בשבוע האחרון אנו עדים להצגה גדולה. הצגה שנערכת בכיכר העיר ומשודרת, בשידורים חיים, בכל אמצעי התקשורת.
לאחר ירידת ''האח הגדול'' מהאקרנים וכשלון הצגת ''האח הגדול-סלבס'', עניין שליט ומשפחתו היא ההצגה הראשית בעיר.
ההצגה מתארת את המאמצים לשחרור החייל החטוף גלעד שליט.
וזו בהחלט הצגה. נכון שיש בה רקע היסטורי מסוים, המקרה של חטיפת החייל גלעד שליט הוא נכון. אך כל היתר נבנה על טקסט כתוב מראש, שחקנים נבחרים, שחקנים מזדמנים, סטטיסטים מבין הקהל, ביום מעולה, תפאורה מקורית וקהל ממושמע המגיב, כנהוג במשדרי טלוויזיה, לפי הנחיות כתובות שמונפות לעברו מאחורי הקלעים. לכאורה נאמר כי ההצגה מועלית לקידום שחרורו של החייל גלעד שליט ולכן הקהל נוהר בהמוניו, אך בפועל זה רק מרחיק את שחרורו, או בלשון זהירה יותר: לא מקדם את שחרורו. ולכן חשוב לבחון אלו אינטרסים מקדם כל משתתף בהצגה הפומבית.
אין ספק שהשחקנים הראשיים הם משפחת שליט. האב, האם, האח, הסב וקרובים אחרים. מזה כשלוש שנים הם זועקים בכל מקום שניתן להם את זעקת בנם החטוף. אני מבין אותם, אילו ח''ו זה היה קורה לי הייתי נוהג כמותם. אך אמרו כבר חכמנו ז''ל: אין שופטים אדם בצערו. כלומר: אין נוהגים כדעתו של אדם השרוי בצערו ואין צורך לפרט יותר.
לכן מן הראוי לשמוע את דעת משפחת שליט, אך לנהוג כפי שהתבונה והניסיון מלמדים על מקרים כאלה. אך ארצנו משופעת בציניקנים שציון שמם בעיתון או תמונה בטלוויזיה שווה יותר ממחשבה מעמיקה. אנו שומעים, קוראים ורואים כל יום על טקס סיום בית ספר שמעלה על נס את שחרורו של גלעד ועל גברת מאיזשהו מושב שמארגנת מסע ג'יפים למעבר ארז למען שחרורו של גלעד ומצעדים ושלטים ודגלים ועוד כהנה וכהנה.
ונשאלת השאלה למי זה מועיל? האם ה
חמאס מתרשם מזה? או שהכוונה ללחוץ על ממשלת ישראל, ואם ללחוץ, ללחוץ למה? כדי לשחרר אלפי אסירים רוצחי ילדים, נשים וקשישים? האומנם מארגני המחאות למיניהם חשבו על כך? הם מאמינים בכך? הם רוצים בכך? או שחיפשו את שמם בעיתון?
פה נכנסת להצגה
משפחת שליט. גל המחאות ה''מזויף'' הזה גרם להם, כנראה, להאמין שיש פה תנועה המונית שמוכנה לשלם כל מחיר עבור החזרת גלעד שליט הביתה. ועתה, עם סיום כהונתה של הממשלה הנוכחית, הם שכרו אנשי יחסי-ציבור מקצועיים וארגנו מחאה ''עממית'' מאורגנת בנוסח ישראלי שגור. אוהל מחאה, שלטים, מצעד ''חשובים'' למיניהם כגון
יובל ארד (בתו של
רון ארד), משפחות
גולדוואסר ו
רגב, שבויי עבר ועוד ''פיגורות'' פוליטיות שגורות והכול בשידורים חיים או בראש מהדורות החדשות בכל העיתונים ורשתות הטלוויזיה. אין חדשות חשובות יותר. שחרור שליט זה העניין הבוער ביותר בימים אלו.
ולכן זהו השחקן הראשי השני בהצגה.
