כריש שחור

יורם המזרחי

''כולם יראים את הכריש הלבן כשאת הקרבנות טרף השחור''
(תרגום מניב פולינזי)

בעוד ראשי מועדון ה G8 מכונסים בהרי אלברטה, רחוק מהעין ויכולת מפגינים לשבש שיחות, רחוק מלב מיליוני מתנגדי שליטת חברות הענק הבין לאומיות, הבוחשות ברחבי תבל, ממשיכה קנדה בשלה כאילו לא ארע דבר.
ראש הממשלה הליבראלי ז'אן קרטיין, שהחליט ''לבודד'' את הוועידה שהוא מארח באתר נופש מוקף צבא וטילי נ.מ, קרא לעמיתיו, ובראשם נשיא ארצות הברית, לסטות מעיסוק מרכזי ''בנתיב המזרח תיכוני'' ובמקום זאת להתמקד באפריקה שלדבריו ''מתענה בתחלואי העולם השלישי,כמעט ללא תקווה.''

קרטיין הציע איפוא להתעמק ''ביבשת השחורה'' והוסיף שמדובר ''בחובה אנושית דחופה'' לסייע לאיזור, שלדעתו נזנח מאז עידן הקולונאליזם, בין השאר בגלל עיסוק יתר בסכסוך הישראלי-פלסתינאי.

קרטיין, התומך בגישת בוש ש''ערפאת חייב ללכת'' אך המעוניין לטפל גם בבעיות אחרות, לא הצליח לפי שעה למשוך תשומת לב ציבורית קנדית רחבה לרעיונותיו, ובעוד ''הגדולים'' מצטלמים על רקע הנוף של איזור באאנף, המשיכו עיתוני קנדה לעסוק ביום-יום ולהתמקד בסוף השבוע הארוך, הבא ביום שני הקרוב ''יום קנדה'' שהוא נוסחה פושרת, טיפוסית-קנדית של ''יום עצמאות''. משהו בין פיקניקים לבלוי בחוג המשפחה וחיק הטבע (בלי מנגלים).

היומון ''וויניפג פרי פרס'', הגדול בעיתוני מחוז מאניטובה, צפון אונטאריו ומזרח ססקצו'אן, יצא, למשל, עם כותרת ראשית שמנה ומדאיגה האומרת... ''היתושים ניצחו את מאניטובה''. ליד הכותרת הודפס צילום גדול של יתוש ואילו כותרת המשנה דיברה על השגי להקות יתושים שהגיחו מהאגמים והביצות ועם התחממות מזג-האויר, הפכו את חייי תושבי הערבה לגיהנום עונתי...

היתוש הקנדי, בן דודו של היתוש המזרח תיכוני, הוא מעופף חסר זמזום וקטן מהאנופולס-קלאווי ''שלנו''. הוא מתנפל על קרבנותיו בסגנון צבאי מאורגן של ''כנופיות בליץ קריג מעופפות'', כמותן אין רואים בארץ הקודש.
באיזורים שונים אפשר לראות, פשוטו כמשמעו, להקות-עננה העטות על הקרבן האומלל.
היתושים הקנדים משגעים גם בעלי חיים ופה ושם רואים עדרי בקר, או סוסים, מכונסים סביב חביות עשנות שהבעירו החוואים,הכל להמלט מהיתושים היכולים ,כשהם באים בהמון - להרוג סוס או פרה.
כך יצא שבעוד גורלו הכלכלי של העולם נחתך באתר הנופש קנסטאגא ובתבל רותחת יורה אחת אחר השניה, החליטו עורכי היומון הגדול להתעלם מהעולם... ולטפל ביתושים.

התופעה אינה חריגה.היא אופיינית למדינת הענק דלילת האוכלוסין והרגועה כל כך ובעיתונות, האזורית לפי רובה, אפשר למצוא כותרות ראשיות לא חריגות, המטפלות ''בבעיות מקומיות לפני עולמיות''. כך למשך כותרת מאונטאריו: ''שוטרים וכבאים עמלו שש שעות להוריד חתול שנתקע על עץ גבוה'' או כותרת מססקצו'אן ''אלפים ישתתפו בחגיגות יום קנדה''... וכותרת נוספת '' נעצר כומר קתולי שבשנת 1970 פשפש במכנסי קטין...''.
כנס ה-G8 יורד איפוא למקום נחות, אי שם בתחתית העמוד הראשון, ובעמודים הפנימיים מוצאים הרבה נושאים שלעולם לא היו מגיעים לעריכה רצינית בעיתון ישראלי.

