בשנים שלאחר השפל של 1921/2 המציאות הכלכלית הולידה צמיחה מהירה וממושכת... האווירה שמתוארת בספרות המקצועית על התקופה היא מאד אופטימית והדבר קיבל ביטוי גם בעליות מתמשכות בבורסה... המשבר החל בקיץ של שנת 1929 כתוצאה מעודפי כושר ייצור גדולים במשק האמריקאי. עודפי כושר הייצור נבעו כמובן מההשקעות העודפות שנולדו באווירה האופטימית שיצרה הצמיחה המתמשכת. אז התקוות לקץ מחזור העסקים נתבדו ובאוויר החלו לחוש פסימיות ואי ודאות רבה. אחת ההוכחות להתחלפות האווירה היתה המפולת בבורסה שהחלה באוקטובר 1929.
רבים מאיתנו ודאי זוכרים את תהליך הצמיחה הממושך, שהתרחש במהלך שנות ה-90 במשק האמריקאי והיה מלווה בתהליך גידול ממושך ומאד משמעותי בערך של החברות שנסחרו בבורסות. הגורם-המקור העיקרי לשני התהליכים הללו היה הצמיחה של תעשיית ההי-טק. רבים מאיתנו ודאי גם זוכרים את האווירה המאד-אופטימית, שכאילו התגלתה אבן החכמים, שתהליך הצמיחה הזה יימשך זמן רב. כמו לפני כ-79 שנים גם הפעם בלטה התחושה שלא יהיה צורך להתמודד עם המאפיין השני של מחזור העסקים, המיתון או המשבר.
הדמיון לאווירה בשנות ה-20 העליזות ממש בולט. אלא שהאווירה העליזה של העשור האחרון של המאה ה-20 התבססה על תהליך צמיחה בעל אופי אחר. בדיעבד אנחנו יודעים שחלק ניכר מהצמיחה הזאת נבעה מהתפתחות תעשיית פנטזיות, תקוות ואשליות. ההתפכחות, התרוקנות הבועה, החלה באביב הראשון של המלניום – תעשיית ההי-טק החלה להצטמצם. הצימצום ''פגע'' באותן חברות שהתקוות שהן מכרו למשקיעים לא התגשמו בצורת מכירות ורווחים והן נאלצו להפסיק את פעולתן. במקביל הבורסה החלה לאבד גובה. התוצאה ירידה בתוצר, מיתון, במהלך השנים 2000 – 2001 (
Real GDP). חשוב לציין שהמיתון (כישלון), כמו הצמיחה (הצלחה), הוא חלק טבעי במחזור העסקים.
החלה ההתמודדות של המשק עם צד הירידה במחזור העסקים. קובעי המדיניות הכלכלית החליטו לנסות לעזור למשק לחזור למסלול של צמיחה והפעילו מדיניות מרחיבה כבר מראשית שנת 2001. אבל עוד לפני שהמשק התאושש באה מתקפת הטרור של
אוסאמה בן-לאדן ופגעה קשה בפעילות העסקית של חברות התעופה ובפעילות הכלכלית בכלל. באמצעות פעולת הטרור הטביע בן-לאדאן את חותמו על התנהלות קובעי המדיניות הכלכלית וגם זרע את זרעי המשבר הנוכחי.
החשש מהתפתחות משבר כלכלי ''שכנע'' את קובעי המדיניות הכלכלית לפעול בצורה יותר אגרסיבית כדי למנוע מיתון או משבר בטווח הקצר. הנשיא
בוש פעל באמצעות מדיניות (פיסקאלית) להגדלת התקציב והורדת שיעורי המס והיו''ר הותיק של הבנק המרכזי,
אלאן גרינספאן, באמצעות מדיניות (מוניטרית) להורדת ריבית חסרת תקדים. אלא שהמשק לא התאושש מהר ולא עבר לצמיחה גבוהה כפי שאפשר היה לצפות בעקבות המדיניות המרחיבה הזאת, עד אשר הגירעון התקציבי צמח לרמות גבוהות והריבית המוניטרית ירדה לרמה של 1% (במהלך שנת 2003). גם תהליך הצמיחה שהתרחש לא נבע מהרחבת הבסיס המשקי או שכלולו של הבסיס הקיים. בתהליך הזה חסר היה המנוע של התפתחות טכנולוגית שמהווה את הגורם העיקרי לצמיחה בת-קיימא (ארוכת טווח) שגם מזינה את עצמה.
במציאות שנוצרה, צמיחה חסרת תקדים של כמות הכסף (מקורות המימון), נוצרו בועות נוספות. הבועה שממנה בקע המשבר הפיננסי הנוכחי, שכינוהו גם רעידת אדמה, התפתחה בשוק הנדל''ן (
בנקאים ונוכלים אחרים). כמו תמיד במקרים דומים מפגש האינטרסים בין הפרה (המערכת הפיננסית) והעגל (צרכני המשכנתאות) היה הגורם העיקרי להיווצרות בועת הסאב-פריים.
