אצה לו הדרך לשמאל. אפקט רצח
רבין הולך ומגיע לידי מיצויו עם תום. לאחר דחיסה, דישה וכתישה מכל כיוון ובכל טכניקה יצירתית, הידועה למעצבי דעת הקהל, נסחטות ממנו עוד טיפות ספין ספורות, טיפה ועוד טיפה ועוד אחת... אבל, רבותיי, זה לא מה שהיה פעם.
איפה ההפגנות בכיכר, הדמעות הטהורות, הנרות המהבהבים באפילת העיר ללא הפסקה, שדממה לרגע קט לנוכח התוגה המחלחלת... היכן הנוער המזוכך שלנו, ילדי הפרחים הנבגדים, הבטחתם יונה עם עלה של זית... כן, השמאל ניצב בפני שוקת שבורה.
על ימי רצח
ארלוזורוב מי בכלל מעז לחשוב, מי בכלל מעז לטפח תקווה כה נעלה... כן, ימים נשגבים... הימין דעך אז ונעלם מעצמו תחת מכבש האשמה, ולשמאל הייתה עדנה. לא היה צורך בבריונים, לא היה צורך ברציחות עלומות, לא היה כל צורך בעלילות ודיבות שווא. הרצח פשוט עשה את שלו באורח קסום, מופלא ונקי, בלי ללכלך את הידיים, השמאל פרח והימין נשכח.
אפעס, מדור סאטירי, ידיעות אחרונות 14.3.2008כשישים שנה התייסר השמאל. מלחמת שחרור, קוממיות ותקומה, מה נאמר ומה נדבר, באין רצח ראוי לשמו השמאל פשוט אזל מתוך עצמו ולתוך אפסותו הרעיונית שהכתיבה את דרכו ללא מוצא. עד לאותו יום גורלי, קסום ונורא, שבו נגאל השמאל מייסורי הפרפורים הפוליטיים, ושם את מבטחו בידו הנאמנה של
יגאל, שלא החטיא את מטרתו, הבטיח לשמאל שחר חדש של עדנה שלטונית ושוב השליך את הימין אל צינוק הנידונים.
אלא שעוצמתן ההיסטורית של התנקשויות פוליטית היא מטבעה קצרת ימים, ועל אחת כמה וכמה במושגי הפוליטיקלי-אינסטנט של עידן פולחני האקטואליה, הסקופ והריאליטי. מאין ייוושע השמאל השוקע, שכבר ניסה כל מניפולציה תקשורתית, סחט שוב ושוב עד תום את הדק האקדח, ריסס את כל אויביו היהודים בכדורי המטען האטום והחלול, עד שנתקע... קליק, קליק, קליק... המחסנית התרוקנה...
מי הוא זה אשר יגאל את השמאל כעת... שממה סביב, אין שום רוצח ראוי לשמו באופק. ימים קשים. יגאל נמק בכלא, שרוף, בלתי שמיש. הציבור אולי אינו קונה את תזת הקונספירציה, אך הוא קשוב, והתקשורת שוב לא תשב בחיבוק ידיים. את ההתנקשות הזאת אי אפשר לשחזר, ולא
יגאל הוא זה אשר יגאל את השמאל ממצוקתו.
ברוב ייאושם מתחילים אוויליו המוכרים של השמאל לפשוק שפתיים ולחרוץ לשון, מאין יבוא עזרם... איזה מין ימין הוא זה, שאפילו אינו יכול להנפיק מתנקש מבין שורותיו המדולדלות. אכן, הממלכתיות הרסה את הימין, והשמאל המיוסר הוא זה אשר מתחשבן כעת בינו לבין עצמו על המחדל. מצוקת רוצח אמיתית ומוחשית כזאת לא חווה השמאל מימיו, בימים קשים כאלה ששום שחזור של קונספירציה שוב לא בא בחשבון.
דליה ממש מתחננת לאיזשהו רצח עסיסי, עבודה נקייה כמו בסרטים, ביצוע חלק של מקצוען אמיתי, אמין, חשאי, יסודי, יעיל. בכל רמ''ח אבריהם ושס''ה גידיהם חשים קברניטי השמאל את ''ההסתה שקדמה לרצח'' ובחושי הפרא שלהם הם מרחרחים את ''שתיקת הרבנים''. הכל מוכן, רבותיי, התפאורה, הפעלולים, הג'ינגלים המרטיטים.
נוער הפרחים כבר מתאמן על הנרות. הקופירייטרים מתרגלים מודל פיילוט של כל ספין ברווזי וברווז ספינאי תוך ניצול ממולח של פלאי המולטימדיה לאקרובטיקה ממוחשבת של קומבינציה תקשורתית מנצחת המסתייעת בטכנולוגיית שליפת נתוני הבסיס ''רצח'', ''רבנים'', ''ימין'', ''הסתה'', ''שלום''. נבחרת הרטוריקנים של השמאל עורכת חזרות אינטנסיביות של נפנוף אצבע מזרת אימה אל מול פרצופו המבועת של הימין.
אך, כאמור, בכל הקמפיין הנמרץ הזה, השמאל שכח לקחת בחשבון את העובדה העצובה שגם הימין הוא כבר לא מה שהיה פעם. מובן מאליו שרמיזותיה המפורשות של
דליה אינן נופלות על אוזן ערלה. דא עקא שהימין אינו מסוגל לספק את הסחורה, והשמאל לומד על בשרו את לקחי האינדוקטרינציה הממלכתית, שגזלה את נשמת אפו של הימין והפכה אותו לפוחלץ של עצמו. באין ימין לישועה, השמאל האמון על יצירתיות מזרח תיכונית חדשה מפתיע בחדלונו. שהרי אזורנו המפויס שופע קבלנים לעבודות ''נקיות'' מאותו סוג שהשמאל מזמר עליהן בשקיקה. הקבלנים המזרח תיכוניים בוודאי ישישו לתרום את חלקם לתהליך השלום, מה עוד שתרומתם החיונית תשתלב במיומנותם המקצועית.
נדרש בדחיפות רוצח
