|
|
|
בסוף השבוע קראתי ידיעה לפיה ''צנחנים לא יצאו הביתה במשך שישים יום''......נאלצתי לשפשף עיניים ולקרוא את הידיעה פעם נוספת,להשתכנע ''שהתלונה'' אכן נכונה.....הצנחנים האומללים לא יצאו הביתה מפני...שהיו בתעסוקה מבצעית.....
הדברים אופיניים לצ.ה.ל, שבשנים האחרונות מנהל חייו לפי תגובות התקשורת (ותסמונת כרמלה מנשה...) פעולות קבוצות לחץ אזרחיות ובעיקר ''וועדי ההורים'' הלא רשמיים.....
חיילים בשרות סדיר,מתנדבי יחידה קרבית טובה,שצריכה להיות גם קשוחה - מתלוננים איפוא על קצב החופשות וההורים כבר נזעקים לפעולה,כאילו מדובר בתופעה איומה ומחפירה,הגובלת בהתעללות מכוונת......
כך ''הפלגתי'' להרהורים בנושאים דומים ונזכרתי.....שלפני ימים אחדים ראיתי סרט-שיחזור מעולה על אחד הקרבות ''האנכיים'' בוויאטנאם,סרט -סיפור ששיחזר פרשת קרב של יחידה ממוסקת ''מחטיבת הפרשים 7'' ותאר מה עבר על אלה שלחמו מרחק גדול מהבית ובוודאי שלא ראו את אמא מעט יותר משישים יום....הדוגמא אינה חדשה והיא מוכרת לכל צבא השולח יחידות לפעולה מעבר לים ולפעמים (כמו בתולדות מלחמה''ע השניה,בחזית המזרחית - גם...במולדת)
בסיורי בעולם ביקרתי בשדות קרב שעינינו אותי מבחינה היסטורית,למשל בית העלמין הצבאי הגדול לייד הנהר קוואי (תאילנד) בית העלמין הצבאי הגדול לייד ארנהם (הולנד) ואפילו באיסנדלוואנה( זולו לנד דרא''פ) ועוד,כשבכל מקרה היה ברור שהלוחמים שנהרגו ונטמנו באדמת ניכר,שרתו הרחק מהבית ובוודאי שלא ''קפצו לביקור'' בסבב שבוע או שבועיים,כולל ''רגילות'' ושאר תופינים.
אחדים מקרובי שרתו בצבא הבריטי ולא ראו את בתיהם בפלסתינה-א''י בין השנים 1939-45 ולפעמים ישבו בשבי מאז 1940(כרתים-יוון)
בצפון-אמריקה התוודעתי לרבים מוותיקי המלחמה שלא חלמו על ''שישי-שבת בבית'' ואחד מהם,ידידי קרוב, לשעבר סרן ביחידת תותחנים קנדית שלחמה באירופה -לא ''קפץ הביתה'' למערב קנדה גם אחרי שהוחזר מצרפת לניו-פאונדלנד שם עסק בהדרכה....הדוגמאות למכביר והשאלה המתבקשת היא מה קוטר עמוד השדרה של צנחני צ.ה.ל?!....אינני יודע עם ''התלונה'' באה מהחיילים או מהוריהם,אך אין לכך חשיבות מיוחדת,מפני שהסיפור מעיד על הלכי רוח ותפיסות מעוותות של מקצוע החיילות,בכל הרמות....מממלאי חובת הסדיר דרך המילואים וצבא הקבע....
אחד משותפי להרהורים בנושאים צבאיים,אתו אני מתכתב בדואר אלקטרוני,העיר ''שאין השוואה מפני שישראל קטנה והחיילים מריחים את הבית ולכן הם עצבנים''..,אני לתומי,חונכתי להאמין שדווקא תחושת ''המלחמה על הבית '' מחשלת ומעמידה במקום ראשון את הפעילות הצבאית ורק אחר כך את הצורך ''לראות את אמא או החברה''.....
אחד מידידי ד''ר ג'פרי שו,היסטוריון צבאי וחוקר מוכשר,נעזר בי בכתיבת חלק ממחקר על התנהגות הצבא הסובייטי באפגניסטן ותאר בין השאר, גם את משך ''סבב השירות'' של הרובאי הסובייטי הממוצע,שלפעמים לא ראה את הבית במשך שנה...שו לא כלל עובדה זו במסגרת גורמי הכישלון הסובייטי להלחם במוג'הידין ולהיפך,הזכיר את הצבא הבריטי של מלחמות העולם וקוריאה כדוגמא לכך שחיילים לחמו ומילאו חובתם רחוק מהבית,עם מעט חופשות ולכך היותר זכו לדילוגי ריענון עורף (r@r)
בגילי ''המתקדם'' אינני יודע מה בדיוק עובר על צנחני 2002.....שרתתי בגדוד 890 ''של פעם'' בסיירת שאז היתה קטנה וסודית ולמייטב זכרוני,היו תקופות בהן ''לא ראינו בית'' אלא בחופשות הרגילות שבאו אחת לשלושה חודשים.
איש לא חשב,או העז,להתלונן בתקשורת ובצבא הקטן של אז
(יש לזכור ששנתוני מלחמת העולם השניה היו קטנים מאוד ומסיבות מובנות של היקף האוכלוסיה הקרבן הנורא של ילידי השנתונים הללו שהושמדו על ידי הנאצים...'') לא חלה חובה לאפשר לחילים לצאת הביתה בתדירות גבהה.....אפטר בבאר-שבע היה ''צו'פר'' ואם בין לבין אפשר היה לצאת הביתה-רחפה על ראשנו חרב ''ההקפצה חזרה לבסיס''
בני שיצא לישראל,לשרת בצבא, שהה בארץ שלוש שנים קשות ומאד בודדות כשרק פעם אחת וכחיל-בודד,זכה להגיע הביתה לחופשה בת שבועיים....הוא לא ביקש שנמחה בשמו וגם לו היה מבקש -הייתי ממלא פי מים...שכן בעיני השירות בצבא הוא חובה בהחלט לא נעימה שבה אין ליחיד הרבה זכויות
עיינתי בזכרונות חיל אוסטראלי שנשלח למזרח התיכון והוחזר לארצו רק כדי להשלח לגינאה החדשה....שנה וחצי של קרבות קשים,אכזריים ומתישים....לא רחוק מהמולדת ובכל זאת ללא שישי שבת בבית.....
אינני רוצה להלאותכם בדוגמאות (שיש למכביר) מה שאני מבקש,מאלה שאכפת להם,להגיב ולהעיר או להאיר....יתכן שאינני אלא מזדקן על סף זקן שאינו מבין עוד את נפשה של ישראל החדשה,העדכנית,אך לעניות דעתי-ישראל חלשה יותר מאשר בעבר...לא לפי מספר המטוסים או כלי השריון...אלאט חוסנם של החיילים הצעירים ויכולתם לעמוד ''במצבי מצוקה'' של.....'':שישים יום בלי לצאת הביתה..''
|
|
|
60 יום ללא חופשת בית....תמונה מצבא מפונק?????
