מידי שבוע משודרת בערוץ 10 התוכנית ''מועצת החכמים'', שלאור המתרחש בה ראויה יותר להיקרא ''מועצת המתקוטטים''. השבוע מטבע הדברים דנו חכמי המועצה המתקוטטת בהפסקת האש החד צדדית שהסתמנה בחזית העזתית.
בין השאר נדונה סוגיית התגובה הבלתי מידתית של צה''ל לירי הקסאמים. אחד השמאלנים המתונים יותר בפורום הצדיק את תגובתו האימתנית של צה''ל בטענה של יצירת תקדים הרתעתי למען יראו אויבינו, ייראו וידעו כי כל גורם עוין המעז לפרוץ את קו הגבול הבינלאומי ומעברו האחר לאיים עלינו בפעילות לוחמנית מכל סוג שהוא, ישלם מחיר כבד ביותר על פעולות האיבה שלו.
כאשר נדונו תוצאות המערכה הצה''לית בעזה, אשר הוצגה כניצחון צבאי מפואר, נעמד על רגליו האחוריות מיודענו העיתונאי גדעון לוי, נושא הצלב של הסבל הפלשתיני למען דמותנו המוסרית בעיני עצמנו, והתקומם נגד עצם הגדרת המתקפה הישראלית בעזה במושגים של ניצחון צבאי, שהרי כנגד צה''ל לא ניצב שום כוח צבאי משמעותי.
בזמנים מוזרים אלה מצאתי את עצמי מסכים עם גדעון לוי. שכן, שיווק הכתישה הארטילרית המסיבית של עזה על ידי צי מפציצי צה''ל במושגים הירואיים של ניצחון מהווה זילות מוסרית שאין דוגמתה. אומנם ידוע לכל שלוחמי החמאס מנצלים את האוכלוסייה האזרחית למטרות הסוואה, ואומנם ידוע לכל שהאוכלוסייה האזרחית היא זאת שהפקידה את השלטון בידי החמאס. יחד עם זאת, על החורבן הזוועתי שזרו מפציצי חיל האוויר בתוך ריכוזי אוכלוסייה אזרחית תוך הרג חסר-אבחנה של מאות אזרחים ראוי יותר לדבר במונחים של פשע מלחמה מאשר ניצחון במערכה צבאית.
מועצת החכמים המתקוטטת ממחישה בעצם עד כמה היא מבולבלת. שכן, חכמיה אפילו אינם מסוגלים להבחין בסתירות הגלומות בהשקפותיהם המגובשות כביכול. כך מוצאים את עצמם אבירי ''ההתנתקות'' מעזה למען השלום, הפיוס והמוסר, תומכים נלהבים במערכה צה''לית דורסנית, שהעולם הרחב, כולל ידידנו, לא יכול להימנע מהתחושה כי גם אם עדיין אינה נכללת בהגדרה של פשעי מלחמה, הרי קשה מאוד לסנגר עליה, ויהיה התירוץ אשר יהיה.
החשיבה הבנלית היא זאת שבעוכרינו, שכן את הגורל היהודי המורכב אי אפשר לפשט בנוסחאות קסם פרימיטיביות למען נוחיות סתמית של מנעמי רגיעה, שגרה וביטחון. מתוך אותו היגיון פנימי נסתר, שזור הגורל היהודי בחוט שני של דמים מטיהור אתני של יהודים אל פשעי מלחמה בערבים.
גם גדעון לוי המשתבח בעקביות מאבקו למען העניין הפלשתיני וכן אבירי שלום מתונים יותר ממנו שמוצאים את עצמם תומכים בהפצצת אוכלוסייה ערבית, מקדשים על נצחיותו של קו הגבול הבינלאומי, הוא הקו הירוק. שוב ממחיש הגורל היהודי את הסתירה הבלתי נמנעת שכופה המציאות על כל מקדשיו של הקו הירוק, אשר כגודל מאמציהם להשריש אותו כנכס צאן ברזל בתודעת העם, כך הוא מתמרד בזעם נגד כפייתו המלאכותית על מפת ארץ ישראל תוך המטת סבל ומרורים על יהודים וערבים כאחת.