יחד עם זאת, ועל כך התרעם ראש הממשלה קרטיין בין השאר, נמשך העיסוק המערכתי המקובל בעמודי ''האופ אד'' בסכסוך הישראלי-פלסתיני, שהוסיף לככב שם, גם כשהודו ופקיסטן צחצחו חרבות-גרעיניות וכאשר אירגוני בריאות בין-לאומיים דיווחו על זוועות נגיף האיידס המתקדם, כצל שחור, מיבשת ליבשת וממדינה אחת לשכנתה.
ביום בו נערך הכנס באלברטה, דובר למשל על 23 מליון חולי איידס רשומים בארצות שונות ועוד מיליונים ''ודאיים'' שטרם נבדקו ואובחנו. כעת מאיים מלאך המוות רכוב הנגיף - על סין, אחרי שכבר הקים מאחזי מוות בתת-היבשת ההודית.

כל אלה לא מענינים את הציבור הקנדי (ולמען האמת חלק ניכר של הציבור בארה''ב הכפרית), הממשיך לעסוק בנפלאות תרבות הבלוי והפנאי והנאות הקיץ הקצר ואילו העורכים, שהם קבוצה קטנה מאד של עיתונאים וותיקים ''מבית הספר הישן'' מנהלים מלחמת-מאסף להיראות ''פוליטקלי קורקט'' וממשיכים להדפיס מאמרי ''בעד ונגד'' וקריקטורות על הנעשה במזרח-התיכון.
''זה מאד מעניין והחומר קל להשגה והבנה'' אמר לי אחד העורכים ואחר הודה ש''אפריקה לא בראשו של אף אחד''...

מי שמעיין ב''דגלים השחורים'' שאני מביא לפורום, מתפלא לפעמים על גודש וסוג הידיעות מאפריקה, שלמרות רב-גוניות ארועיה המסוכנים אינה מצליחה, בינתיים, לעורר פעמוני אזעקה.
חברי, בקבוצה אקדמאית העוקבת אחר אלימות פוליטית בין-לאומית, המודעים הייטב לנעשה בין הים התיכון לירדן (כל אחד ודעתו עמו), עוקבים גם אחר הנעשה ביבשות ומדינות אחרות והיום, אחרי סיום העבודה (בעוונותי סוף השבוע מתחיל אצלי ביום חמישי), באתנחתא מסורתית של ''קפה ופאיי בצהרי חמישי'', נשאלה השאלה ''איפוא עומד מזכ''ל האו''ם קופי אנאן''?...

חלק מההערות בענינינו של מזכ''ל האו''ם הגנאי, נבעו מגזענות נסתרת שעיקרה ''אי הבנה מדוע שחור לא עוסק בשחורים'', אך רוב זמן השיחה נסב על ציר תסמונת ''הדינאייל'' (ההכחשה) שאינה רוצה לטפל באפריקה מתוך חשש שאת הנעשה שם - אי אפשר להבין במושגי תהליכים מדיניים מערביים, או לעצור ולשנות...

ב''דגלים השחורים'' אני מביא מעט מהחומר וזאת באופן תמציתי, ואף שרוב מעייני בישראל ופלסתין, אינני יכול להתעלם ממאות בני אדם, לפעמים אלפים, הנקטלים בכל שבוע, בין אם מדובר בצבא סנגל המפגיז בדלנים, בחיל האויר הסודאני המפציץ כפרים נוצריים, או בלוחמים נוצריים התוקפים מטרות סודאניות ואוגנדיות.

אני עוקב אחר מחול השדים של ניגריה, למשל, שמזה שנים לא ידעה רגע שקט, אחר הנעשה בסומליה שהפכה ל''רפובליקת שודדים'', ואחר הנעשה באלג'יר, שיותר מממאה ועשרים אלף מתושביה נהרגו,לפעמים פשוט נטבחו, במהלך עשר השנים האחרונות.

