באמצע יוני השנה (14/6) תקף עורך העתון ''
אל-שרק'' (המזרח),
פוואז אל-עג'מי, את
מצרים על השתתפותה בוועידת מדינות הים התיכון שארגן נשיא
צרפת,
ניקולא סרקוזי. עורך העתון, היוצא לאור בנסיכות
קטר, ידוע כאיש הנושא את דגל האחדות הערבית, וגם מנסה לקדם את מימוש הרעיון. הוא האשים את נשיא מצרים, שהוא מעדיף את החברוּת עם
אירופה על פני העולם הערבי. במקום לפעול למען אחדות העולם הערבי ופתרון בעיותיו, כמו
הגולן,
פלסטין והדיפת
איראן, מעדיף
מובארק את צרפת ואירופה.
כעבור יומיים (16/6) השיב לו מלחמה שערה, עורך העתון ''
אל-גומהוריה'' (הרפובליקה) המצרי,
מחמד עלי איבראהים. בשונה מעמיתו הקטרי, עורך העתון המצרי הוא גם איש פוליטי – חבר פרלמנט ב
קהיר. ולכן לדבריו יש ערך מוסף, כי הוא מייצג גם דעת קהל רחבה בארצו. יש לזכור גם, כי ''אל-גומהוריה'' הוא עתון רשמי הנשלט על ידי הממשלה.
ואילו העתונות בקטר היא חופשית הרבה יותר.
חבר הפרלמנט המצרי מנצל את הבמה שלו ותוקף את קטר בצורה כל כך חריפה עד כדי הדבקת גינוי לנסיכות הקטנה, בכך שהיא משמשת כ''סוס טרויאני'' ישראלי אל תוך העולם הערבי. הוא מאשים את עמיתו מקטר, שמצד אחד הוא מנסה לקדם את נושא האחוד הערבי, אבל מאידך הוא שוכח כי במדינתו משדר ערוץ ''
אל-ג'זירה'', הידוע ביותר כמי שזורע סכסוכים בין מדינות ערב.
אמנם לקטר ולישראל אין יחסים דיפלומטים. אבל קטר הרשתה לישראל לפתוח משרד של נציגות כלכלית בדוחה. ובכך קטר משמשת ''סוס טרויאני'' בשרות ישראל, דרכו ישראל חודרת אל הכלכלות של מדינות ערב. ''הלואי שהדברים היו נגמרים במדינה העברית. אולם קטר הזמינה גם את נשיא איראן, אחמדינז'אד, אל פסגת מדינות המפרץ. ובכך היא מאפשרת גם לאירן לחדור אל העולם הערבי'' – מסיים העורך המצרי את מאמרו.
• • •
האינטרסים של מצרים מחד, ושל קטר מאידך אינם בהכרח זהים. למצרים חשוב מאד להתחכך עם גדולי עולם, בכך היא מבקשת שלא לפגר אחרי ישראל. מצרים מנסה למשל להשתתף בוועידת המעצמות הכלכליות (G8) כמשקיפה. זאת כמשקל נגד לאחר שפורסם ברבים כי נשקלת האפשרות להזמין את ישראל כחברה. ואילו קטר, הקרובה מאד לאיראן, חוששת לא מעט מן האיראנים ומנסה בכל דרך לקדם את פני הרעה ממזרח. בכך יש להסביר את הזמנתה של איראן לוועידת מדינות המפרץ.
מאידך, יש להזכיר כי מצרים מתנגדת בכל תוקף שישראל תְּפַתֵּח קשרים עם מדינות ערביות ללא מעורבותה וללא אישורה. היא רוצה להיות מעורבת בנושא הזה משני טעמים. האחד, הרצון לשלוט על היחסים הבינלאומים של ישראל במרחב. אחרת מצרים תאבד את בכורתה במזרח התיכון. הנמוק השני, היא רוצה לגבות ''דמי תיווך'' מכל אחד עבור כל ''קשר'', שהיא תסייע בטווייתו.
לקראת סיום שלב א' של הנסיגה הישראלית מסיני בסוף 1979, הצעתי ליו''ר הוועדה הצבאית הישראלית-מצרית, שהשלב הבא שלנו כוועדה לנסות ולקדם יחסים של קישור צבאי עם
סעודיה. הסברתי אז, כי לאור המצב החדש במפרץ אילת שסעודיה שוכנת לחופיו, כדאי לפנות אל הסעודים ולהציע להם יחסי קישור צבאי סמוי – שאנו נזהיר אותם מכל סכנה אפשרית. הסעודים היו קונים זאת. בימים ההם כבר פורסם כי המודיעין הישראלי הזהיר את המלך
חסן השני ממרוקו, כי הגנרל
אופקיר שהיה יד ימינו, מנסה לחסלו. חוץ מזה הפרופסור
מני בקר בסעודיה באופן סודי, ובצע ניתוח רפואי על אחד מנסיכי הכתר.
אני התכוונתי שנפנה אל הסעודים באופן ישיר. אבל יו''ר הוועדה שלנו סבר אחרת. הוא פנה לשר ההגנה המצרי והציע לו את הרעיון. מצרים דחתה את הרעיון על הסף ללא כל הסבר כמובן.
נסיכות קטר ''סוס טרויאני'' ישראלי