ככל שמשתרשת הפלשתיניזציה של המהגרים הערביים בארץ ישראל כך הולכים אבירי מסדר פלסטין מקרב בני עמנו ושוקעים עמוק יותר בביצה הפלשתינית הטובענית. קורבנותיה האומללים ביותר של הפלשתיניזציה הם אותם מהגרים ערבים שבחרו בזהות לאומית פלשתינית, אשר נושאת בכנפיה רק סבל, מכאוב וטירוף. כך שחסידי פלסטין והקו הירוק, מוסיפים חטא על פשע, בכך שלא רק המיטו על ערביי ישראל את הטירוף הפלשתיני, שביטויו הקיצוני הוא טרור המתאבדים, הם גם מענישים אותם על אימת הטירוף הכפוי בכתישה קטלנית של אוכלוסייה אזרחית.
גם בסוגיית שחרורו של גלעד שליט, באו לידי ביטוי בפורום מועצת החכמים הדפוסים הבנליים של החשיבה הישראלית המצויה. פרט לשני חריגים, הסכימו ביניהם כל החכמים שלא ניתן לפדות את גלעד שליט תמורת המחיר הבלתי סביר שדורש החמאס.
כידוע, גלעד שליט נפל בשבי בשל מחדל צה''לי. כל זמן שגלעד שליט נמצא בשבי מתנוסס אות קלון על מצחה של מדינת ישראל, הממחישה קבל עם ועולם עד כמה הסתגלה לחרפה של הפקרת חיילים ששילמו מחיר אישי כבד כתוצאה ישירה ממחדליה הביטחוניים.
הבנליות המחשבתית היא גם זאת שגורמת לנו להירתע משחרור מספר רב של אסירים מחבלים תמורת פדיונו של גלעד שליט. מסתבר שלאחר כמאה שנות התמודדות עם הלוחמנות הערבית עדיין לא למדנו כי על כל מחבל ערבי, שנלכד ונאסר על ידי ישראל, מסוגלים ארגוני החבלה לגייס לשורותיהם אלף חדשים, כל עוד קיימת המוטיבציה להיאבק בישראל. בניגוד לדיעה הרווחת בישראל, הסירוב לשחרר אסירים ביטחוניים בעיסקת חילופי שבויים לא רק שאינו מרסן את מוטיבציית הלוחמנות הערבית אלא אף מעודד אותה.
עם חלוף הזמן אויבינו הם אלה הלומדים להכירנו והופכים להיות מתוחכמים, בעוד אנחנו ממשיכים להסתבך בין קורי הקונספציות הבנליות. בטקס חגיגי שנערך לכבודו בביירות מייד לאחר שחרורו מהכלא הישראלי, אמר סמיר קונטאר בין השאר כי הוא מקווה שהערבים יאמצו את המופת הישראלי של פדיון שבויים. את השבח לישראל הוא אומנם הטביע בהרבה דברי בלע מתלהמים נגד היישות הציונית, אך מסר פדיון השבויים הוא חד כתער, הוא יהודי מאין כמותו, והוא אינו נופל על אוזניים ערלות, כפי שאנחנו סוברים מתוך הרגל של אינסטינקטים קיומיים רדודים.
ברמת האסטרטגיה הביטחונית חייבת מדינת ישראל לספוג את המחיר המלא על מחדליה הביטחוניים, על מנת שתוכל להפיק את הלקחים המתחייבים מתוך כשליה, דוגמת נסיבות חטיפתו של גלעד שליט. הטלת נטל המחדל על קורבן המחדל לא רק מקהה את התמריץ להפקת הלקחים, לא רק מוסיפה את חטא ההפקרה על פשע המחדל, אלא גם מחלחלת לתודעת הציבור ומערערת את אימונו במוסריותה של המערכת הצה''לית המצטיירת כגוף כפוי טובה שמפקיר את החיילים המשרתים אותו נאמנה.
הנה כי כן, פורום מועצת החכמים של ערוץ 10 משקף את אותו בלבול ציבורי הנובע מהשתלטותם של האינסטינקטים הבנליים על תפישת המציאות עד כדי כרסום מתמשך בכושר ההתמודדות הישראלית עם המציאות המורכבת של קיום יהודי ריבוני.
כבלי החשיבה הבנלית