התקשורת. באיזה שהוא אופן מתואם שאיני מצליח להבינו, פתאום, כאילו מישהו ''הדליק את האור'' בבת-אחת בכל רשתות הטלוויזיה, בכל ערוצי הרדיו, בכל העיתונים החשובים. בראש כל מהדורה: עניין שחרור גלעד שליט. כבר למעלה משבוע ימים יום-יום אותו דבר. קולם של אותם עיתונאים בודדים (ויצוין העיתונאי
ירון דקל) שמנסים להשמיע משהו שונה, ''טובע'' בהמולה הכללית.
ואני שואל את עצמי, למה? האומנם מאמינים כל אותם עיתונאים, עורכים וכתבים שזה הדבר הנכון לעשות, להפעיל לחץ על ממשלת ישראל לכניעה כללית לדרישות החמאס? איני מאמין בכך. אך התקשורת אינה חיה מאמונות, התקשורת חיה מרייטינג שמתורגם לכסף ומאגו הזקוק מדי פעם לניפוח. ההתגייסות ההמונית הזאת למען שחרור גלעד שליט (בכל מחיר) היא ה''מעשה הטוב'' התורני של התקשורת למען עם ישראל.
ובכדי שתהיה דרמטיזציה בהצגה, צריך צד רע. הצד הרע בהצגה היא
ממשלת ישראל. אותה ממשלה שמזה 3 שנים אינה מצליחה להחזיר את גלעד שליט הביתה. והנה אנו חוזים בשבוע האחרון כיצד ה''טובים'' (משפחת שליט והתקשורת) מצליחים לכופף את ה''רעים'' ומזחילים אותם מצריימה להתחנן על שחרור החייל. וכידוע ב
מצרים נמצא פרעה בדמות אנשי החמאס שליבם לב אבן ותחנונים ורחמים אינם מנת-חלקם.
לא נותר לממשלת ישראל אלא לזחול חזרה ולהרים ידיים בבושת-פנים. לכן להצגה יש סוף טרגי (ולא הפי-אנד, כפי שתכנן הבמאי). האוהל כנראה יקופל, התקשורת תמצא נושא אחר (בטח הרכבת הממשלה החדשה), השחקנים המקצועיים והמזדמנים ילכו לחופשה עד אחרי החגים. רק גלעד שליט יחגוג פסח נוסף בשבי.
ולגופו של עניין: מי שבוחן את התנהלותם של ארגוני הטרור למיניהם ברחבי העולם בעשור האחרון למד שחטיפת אנשים אינה לשם החלפת באסירים. זו מטרה מישנית. המטרה הראשית היא השפלת וערעור השלטון שכנגדו מכוונות פעולותיהם. אילו החמאס, אכן היה דואג לאסיריו, לא היה נותן להם לשהות שלוש שנים נוספות בכלא. זו אינה מטרתו המוצהרת. גם
חיזבאללה נהג כך. החטיפה משמשת קודם כל לערעור השקט הנפשי של תושבי המדינה ולכן זו מטרה אסטרטגית ולא טקטית (שחרור אסירים), רק כאשר המטרה הושגה או שמיצתה את עצמה, פונים למטרה המשנית והיא שחרור אסירים.
ולמלכודת הזו נופלים משפחת שליט, תומכיה, אוהדיה וסתם פתאים ישראליים מצויים. מרגיז שהתקשורת ופוליטיקאים שונים שלא ניתן להגדירם כפתאים תופסים טרמפ ציני על כך.
ומה צריך לעשות? מאחר והמטרה היא יצירת אי-שקט פוליטי במדינה, הרי דממה תקשורתית היא התשובה לכך. איך בכל זאת משחררים את גלעד? לכל אחד יש נקודה רגישה. גם לחמאס, מנהיגיו וגופי הטרור שלו. לדעתי שתי הנקודות הרגישות הן המשפחות והציבור הרחב. סנקציות, מבלי לפרט בדיוק איזה, כנגד הנקודות האלה יאלצו את החמאס להתפשר.
איני בא לטעון שממשלת ישראל לא התאמצה לשחרר את גלעד שליט. לדעתי הם פעלו ללא הפסק לשחרורו, אך לא למדו כלום מאי הצלחתם במשך השנים ועתה קצת מאוחר מדי לשנות כיוון.
ממשלה חדשה שתשיל ממנה את קו המחשבה של הממשלה הקודמת ותהיה פתוחה לרעיונות חדשים יתכן שתצליח היכן שקודמתה נכשלה.
שחרור גלעד שליט – ההצגה הטובה בעיר