בתחילת הדרך צירוף חסרי הדיור למעגל רוכשי הדיור הרחיב את התפוקה של תעשיית הבניה לצרכים ריאליים. אבל הרצון של הפרה להניק היה חזק מרצונו של העגל לינוק. לכן הורחב מאד, מעבר לצרכים הריאליים, היצע המשכנתאות ובמקביל גם הביקוש לדיור. כמו תמיד עודף הביקוש הניע עליית מחירים מתמשכת בשוק הדיור. אבל בסופו של דבר בעלי יכולת ההחזר הבעייתית לא עמדו בתשלומים עיקול נכסי הדיור שלהם הניע תהליך הפוך של ירידת מחירי הבתים וערכן של המשכנתאות - בועת הנדל''ן החלה לאבד אוויר בקצב גדל והולך (ראה הקטע,
בועת הנדל''ן-דיור). החל תהליך (שעוד נמשך) של הצטמקות מספר הבתים החדשים שנבנים ברחבי ארה''ב (
Housing construction falls).
במקביל החלו לצוץ בעיות במגזר הפיננסי שיצר את עודף הביקוש בתעשיית הבניה באמצעות ההיצע של משכנתאות ובעיקר משכנתאות הסאב-פריים. במהלך השנים (החל בשנת 2006) נסגרו לא מעט בנקים מקומיים למשכנתאות. בהמשך צצו בעיות במאזני חברות ובנקים להשקעות שסיפקו את הגיבוי, המימון, למשכנתאות הסאב-פריים. קובעי המדיניות החלו לעקוב ביתר תשומת לב על הנעשה במגזר הפיננסי ולחפש דרכים כדי לטפל בבעיות שצצו ושעוד עשויות לצוץ; להתמקד בבעיות הטווח הקצר.
הסנונית הראשונה היתה הורדת ריבית מסיבית, מ-4.5% ל-2.0% בתוך ארבעה חודשים החל מנובמבר 2007 (
Federal Funds Rate), שהוביל של יו''ר הבנק המרכזי,
בן שלום ברננקי. היתה גם המעורבות שלו, בפרשת ההתמוטטות של
בר-סטרנס. במטרה לנטרל את ההשפעה על חברות אחרות הוא והממשל (
הנרי פאולסון, שר האוצר) הבטיחו ערבות לרוכשי בר-סטרנס. בשבועות שאחר כך הוא הרחיב את רשימת הזכאים למימון קצר מועד ממקורות הבנק המרכזי לכלול גם מוסדות פיננסיים שאינם בנק מסחרי, כפי שהיה מקובל עשרות שנים. המטרה היתה לאפשר הזרמת מימון כדי לשפר את הנזילות של חברות כמו בר-סטרנס ולמנוע את התפשטות בעית הנזילות.
נעשית גם עבודה למצוא כלים שיאפשרו למערכת הפיננסת גמישות ולהוריד את הסיכון המערכתי (
Reducing Systemic Risk). כאן כמובן יש גם התייחסות לתוצאות אפשריות בטווח הארוך. עלינו לזכור שההתנגדות של כלכלנים, כמו
מילטון פרידמן ז''ל, למדיניות עם יעדים לטווח קצר היתה מבוססת על החשש שהנזקים יהיו גדולים מהתועלת. החשש הזה היה מבוסס על הטענה המאד-מבוססת שהידע בדבר ההשלכות התערבות בכלל ושל טיפול בבעיות של טווח הקצר בפרט, הוא מוגבל. כתלמיד ותיק של הסיבות למשבר הגדול של 1929, למשברים אחרים כמו גם לתקופות צמיחה, בן שלום ברננקי מכיר היטב את הבעיתיות הזאת.
על הרקע הזה אפשר להבין טוב יותר את ההתלבטויות וההחלטות של ברננקי, פאולסון ואחרים בין קובעי המדיניות הכלכלית. זהו גם הרקע המתאים לבחון את הפעולות מהשבועות האחרונים כמו ההלאמה (
פאני מאי,
פרדי מאק ו-
AIG), ההסכמות עם בנקים מרכזיים אחרים להזרים מימון בהיקפים של מאות מיליארדי דולרים ואפילו התוכנית שהחלה להתגבש בסוף השבוע (
Rescue plan seeks $700B to buy bad mortgages).
קשה לדמיין את קובעי המדיניות הכלכלית נוהגים (ביד רחבה) כפי שנהגו ללא ''השכנוע'' של מתקפת הטרור של בן-לאדאן. הוא נושא באחריות, חלקית לפחות, להחלפת הדיסקט אצל קובעי המדיניות. אלא שבסופו של דבר התמקדות המדיניות הכלכלית בפתרון בעיות של הטווח הקצר (מניעת משבר כלכלי בסוף שנת 2001) באה בעצם על חשבון יעדים של הטווח הארוך יותר (יציבות פיננסית). התוצאה היא המשבר הפיננסי הנוכחי (רעידת האדמה) שיש המשווים את עוצמתו לזה של ראשית שנות ה-30 של המאה הקודמת.
מי שעוקב אחרי הנעשה יודע שלא ממש מדובר בשליפות וספקולציות, אלא בנסיון לטפל בבעיות כדי למנוע משבר חריף יותר. צריך גם לזכור את העובדה שהידע של המופקדים על המדיניות הכלכלית מוגבל למרות המסע הארוך (מאז
אדם סמית) להגיע לתשובות.
מסקנה חשובה שעולה מהדברים שהצגתי כאן היא שלמדיניות כלכלית ממוקדת בפתרון בעיות בטווח הקצר עשוי להיות מחיר יקר יותר בעתיד, בטווח הארוך.
רעידת האדמה?!
