... התמקדות המדיניות הכלכלית בפתרון בעיות של הטווח הקצר (מניעת משבר כלכלי בסוף שנת 2001) באה בעצם על חשבון יעדים של הטווח הארוך יותר (יציבות פיננסית). התוצאה היא המשבר הפיננסי הנוכחי...
אתמול (7.10.2008) אמר
בן שלום ברננקי יו''ר הבנק המרכזי האמריקאי, ה-Fed, שלמשק האמריקאי צפוי 'כאב כלכלי מתמשך' (prolong economic pain). המצב הכלכלי הורע והמהומה במגזר הפיננסי כנראה תאריך את התקופה בה ביצועי הכלכלה ימשיכו להיות חלשים ואפילו הצמיחה הכלכלית בסכנה. במילים אחרות יתכן וצפוי למשק האמריקאי מיתון מתמשך (
Bernanke). ואם זה מה שצפוי למשק האמריקאי הרי שסביר לצפות לתהליך דומה במשק העולמי. אכן הבורסות בעולם הגיבו בירידות חדות כאילו שהמשקיעים מעריכים גם הם שזהו כיוון ההתפתחות הצפוי של הכלכלה העולמית.
בעולם הרחב מתרבים מנבאי שחורות וקובעי המדיניות בארצות השונות מאד מודאגים מהמציאות הכלכלית ונוקטים צעדי התערבות חסרי תקדים. בין השאר, במהלך מתואם וחסר תקדים הפחיתו היום (8.10.2008) ה-Fed ובנקים מרכזיים חשובים אחרים את שיעורי הריבית שלהם באופן מאד משמעותי (
הפחתת ריבית מתואמת). גם הנגיד שלנו הפחית את הריבית בשיעור דומה כבר אתמול.
אבל אצלנו מנהיגים ומומחים מציירים תמונה הרבה יותר אופטימית. בשבועות הקודמים היו אלה שר האוצר
רוני בר-און והנגיד
סטנלי פישר. אתמול הצטרפו גם חה''כ
אבישי ברוורמן וחה''כ
בנימין נתניהו. הפרופסר ברוורמן ניסה להרגיע את הציבור כאשר אמר למראייניו (''מסיבת עיתונאים'', הערוץ הראשון, 7.10.2008) כי מצב המשק הישראלי הוא טוב יותר. אבל כדי למנוע הרעה צריך להגדיל את ההוצאה הציבורית לתשתיות ולחינוך (השקעה בהון אנושי). שר האוצר לשעבר נתניהו היה פחות אופטימי (''פוליטיקה'''', הערוץ הראשון, 7.10.2008) למרות שטרח לציין שיש לנו כלכלה שהיא בין החזקות והיציבות בעולם. הוא אמר שלא נטעה לחשוב שלא נפגע – הגל שיבוא ירטיב אותנו אבל לא יטביע את המשק. כדי לקדם את פני הבאות הוא המליץ על הורדת שיעורי מס החברות ופיתוח תשתיות כדי לעודד השקעות ולכן גידול בייצור. כאשר נשאל אם יש לו מחשבה שניה לגבי הכלכלה החופשית הוא אמר שאין שיטה יותר טובה – כאשר המכונית הכי טובה מתקלקלת אז מתקנים (מתערבים) ולא חוזרים לסוס ועגלה (לכלכלה ריכוזית).
אני פחות אופטימי כי לפי נסיון העבר צריך לחשוב שלמשק הישראלי צפויים ימים לא קלים. להערכתי צפוי לנו מיתון משמעותי לפחות כמו המיתון של השנים 2001 עד 2003. שורשיו של המשבר הנוכחי הם אלה שעליהם צמח המשבר הקודם. מאחר והמדיניות הכלכלית טיפלה בעצם רק בסימפטומים הרי שהיא רק דחתה את התפרצות המשבר במספר שנים.
