פול קרוגמןבתאריך 13 לאוקטובר התבשרנו שפרס נובל לכלכלה יוענק השנה לפרופסור פול קרוגמן מאוניברסיטת
פרינסטון. דומה שפרסומו בציבור הרחב נובע מהיותו בעל טור קבוע בעיתונות היומית (ניו יורק טיימס) בו הוא נוהג להביע עמדות בלתי מתפשרות ועוקצניות בנושאים אקטואליים של מדיניות כלכלית. מטבעם של נושאים מהסוג הזה שהם מעוררים מחלוקות שמחריפות לעיתים. אפשר גם להניח שיריביו הוכו בתדהמה כמו שלאוהדיו הידיעה היוותה מקור לשמחה ואהדה. אבל לזכייתו של פרופסור קרוגמן בפרס אין קשר ישיר לכתיבתו בנושאים אקטואליים. כפי שיתברר בהמשך הפרס יוענק לו דוקא על הישגיו המדעיים.
בדרך אל הנובל
בהקדמה שכתב להוצאה החדשה של ספרו המפורסם של
ג'ון מיינארד קיינס, בשמו העברי
התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף (2005), מדגיש פרופסור קרוגמן את ההבדל בינו ובין רוב הכלכלנים של ימי המשבר הגדול שהחל בשנת 1929. על פי דבריו הכלכלנים של התקופה עבדו להסביר את הדינמיקה של הכלכלה – ביקשו ליצור תאוריה שלמה של מיתון והתאוששות (הבראה). אבל במקום לעסוק במכניקה של השגשוג והפריחה הם היו צריכים דוקא לעסוק בדינמיקה של המשבר. הם העדיפו לבנות מודלים דינמיים מסובכים אבל בעצם נתפסו לא מוכנים להציע פתרונות למשבר.
לעומתם קיינס העדיף להציג תמונה חלקית, להתמקד בשאלות שאפשר היה לפתור, כמו מה ניתן לעשות כאשר יש מצב של שיווי משקל בפחות מתעסוקה מלאה. לפי הבנתו המשימה שלו היתה להסביר איך זה שלפעמים המשק פועל שלא בתעסוקה מלאה. בניגוד לרוב הכלכלנים שעסקו, בהבנת היער, בהבנת התהליכים ארוכי טווח של מחזור העסקים, קיינס עסק בתיאור מצב העצים בנקודת הזמן המשברית ובהצגת פתרון למצב הקשה בטווח הקצר. גישתו זו של קיינס שיחררה אותו להתמקד בשאלה החשובה (או בשאלות החשובות) באמת שצריך היה וגם ניתן היה לפתור. ההסתפקות הזאת ב''מועט'' היא הסיבה שבניגוד לאחרים קיינס הציע הסבר למשבר הכלכלי ולעוצמתו, וגם דרכים לצמצומו. לכן יש לא מעט כלכלנים שאומרים שהספר הזה של קיינס הוא מן החשובים שנכתבו במאה העשרים (
Introduction).
הזכרתי את הספר וההקדמה כי מסתבר שעל פי קרוגמן הגישה המחקרית שלו עצמו, דומה מאד לזו של קיינס. לאורך השנים קרוגמן בחר ללכת מן הפרט אל הכלל, לבנות מודלים פשוטים ורק אם נחוץ ואפשר אז גם לבנות מודלים יותר מורכבים. עוד בראשית שנות ה-90 הסביר קרוגמן שישנם שני סוגים של תיאורטיקנים. אלו שאוהבים להציג תאוריה כללית ואלו שמתמקדים במקרים מיוחדים. קרוגמן (כמו קיינס) שייך את עצמו למחנה השני וכבר אז נחשב לאומן בהקשר הזה. תהליך התגבשות המחקר הוא כדלהן:
- מתחילים עם סיפור מילולי של ארוע או בעיה שלעיתים מבוסס על תצפיות אקראיות.
- נסיון לבנות מודל פשוט ביותר, של המקרה המיוחד, שמתאר את הסיפור הזה.
