תמונה של רשלנות פושעת, שאננות בלתי מוסברת ועוד. במקום בו היו צריכים לשבת שני פקחי טיסה ישב אדם בודד, אשר כנראה נתן גם את ההוראה הגורלית להנמיך, עבור הטייס הרוסי. הרוסים עצמם, אשר מלכתחילה נחשדו כאחראים לטרגדיית האסון בגלל אי דיוקים או אי הבנה מצד הטייס, מתגלים בסיפור זה כקבוצה אשר מנסה להגן על שמה הטוב: הטייס הרוסי קיבל את ההוראות מאוחר מדיי, והוראות לא נכונות, חוזרים וטוענים אלו. את הביקורת המושמעת נגד הטייס שביכר לקבל את עצת פקח הטיסה ולא את 'עצת' המחשב - אין הרוסים מקבלים: יכול להיות שבמערב זה כך, אך אצלנו לא. גם שווייץ לא יוצאת טוב בעניין זה; אין זו הפעם הראשונה שמשהו מתגלה כרקוב בכל הקשור לתעופה ושלטונות התעופה השווייצרים. הופעת עשן סמיך בתא הטייס הופיעה יותר מפעם אחת במטוסי סוויסאיר, ופעם אחת התרסק מטוס שלם אל הים כתוצאה מכך, ליד העיר האליפקס בקנדה.
גרמנים ממכון המחקר לתאונות אוויריות בבראונשווייג שחוקרים את נסיבות ההתנגשות, גילו בין השאר שפקחי טיסה בצד הגרמני של הגבול, התריעו מבעוד מועד על שעתיד להתרחש, וניסו לטלפן אל עמיתיהם השווייצרים כדי להזהירם. לשווא. באותו היום היתה מערכת הטלפונים ב...תיקון תחזוקתי. מי יודע, אולי היה מתרחש נס ואולי היתה נמנעת תאונה, אם ניתן היה להזהיר על ידי כך ובזמן את פקחי הטיסה משווייץ.
הצעת החוק האוסרת שידורים פורנוגרפיים, שעברה בישראל בקריאה שנייה ושלישית, עלולה ליצור בעייה אצל חברות הכבלים הישראליות לגבי כמה תוכניות טלביזיה אפשריות, ובמיוחד בטלביזיה הגרמנית. בין אם המדובר בערוץ RTL הרגיל, או בתוכנית של SAT 1, הרי שיש כאן בעיות לא מעטות. כמות השדיים והבשר החשוף המוצגות בתוכניות סוף השבוע אינה קטנה, ותחייב הסרתן של ערוצים אלו, ככל הנראה. על ערוץ RTL 2 אינני מדבר כלל, או על ערוץ VOX. הללו אינם משודרים מלכתחילה בישראל, למרות שהם קיימים על הלוויינים לצד כל שאר התוכניות הרגילות של הטלביזיה הגרמנית. יש לשער ששידור סרטי ערוצים אלו היה מפיל כל קואליצייה אפשרית בישראל.
|
|
|
מבט אפור / טור אישי