המיתון הקודם במשק העולמי החל כאשר, באביב 2000 החלה ההצטמקות של תעשיית ההי-טק שהובילה את הצמיחה הכלכלית, התפוצצה בועת ה-Dot.com. לאחר שהמשק לא התאושש במהירות החליטו קובעי המדיניות ב
ארה''ב להזרים כספים בכמות ניכרת שרק גברה כאשר ארעו פיגועי
בן-לאדן. בתהליך הזה, שנמשך מספר שנים, נעוצים שורשי המשבר הנוכחי.
העובדה שקובעי המדיניות נטלו על עצמם למנוע משבר כלכלי בכל מחיר נוצר מצב של
סיכון מוסרי (Moral Hazard). זהו מצב בו פרטים או ארגונים חשים שהם אינם נושאים במלוא האחריות לסיכונים שהם נוטלים על עצמם. כתוצאה הם מגבירים את חשיפתם לסיכונים ולכן גם זוכים לרווחה או לתועלת גבוהה יותר, הרווחיות עולה. אבל זה גורם לעיוות בהקצאת משאבים ובקביעת מחירים של שירותים או מוצרים ולכן עשויה להיווצר בועה בשוק. זהו אחד הגורמים העיקריים להיווצרותה של בועת הנדל''ן או בשמה המוכר יותר
בועת הסאב-פריים.
התוצאה היא המחסור הקשה במקורות מימון כי נפגעה המערכת שהבטיחה אשראי למגזר העיסקי-הריאלי ולכן תפקודו כבר נפגע. זה כמובן כולל את התנהגות הצרכנים של חומרי הגלם והמוצרים הסופיים. הרמזים העבים לכך הם הירידה חדה במחירי הנפט הגולמי (ביותר מ-40% מאז 11 ביולי), במחירי הסחורות, במספר המועסקים ובשערי מטבעות מרכזיים. לכן סביר לצפות שהמשבר הריאלי שבדרך יהיה חריף לפחות כמו קודמו אם לא חמור יותר.
במצב שנוצר ישנן במגזר הפיננסי שתי בעיות עיקריות גם מחסור קשה במקורות והקצאה מעוותת של משאבים. מנהלים במגזר כבר פעלו באופן ''שגוי'' חלקית לפחות זה קרה בגלל עודפי הכספים שהוזרמו למערכת. לכן הם כעת סופר-זהירים בעבודתם וכך גם המשקיעים הפוטנציאליים שחלקם נפגעו בכיסם, נוצר משבר אמון בין הפעילים במגזר הפיננסי. לכן הזרמת כספים בהיקפים גבוהים, מאות מיליארדים דולרים כפי שנעשה רק בארה''ב לבד, וגם הורדת הריבית המתואמת לא יספיקו כדי לסיים-לפתור את המשבר הפיננסי. קובעי המדיניות הכלכלית צריכים להפעיל כלים נוספים.
אחד הרעיונות שמקובל על כלכלנים רבים הוא ''הזרמת דם חדש'' למגזר הפיננסי באמצעות רכישת מניות שליטה על ידי יזמים פרטיים ו-או על ידי המדינה. המשימה הראשונה שיצטרכו המנהלים-בעלים החדשים ליזום התחדשות ולבנות מחדש את האמון במערכת. תוך כדי התהליך הזה יסגרו אותן חברות שהרוכשים החדשים לא ימצאו אותן ברות תיקון. לכאורה עדיף שהתהליך הזה כולו יתבצע על ידי המגזר הפרטי (כמו רכישת מניות
גולדמן-זאקס על ידי
ווארן באפט) שידע יותר טוב ויותר מהר (מהממשל) לקבוע את מחיר העיסקה ואיזה מהחברות הן לא ברות תיקון. מצד שני העובדה שזה קורה רק בשולים נדרשת התערבות הממשל. בכל זאת עדיפה ההצעה שממליצה על תהליך בהשתתפות משולבת של הממסד והמגזר הפרטי.