- בזמן הבניה של המודל הסיפור משתנה אבל בסופו של דבר המודל נותן כלים (שפה) לשוחח על הפרטים החדשים.
- בחינה אמפירית של המודל-תאוריה.
ג'ון מיינארד קיינסהוא העדיף להתאים מודלים קטנים לבעיות אמיתיות, מערבב תצפיות על המציאות עם ''מעט'' מתימטיקה כדי להגיע לשורש העניין. את ביצוע השלב האחרון של העבודה המחקרית, השלב האמפירי, קרוגמן העדיף להשאיר לאחרים.
לדברי קרוגמן זוהי גישת בזק לתיאוריה כי במקום להתקדם על חזית רחבה (לנסות להבין את היער) הוא ניסה ומנסה להתקדם לאורך מסדרון צר הכי רחוק שאפשר (לנסות ללמוד את העץ הבודד) כדי להגיע ליעד. בהמשך על ידי חזרות עם הנחות שונות מתבררת תמונת מסדרונות נוספים, ובסופו של דבר מאוסף המסדרונות נפתחת החזית היותר רחבה. על פי קרוגמן תמצית תרומתו לתחום הכלכלה מתחלקת לשניים: חומר-תוכן והפשטות הקיצונית בבניית מודלים (
Incidents from my Career, 1992).
כבר באותם ימים העריך קרוגמן שהמודלים שפיתח ימצאו את מקומם בלבו של הזרם המרכזי בכלכלה. הוא גם לא היה היחידי שחשב כך. בשנת 1991 זכה פרופסור קרוגמן במדליית קלארק שניתנת אחת לשנתיים לכלכלנים מבטיחים שעוד לא עברו את שנתם ה-40 על תרומתם המשמעותית למחשבה ולידע הכלכלי. מן הנסיון אנחנו יודעים שלא מעטים מהזוכים במדליית קלארק, כמו מילטון פרידמן וגארי בקר, זכו בהמשך דרכם בפרס נובל בכלכלה (
John Bates Clark Medal).
לרגל זכייתו של פול קרוגמן במדליית קלארק כתב אז
אבינש דיקסיט (Avinash Dixit, In Honor of Paul Krugman):
I am sure the Clark Medal is but one milestone of many to come in his career ובעברית:
אני בטוח שמדליית קלארק היא רק אבן דרך אחת מרבות שעוד יבואו. על פי דיקסיט, קרוגמן מזהה סוגיה כלכלית חודשים או שנים לפני כל אחד אחר. הוא אז בונה מודל קטן פשוט שמציע תובנה בלתי צפויה ובהמשך הסוגיה מגיעה לתשומת הלב הכללית. זה גם בעצם מה שקרוגמן כתב על עצמו באותם ימים.
סיבת הזכיה
This year’s Laureate is awarded the Prize for his research on international trade and economic geography. By having shown the effects of economies of scale on trade patterns and on the location of economic activity, his ideas have given rise to an extensive reorientation of the research on these issues.
Information for the Public
בתרגום חופשי שלי:
הזוכה של השנה מקבל את הפרס על מחקרו במסחר בינלאומי ובגיאוגרפיה כלכלית. על ידי שהראה את השפעת היתרונות לגודל (תשואות עולות) על דפוסי המסחר ועל מיקומה של פעילות כלכלית, גרמו הרעיונות שלו לשינוי משמעותי של תפיסת המחקר בנושאים אלו.
