|
|
|
אביר לבן
ד''ר אורי מילשטיין
שורשי הכמיהה הישראלית ללבנון
בימי המקרא היו שטחי לבנון וסוריה של היום, רצועת ביטחון של האימפריה המצרית, שארץ כנען נכללה בתחום השפעתה. התפיסה המאקרו-אסטרטגית במקרא, שהיתה מבוססת על עקרון השרידות, בקשה להגיע לגבולות ביטחון בני הגנה במדינת ישראל, ולא שמה מבטחה בהסדרים מדיניים. האסטרטגים של מצרים ושל המקרא ראו את החלק הסורי של נהר הפרת, כגבול ביטחון של האימפריה המצרית.
נהר הפרת מתחיל בהרי אנטוליה שבתורכיה, זורם דרך צפון מזרח תורכיה, צפון סוריה, עיראק ונשפך למפרץ הפרסי. מכאן שכל לבנון המודרנית וכל סוריה הדרומית המודרנית, לרבות דמשק, חלב והמדבר הסורי, אמורים להימצא בשליטת המדינה שמדרום להם. המקרא מבסס את ההכרח האסטרטגי הזה כלקח ממלחמתו של אברהם אבינו במלכי הצפון, אבירי המרכבות, (החיקסוסים) ששלטו, לפי המקורות ההיסטוריים, גם במצריים, בתקופת האבות, במאות ה- 17 וה-18 לפני הספירה ( השושלות ה- 15 וה-16). אברהם אבינו היגר לארץ-כנען בתקופה שבה התחולל גל הגירה גדול מלווה בכיבושים צבאיים מצפון מזרח לדרום מערב. סביר להניח כי אברהם הכיר את תורת הלחימה החיקסוסית ואת טכניקת הקרב שלהם שהרי הוא היגר מלב האיזור שבשליטתם. בהיותו האב המייסד של תרבות המערב, ושל החשיבה המופשטת, המערבית לפחות, עשה אברהם אבינו אינטלקטואליזציה של הלחימה החיקסוסית ואיתר את חולשותיה. לפי המקרא קשר אברהם קשרי ידידות עם המלך החיקסוסי של מצרים. מייד אחר כך מתאר המקרא את מלחמתו של אברהם במלכים חקסוסים נוספים שאיימו לא רק על ארץ-ישראל אלא גם על מצרים. יתכן כי שמסעו של אברהם למצריים המתואר בפרק י''ב קשור להכנות לקראת אותה מלחמה, להסדרים שבין אברהם לפרעה ולתמורה שהוא יקבל ממלך מצרים. שכן היה עליו להחליט אם הוא מצדד בצד המצרי בעימות האזורי או בגוש מלכי הצפון. הוא הכריע בעד המצרים - הצד שהיה נחות אז מבחינה צבאית ושממנו הוא היה עשוי לקבל תמורה רבה יותר.
אמצעי לחימה כבדים המבוססים על טכנולוגיה מתוחכמת התאימו במשך רוב ההיסטוריה בעיקר לקרבות יום באויב שמצביאיו שגרתיים. הערך המוסף שהכריע קרבות אלה היו מהנדסים של אמצעי לחימה (אמל''ח) שבצעו את תפקידם הרחק משדה הקרב וכושר ייצור של אמצעים אלה. בסוג זה של לחימה היה לחיקסוסים יתרון מוחלט על פי אברהם אבינו וסיכוייו לשרוד בקרב היו אפסיים. לפיכך בעזרת כוחות מעטים שמנו, לפי המקרא, 318 לוחמי עילית רגליים, תקף אברהם בלילה את חניון המרכבות החיקסוסי. הצלחה בסוג הלחימה שנקט אברהם אבינו נובעת לא משימוש במהנדסי אמל''ח מעולים ובטכנולוגיה משופרת, אלא ממנהיגות קרבית עילאית, מהכרות מפורטת עם האויב והבנת דרך מחשבתו ותפקודו, ומהכרת שדה הקרב המסוים והבנתו. על כל אלה להיות מגובים בעומק אינטלקטואלי כדי לבנות מראש את הדגם המופשט, המתאים ביותר לקרב המסוים ולפעול על פיו. על המצביא בסוג הלחימה הזה להיות גם פילוסוף צבאי. אברהם אבינו הוא אבי הפילוסופים הצבאיים בהיסטוריה, חבורה מצומצמת שעליה נמנים, בין היתר, משה רבנו, דוד המלך, אלכסנדר מוקדון, יהודה המכבי, סקיפיו אפריקנוס, יוליוס קיסר, מוחמד, פרידריך הגדול נפוליון ושרנהורסט.