אפשר להודיע שעל כל רכישה של הון-מניות בחברה פיננסית ירכוש הממשל מניות הון בערך זהה ובאותם תנאים. ההבדל היחיד יהיה בכך שמניות הממשל לא יקנו זכויות הצבעה עד אשר הממשל ימכור אותן. הגוף הפיננסי שחסר בו הון ישמח להזדמנות כזאת כי הוא יצטרך לגייס רק מחצית מהסכום ממקורות פרטיים ובגלל שיהיה יותר קל לסדר מקורות מימון לעיסקה (
How to Recapitalize the Financial System). חשוב לציין שלמרות שמדובר במעורבות ציבורית הרי שלכאורה נשמרים היתרונות שבאים עם היוזמה הפרטית. גם במקרה הזה זהו תהליך שלא יהיה קצר ועד שלא יתקרב לסופו המגזר הריאלי יתקשה לשגשג.
אבל הבעיה ארוכת הטווח של המשק האמריקאי והאירופי היא שמנועי הצמיחה של המגזר הריאלי לא ממש פועלים. לכן בשלב הבא, כאשר המגזר הפיננסי ישוקם ויתחיל לזרום, מחכה לקובעי המדיניות (או יזמי המגזר הפרטי) עוד משימה - טיפול שורש – להפיח רוח חיים בתהליכי התפתחות והתחדשות טכנולוגית שהם הבסיס לצמיחה בת-קיימא.
המשק הישראלי תלוי מאד בתהליכים הללו – אם לא תהיה צמיחה במגזר הריאלי העולמי יהיה קשה מאד לשמור על צמיחה במשק הישראלי. את ההסבר לכך סיפק מחקר שנערך לפני מספר שנים. המחקר הראה שלתהליך הצמיחה במשק הישראלי שהחל בשנת 2003 אחראים בעיקר גורמים חיצוניים ובראשם הצמיחה במשק העולמי שהתחדשה (
גורמי הצמיחה הכלכלית).
יחד עם זאת גם במהלך משבר העולמי הקודם (2001 – 2003) טענו יודעי דבר שאפשר היה לגרום למשק הישראלי להמשיך לצמוח או לפחות למנוע את התכווצותו (
חוסר אמינות במדיניות כלכלית וניהול עסקי). אבל אז לא טרח שר האוצר המכהן להעמיד את ההמלצות הללו במבחן המציאות.
מאחר והגורם העיקרי לצמיחה במשק שלנו הוא חיצוני, צמיחה כלכלית בארה''ב ובשאר העולם, השלמת ''התיקון'' הדרוש במשקים הללו, הוא תנאי הכרחי עבורנו. עד שיתוקנו העיוותים במגזר הפיננסי צפוי להתפתח (אולי כבר התחיל) מיתון (או משבר) במשק האמריקאי, למרות שקובעי המדיניות הכלכלית מפעילים אמצעים מאד לא שגרתיים כדי שזה לא יקרה. ב
אירופה כבר יש מיתון והמצב שם יושפע מאד מהמיתון (או משבר) שיתפתח בארה''ב. לכן כבר בחודשים הקרובים יהיה קשה למשק הישראלי להישאר על מסלול של צמיחה.
רעידת האדמה היא כבר בדרך אלינו – צפוי לנו מיתון. אבל עוצמת רעידת האדמה תלויה גם במה שיעשו קובעי המדיניות הכלכלית שלנו, שר האוצר והנגיד, עד שהיא תגיע ובמהלכה. מידת הפגיעה בצמיחת המשק הישראלי תלויה בעוצמה של המיתון הצפוי במשק העולמי וגם ברמת ביצוע ההמלצות מהסוג שהציעו ברוורמן, נתניהו ואחרים.
במצב שנוצר נראה שקובעי המדיניות לא מחפשים תשובות לטווח הארוך אלא רק למנוע את הצונאמי המתקרב. אם, כמו שקרה בסיבוב הקודם, הם לא יוסיפו צעדים שיטפחו ויעודדו פיתוח וחידושים טכנולוגיים שישכללו וירחיבו את הבסיס המשקי הקיים הרי שלא נזכה להתפתחות תהליך של צמיחה בת-קיימא גם בתום המיתון (או המשבר).
רעידת האדמה שבדרך?