העיון מוביל כמובן מאליו גם לתת היבשת ההודית ומרכז אסיה, שם משתוללות מלחמות אזרחים מקומיות מחבל הנגא ועד האסאאם, מבנגלה דש ועד הרי נפאל ומאפגניסטן עד צ'צניה... קטל אימים, שככל הנראה אינו מעניין ומרשים רבים וטובים ובוודאי שלא מטריד את האדונים בעניבות שחורות שהצטלמו בהרי הרוקי'ס.

אני מקווה שחלק ממשתתפי הפורום קוראים ב''דגל השחור'' ומנסים להגיע בעצמם למקורות מרחיבי דעת, גם כשמעבר לפינה מתפוצץ שאהיד או שועט טנק בדרכו לחברון...
יותר מפעם (גם בפורום) ניסיתי להתמודד עם השאלה מדוע דווקא המזרח-התיכון?
אני יודע ש''עניי עירך קודמים'' אך אינני מסוגל להבין את האדישות הבין לאומית, הנוגעת באלה ''מהעולם המוביל'' לגביהם כלל לא מדובר ''בעניי עירם''... בין אם בחברון או אלון מורה, באנג'י או קשמיר.....

הסטטיסטיקה הרשמית של אירגוני הסעד והרווחה הבין לאומיים, מציגה, למשל, תמונת זוועה נוספת של רבבות פליטים ועקורים, כולל פלסתינאים, אך לא רק פלסתינאים. תמונת אימים של בצורת ורעב, הסוגרים על רבבות באפריקה או אסיה, שטפונות העוקרים מבתיהם אוכלוסיות שלמות כשבעצם... כמעט אין פוצה פה מצפצף ועושה, או, במילים גששיות, ''אף אחד לא קם''.

יתכן שמעמדת תצפית קנדית, כה שלווה, רגועה ונוחה, קל יותר, אם רוצים, לאבחן מוקדי אימה וסבל ובאמת לשאול את קופי, האפריקאי, ''איפוא אתה בן אדם?!''
עוד יותר קל לערוך מכאן השוואות עובדתיות, המלמדות היכן מתפתחת המורסה הבאה ולהבין את מה שז'אן קרטיין הבין, שצריך לטפל במזרח-התיכון אך לא לשכוח את אפריקה ואסיה.
ככלות הכל זו היתה האדישות האמריקאית-מערבית, שאיפשרה לאוסמא בין לאדן להתפתח באפגניסטן כמעט באין מפריע, במשך שנים ארוכות בהן לא דרש נשיא אמריקאי ''להחיל דמוקרטיה'', לסלק את הטאליבן או להחזיר לאשה האפגאנית את כבודה ומקומה הראוי בחברה.

האדישות הבין לאומית - ובכלל זה אדישותה של ישראל - לנעשה בשווקי ''עבדי ההזעה'' העולמיים, למשל, שם מנצלים עד תום מליוני פועלים ופועלות, חלקם חטופים, המועסקים בתנאי תת-אדם, כדי שאפשר יהיה להמשיך ולצרוך מוצרי מותרות, בובות בארבי המורכבות בסין או חולצות אופנתיות מבנגלה דש ועוד... היא שמרחיבה את בעיית העבדות החדשה.

כעת, מול המקלדת, כשעל הצג המקביל ''רצות'' ידיעות שונות ראיתי שבקונגו-ברזוויל נהרגו כשישים בני אדם המוצגים כמורדים, שבצ'צניה נרצחו כמה פקידי שלטון ונדחתה תכנית שיקום הריסות גרוזני, שאבו-עאמר מקבל את... תכנית קלינטון עליה השלום ושבבריטיש-קולומביה נתפסו עוד כמה מגדלי מריחואנה משובחת.

אין לי ספק שאדוקי כל הצדדים בישראל, חסידי ההתנחלויות, או סרבני השירות בשטחים ואחרים משחיזים את חרבות ויכוחי וטורי סוף השבוע, מתמקדים במוקטעה ושוכחים צרות אחרים. ככלות הכל, עניי עירך אכן קודמים ובקנדה... שאת ענייה אין רואים במידה שתזעזע רבים... עסקים כרגיל ו...מלחמה ביתושים.

הצגת המאמר בלבד

בגלל הנפט (עמית מנדלסון)

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.