פול קרוגמן השלים את עבודת הדוקטורט בשנת 1977, בגיל 24, להחל את דרכו כמרצה וחוקר. הוא היה בין הכלכלנים הראשונים שהבחינו שהתיאוריה המקובלת של מסחר בינלאומי מתארת רק חלק מן המציאות האמיתית. על פי התיאוריה הישנה, המקובלת, של מסחר בינלאומי הארצות שונות אחת מהשניה. יש להן רמה שונה של יעילות וטכנולוגיה, כמות ואיכות שונה של משאבים טבעיים (אוצרות טבע) ואפילו מאפייני האקלים שונים. השוני הזה הוא מה שמניע את המסחר בין ארצות. העיקרון הישן אומר שכל ארץ (גם האדם הבודד) תשפר את מצבה אם תייצר את אותם מוצרים בהם יש לה יתרונות יחסיים ותרכוש מארצות אחרות את אותם מוצרים בהם יש להן יתרון יחסי. על פי התיאוריה הישנה. בתהליך הזה של ניצול יתרונות יחסיים, משתפרת היעילות ולכן גם רמת החיים עולה.
התיאוריה החדשה שהחלה להתפתח במהלך שנות ה-70 כאשר חוקרים כמו קרוגמן הבחינו שיש גם מסחר בין ארצות דומות אחת לשניה בכמות ואיכות המשאבים ובמאפייני היעילות, הטכנולוגיה והאקלים. עוד הם הבחינו שארצות דומות כאלו, מוכרות אחת לשניה מוצרים רבים שגם דומים אחד לשני. ארצות כמו צרפת וגרמניה מוכרות אחת לשניה מוצרים כמו מכוניות, מטוסים, מכונות, כלי חיתוך (machine tools) ועוד. מטוסי סילון מיוצרים רק במספר מצומצם של מקומות משום שיש בתעשייה הזאת יתרונות משמעותיים מאד לגודל; גם ביצור מודל מסוים של מכונית יש יתרונות לגודל וכך גם ביצור מכונות בכלל. המאפיין הבולט של ייצור המוצרים הללו הוא היתרון לגודל והמאפיין הבולט של המוצרים עצמם הוא דמיון רב בין המודלים השונים.
ישנם מוצרים רבים מהסוג הזה ומה שמעניין בקשר אליהם הם דפוסי המסחר שנקבעים על ידי המאפיינים (משאבים, יעילות, טכנולוגיה...). יש הרבה התמחויות בגין היתרונות לגודל והרבה יותר מסחר בינלאומי מאשר כזה שמתואר על פי התיאוריה הישנה המבוססת על השוני במשאבים ובאמצעי יצור בכלל. בעצם, התיאוריה החדשה יותר רלוונטית מהישנה (
15.10.2008 ,About the work). על פי הועדה של פרס נובל, תרומתו העיקרית של קרוגמן בהקשר הנזכר קיבלה ביטוי בשני מאמרים שהתפרסמו בתוך 13 חודש – הראשון בנובמבר 1979 והשני בדצמבר 1980.
קרוגמן היה בעצם המנהיג של החבורה שפיתחה את התיאוריה החדשה למסחר בינלאומי כולל הצגה פורמלית-מתימטית. השימוש בהנחות יותר מציאותיות של יתרונות לגודל (תשואה עולה עם הגודל) ותחרות פחות מחופשית (הרבה מתחרים כל אחד עם קצת כוח שוק) אפשרו כמה עשורים של פיתוח מודלים עשיר. הפיתוח הזה הסביר את התועלת שבניצול טוב יותר של היתרונות לגודל שמתבטא במגוון גדול יותר ועשיר יותר של מוצרים.
פרופסור קרוגמן לא הסתפק בכך והוביל צעד מאד משמעותי נוסף כאשר חיבר אל התיאוריה החדשה היבטים מגיאוגרפיה כלכלית. הוא הוסיף את ההיבט המרחבי-אזורי כאשר בחן את המכניזם של מירכוז אזורי תעשייה והקשרים ביניהם. אזור יותר מאוכלס יכול לנצל יותר טוב יתרונות לגודל ולכן עלות היצור בו נמוכה יותר והשכר הריאלי גבוה יותר ביחס לאזורים פחות מאוכלסים. המצב הזה יוצר נטיה להתרכזות הייצור והמסחר באזור הזה. אבל בגלל עלויות ההובלה בין האזורים הנטיה הזאת נחלשת בסופו של דבר (
Why Krugman got the Nobel Prize).