אברהם אבינו הצליח להדוף את מלכי הצפון בקרב חובה, ''אשר משמאל לדמשק'' (בראשית, י''ד, ט''ו), אל מעבר ארץ-כנען. זה היה קרב ההכרעה החשוב ביותר בציוויליזציה הנוכחית והוא מהווה אירוע שער לתרבות המערב. ניתוח המקורות מלמד ששליטה ישראלית על לבנון ועל רוב סוריה, אינם רק לקח צבאי אלא גם אינטרס אסטרטגי מצרי: מצרים, האימפריה השליטה על ארץ-כנען באותה תקופה ובת בריתו של אברהם אבינו, בקשה שהעברים יגנו על גבולה מפני פולשים מצפון. מאז קרב הכרעה זה נחשבים הגבולות שבין הנילוס לפרת ל''גבולות ההבטחה'', שיש להם גושפנקא של קדושה. בתוכם אמורה להתקיים מדינתו של עם ישראל.
הלקח ההיסטורי של קרב חובה הוא: אומה חפצת חיים מטפחת חשיבה צבאית ללא שום מגבלות וללא התחשבות באינטרסים השרידותיים של שליטיה על-מנת להצמיחה מתוכה פילוסופים צבאיים ופילוסוף-על שינהיג אותה. ללא פילוסופיה צבאית, שמה האומה את מבטחה בשכלם הישר של מצביאיה וזה משענת קנה רצוץ שתמיד אכזב.
אברהם אבינו הוא גם האב המייסד וגם המודל האידיאלי של העבריות, שהישראליות היא אחד מזלזליה. אם הישראליות היא אחד הנסים של המאה העשרים, הרי העבריות היא נס שאין שני לו בציוויליזציה הנוכחיות. עוצמת השרידות של העבריות הוכחה בארבעת אלפים שנה, הישראליות החלה דועכת אחרי מאה וחמישים שנה.
את האסטרטגיה הרואה בסוריה גבול ביטחון ממשו המצרים לא רק באמצעות שליח אלא גם בעצמם. תחותימס הראשון ששלט במצרים בסוף המאה ה- 16 לפנה''ס ערך מסע מלחמה עד הפרת והציב על אחת מגדותיו אסטלה מצרית. תחותימס השלישי ערך במאה ה- 15 לפנה''ס שש עשרה מסעות מלחמה דרך ארץ ישראל לסוריה, השתלט על כל השטח עד הפרת וקבע בו שלטון קבע מצרי.
תפיסה אסטרטגית-לאומית זאת נדונה פעמים אחדות במקרא. ביציאה ממצרים נאמר: ''כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר והלבנון מן הנהר , נהר פרת, ועד הים האחרון יהיה גבולכם'' (דברים י''א, כ''ד). משה אמר לפני מותו כי ה' אמר לו בהר סיני ''סעו לכם... עד הנהר הגדול נהר הפרת'' (דברים א', ז'). בהכנות לכיבוש ארץ כנען על-ידי יהושע נאמר: ''כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו אשר דברתי על משה. מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם'' (יהושע א', ג'-ד'). לפי המקרא דוד יישם את האסטרטגיה הזאת: ''ויך דויד את הדדעזר מלך צובה חמתה בלכתו להציב ידו בנהר פרת. וילכד דויד ממנו אלף רכב ושבעת אלפים פרשים ועשרים אלף איש רגלי ויעקר דויד את כל הרכב ויותר ממנו מאה רכב. ויבא ארם דרמשק לעזור להדדעזר מלך צובה. ויך דויד בארם עשרים ושנים אלף איש. וישם דויד בארם דמשק ויהי ארם לדויד עבדים נושאי מנחה ''. (דברי הימים א', י''ח, ג'-ו'). בימי בית שני נמשכה אותה תפיסה. כשהודיעו השומרונים למלך פרס כי היהודים מתכננים מרד, הם מסרו ששלטון היהודים הגיע עד הפרת (עזרא ד' כ'). בתלמוד הבבלי חוזרת אותה תפיסה: ''תרתם וגיניתים באוהלו של מקום עד הנהר הגדול נהר פרת'' (שבועות מ''ז, ב').
בתקופה הפרסית ובתקופה הסלווקית היה הפרת גבול בין מזרח למערב (ספר חשמונאים א' ג', ל''ב). הוא היה גם גבולה המזרחי של האימפריה הרומית ומעבר לו השתרעה האימפריה הפרתית.