עשר שנים לאחר התרומה המקורית שלו ליצירת התיאוריה החדשה החל התהליך היצירתי לשילוב הגיאוגרפיה הכלכלית בזרם המרכזי של הכלכלה. מה שהניע את ההתפתחות הזאת היו שאלות שהחלו לנקר במוחו של קרוגמן. מה קורה כאשר חלק מאמצעי היצור, במיוחד עובדים והון נעים בין אזורים ובין ארצות? על פי התיאוריה הישנה תנועת אמצעי יצור היא תחלופה למסחר – הם יתפרסו כדי להיות קרובים לשווקים: הם למשל יתקרבו לחקלאים כך שלא צורך לשלוח מוצרי מזון או מוצרי תעשייה אחרים למרחקים ארוכים. אבל כמו שאומר פרופסור קרוגמן, בעולם של יתרונות לגודל פועלת נטיה לריכוז פעילות כלכלית שכוללת גם פעילויות עסקיות בהן אין יתרונות לגודל.
זה התהליך שגרם להתרכזות כ-80 מיליון בני אדם ברצועת החוף המזרחי של ארצות הברית ולהתפתחויות דומות במקומות וארצות אחרות. מה שקובע לאן תתרכז הפעילות הכלכלית הוא לעיתים מקרי ולעיתים בגלל ששם התחילה פעילות כלכלית קודם. כך למשל התפתח עמק הסיליקון משום שהיזמים שהתחילו את היולט-פאקארד (Hewlett-Packard) במוסך הביתי של אחד מהם (
About the work).
ההחלטה להעניק את פרס נובל לפרופסור פול קרוגמן התבססה על תרומתו שבעצם מקופלת בשלושה מאמרים קצרים. המאמרים הללו הכניסו את הרעיונות החדשים שהתפתחו במהלך תקופה של 12 שנים (1979 – 1991) למסגרת תיאורטית קפדנית ואחידה – התיאוריה החדשה. כידוע מסגרת תיאורטית כזו נחוצה כדי לעמת את הרעיונות עם תמונת המציאות - כדי להעמיד את הרעיונות למבחן אמפירי. קרוגמן הוביל מהלך דומה כאשר הביא לשילוב גיאוגרפיה כלכלית במסגרת התיאורטית החדשה ובכך הפך את התחום לחלק אינטגראלי של תחום הכלכלה (
Trade and Geography...).
פול קרוגמן במסיבת עיתונאים שנערכה
בפרינסטון בתאריך 13.10.2008 המאמר הראשון פורסם כאמור בסוף שנת 1979, כאשר קרוגמן היה בן 26, והיווה חידוש משלושה היבטים. ראשית, התיאוריה היתה שונה מהמודל הישן שהחל את דרכו בימי
דוויד ריקארדו (בראשית המאה ה-19). שנית, המודל המתמטי היה פשוט ביחס למה שהיה מקובל עד לאותה התקופה. לבסוף, בלי לבטל את הרלוונטיות היורדת של התיאוריה הישנה הוא הציג מניע למסחר בינלאומי שמשקף יותר טוב את המציאות הקיימת בעיקר בארצות המפותחות. המודל מבוסס על ההנחות שהארצות הסוחרות הן דומות, המסחר נוצר בגלל יתרונות לגודל ומבנה השוק מוגדר כ''תחרות מונופוליסטית''. התועלת מהמסחר מתבטאת במגוון גדול יותר של מוצרים.
המאמר השני שפורסם בדצמבר 1980 שיפר את המודל בכך שהוא השמיט את ההנחה שעלויות התובלה הן אפסיות והגדיל את מספר ענפי התעשייה ליותר מאחד (כפי שהונח במאמר הראשון). המסקנה הכללית של המאמר היא שכאשר יש יתרונות לגודל, תשואה עולה, מדינה תייצא מוצרים להם יש שוק מקומי גדול יותר מזה של הארצות המייבאות.