תפיסה אסטרטגית זאת באה לידי ביטוי טראומטי (ואולי נבעה ממנו) במאורעות שהביאו לסוף ממלכת יהודה ולחורבן בית המקדש הראשון. ממלכת יהודה הסתאבה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בנבואותיו של ירמיהו ונביאים אחרים. נבוכדנצר מלך בבל חדר לארץ ישראל דרך סוריה, הטיל בדרכו מצור על צור, ולאחר סדרת קרבות כבש את ירושלים, שרף את בית המקדש ואת רוב העיר.
אלה המשמעויות האסטרטגיות, היסטוריות ותרבותיות של הנתונים לעיל:
א. בעיני האסטרטגים העברים הקדמונים, האימפריה הדרומית המצרית היתה פחות לוחמנית ופחות מאיימת מאשר האימפריות הצפוניות וקל היה להגיע איתה להסדרים מדיניים גם בגלל אופייה וגם בגלל מדבר סיני, שהיווה גבול ביטחון לארץ-ישראל מדרום.
ב. גבול הביטחון האסטרטגי של מצרים בצפון היה נהר הפרת (הנהר הגדול), שהיה בעיני האסטרטגים המצריים מכשול מים שקל להגן עליו מדרום.
ג. האסטרטגים המצרים ראו בארץ כנען רצועת ביטחון ובתושביה הם ראו צבא נתמך.
ד. מכאן שגבול הביטחון של ארץ כנען הוא נהר הפרת, גם לצורכי גוש המדינות הדרומי וגם לצורכי ארץ-כנען גופה.
ה. כל התרבויות המבוססות על המקרא: יהדות, נצרות ואיסלאם הטמיעו בתוכן את הנתונים האלה והם היו למורשת התרבותית-קוגניטיבית של בניהן.
ו. זה אחד הטעמים של הנטייה הישראלית להתפשט צפונה.
ז. זה גם אחד הטעמים של סוריה ולבנון לחשוש מפני רצון ההתפשטות של ישראל.
ח. זה אחד הטעמים להגיע להסדר שלום עם סוריה ולבנון.
הרלוונטיות של האסטרטגיה המקראית המוקדמת לבעיות אסטרטגיות בימינו וניתוקה מן המציאות של האסטרטגיה הישראלית, מצביעות לא רק על עליונות העבריות על הישראליות, אלא גם על האפשרות לפתח חשיבה ביטחונית חדשה, הנגזרת מן הפילוסופיה הצבאית העתיקה והאסטרטגיה העברית. אחד האסונות של העם היהודי, שתורה שבעל-פה לא עסקה בצבא ובאסטרטגיה ושאין בתלמוד מסכת ביטחון. מחדל זה דלדל את החשיבה הביטחונית היהודית בתקופה גלות ובתקופה הציונית. כדי לטפח חשיבה צבאית, לגדל אסטרטגים גדולים ומצביאים מעולים יש להטמיע את התבונה הביטחונית בכל שלבי העיצוב של הישראלי. כפי שכמעט בלתי אפשרי ליצור יצירות גדולות בשפה שאינה שפת אם, לא ניתן כמעט לפתח אינטלקטואליזם ביטחוני בלא חשיפה לחשיבה ביטחונית עמוקה מגיל צעיר.
(1) מאותן סיבות הצליח משה רבנו להתגבר ביציאת מצרים בעזרת צבא עבדים מיליציוני ללא אמצעי לחימה מתוחכמים על צבא מרכבות אימפריאלי, הצליחו האתונאים המעטים להתגבר על פרסים הרבים והחמושים טוב יותר בקרב מרתון, הצליחו מוחמד ויורשיו להקים אימפריה מוסלמית בזמן קצר יחסית והצליח החיזבאללה להתגבר על צה''ל בדרום לבנון. אם צה''ל היה מפתח תורת צבאית מבוססת בין היתר על מלחמות אברהם אבינו ומשה רבנו הוא היה משפר את תפקודו לאין שעור.
(2) על משמעות המושג ''קרב הכרעה'' ועל קרבות הכרעה בהיסטוריה הכללית, בהיסטוריה היהודית, ובמלחמת יום הכיפורים, ראה ספרי ''קריסה ולקחה'', הוצאת שרידות, מהדורה שלישית מורחבת 1999.
(3) דוד בן ישי שהיה פילוסוף צבאי סיכן את האינטרסים השרידותיים של המלך שאול. בעזרת תבונתו הצבאית דוד שרד והקים את ממלכת ישראל בגבולותיה הרחבים ביותר. את המחיר שלמו שאול וצאצאיו ונכחדו. אם שאול לעומת זאת היה משמיד את דוד כפי שביקש היו הפלשתים עלולים לבטל את עצמאות ישראל.
|
|
|
אביר לבן / טור שבועי