עד לפרסום המאמר השלישי, בשנת 1991, גם הגיאוגרפיה הכלכלית תפסה מקום שולי בתיאוריה הכלכלית המקובלת. במודלים של התיאוריה הישנה מדינות היו למעשה נקודות חסרות ממדים ולעיתים קרובות צורפה ההנחה שעלויות התובלה אפסיות. כבר ראינו שבמאמר המוקדם יותר, משנת 1980, טיפל קרוגמן בהנחה הלא מציאותית בדבר עלויות התובלה. במאמר השלישי הוא גם מעלה שאלות שמתייחסות למרחב הגיאוגרפי:
- מדוע התעשייה בסופו של דבר מרוכזת באזור אחד או מעט אזורים של מדינה?
- עד לאן תגיע הנטייה הזאת לריכוז גיאוגרפי והיכן יתקיים יצור תעשייתי?
פרופסור קרוגמן משתמש במודל הפורמלי שפיתח כדי לבחון אם תיאור המציאות והתשובות שהציג מסתדרים עם ניסוח מחמיר וקפדן יותר. הוא מסביר שהמודל המתמטי נחוץ כדי לשפץ ולשפר את הניסוח המילולי. בהמשך הוא מפריד בין ניתוח התוצאות בטווח הקצר לבין ניתוחן בטווח הארוך ומציג גם את התנאים ההכרחיים להנעת התהליך של התרכזות גיאוגרפית של התעשייה או להנעת תהליך הפוך (של פיזור).
במהלך השנים מאז הפכה התיאוריה החדשה של המסחר הבינלאומי לחלק מהזרם המרכזי של התיאוריה הכלכלית. כמובן שהתיאוריה הזאת היוותה בסיס להפיכת גיאוגרפיה כלכלית לחלק מהזרם המרכזי. רק כאשר התבררו העובדות הללו אפשר היה לשקול את הענקת הפרס לפרופסור פול קרוגמן.
שאיפתו של נובל מול המציאות
על פי הצוואה של נובל צריך לתת את הפרסים למי שבשנה הקודמת העניק את התרומה הגדולה ביותר לאנושות בתחומו (
The will). כאשר מדובר במדע או במדעי החברה קשה מאד, אם בכלל אפשר, לקיים את רוח הצוואה והמקרה של קרוגמן הוא כנראה דוגמה טובה מדוע.
מבחנה של תיאוריה מתמקד בלפחות שני תהליכים שאי-אפשר לסיימם בתוך שנה:
- צריך לבחון את השפעתה של התיאוריה על החוקרים בתחום – צריך לבחון את גדולתה.
- צריך להמתין לתוצאות של העבודה האמפירית – צריך לעמת את התיאוריה עם המציאות.
התרחשות תהליכים כאלו לוקחת את הזמן שלה וברור למדי ששנה היא תקופה קצרה מידי. במקרה הנדון מדובר על תהליך פיתוח של תיאוריה שנמשך כ-12 שנים ולכן למרות חשיבות העבודה לא היה אפשר להעניק את הפרס לאחר שנה. נראה שרוח הצוואה מצפה שחברי ועדת הפרס יהיו בעלי כישורים נבואיים וברור לגמרי שהמשימה למצוא אנשים בעלי כישורים כאלו חסרת סיכוי.
| ביבליוגרפיה וקישורים |
|---|
- Krugman, P., ''Increasing Returns, Monopolistic Competition, and International Trade'', Journal of International Economics 9: 469–479, 1979. Also in Krugman, P.,Rethinking International Trade, 1990, 11-21.
- Krugman, P., ''Scale Economies, Product Differentiation, and the Pattern of Trade, American Economic Review 70(5): 950–959, 1980. Also in Krugman, P., Rethinking International Trade, 1990, 22-37.
- Krugman, P., ''Increasing Returns and Economic Geography'', Journal of Political Economy 99(3): 483–499, 1991.
- Paul Krugman on the New York Times website.
- Interview.
|
פרס נובל לכלכלה - 2008 
