הישראליות נבטה מן הציונות. הציונות נבעה משאיפה לגאולה בארץ-ישראל. גאולה מן הגולה, מ''שעבוד מלכויות'', מתרבותן של המלכויות. הציונים הראשונים בקשו לגאול את עצמם גם מאירופה השוקעת, כפי שראה אותה פרידריך ניטשה, גם מן הקפיטליזם המערבי, הברוטאלי, העתיד לקרוס כפי שראה זאת קרל מרכס, וגם מן העיירה היהודית במזרח אירופה שהלכה ושקעה. הציונים היו כעכברים שביקשו לברוח מן הספינה הטובעת. גאולה ובריחה הם שני היבטים של אותה תופעה עצמה והם מונעים על ידי עקרון השרידות.
הציונים בקשו לברוא אדם חדש (ניטשה) וחברה חדשה (מארכס) מעִסה שרקחו שני נביאים גרמניים (אחד ממוצא יהודי) במאה ה-19. הדיאלקטיקה היהודית-גרמנית הולידה עיוותים, אחד מהם הוא הישראליות. העולים שרו ''אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה'' - לבנות-לגאול את עצמם ואת צאצאיהם. הישראליות היא מה שהעולים בנו בארץ, בחברה, בחינוך, במשק, בפוליטיקה, בביטחון, במדע, בתרבות ובאמנות. לא לילד הזה הם פיללו - החברה הפחות שוויונית במערב בסוף המאה העשרים.
ביסודות הבניין העצמי שלהם היה מן ההתחלה פגם מבני חמור. לכן הישראליות הובסה בלבנון אחרי שהיא הובסה לפני כן במלחמת יום כיפורים, והיא הובסה גם, במקביל, ביש''ע. הליקוי נעוץ באימוץ תפיסת ביטחון גלותית, שקרסה בפוגרומים ושקרסה שוב בשואה. הישראליות שהתיימרה לבטל בארץ-ישראל את האפשרות לפוגרומים ולשואה, עשתה את גורמיהן לעמוד האש שלה כי כאשר הציונים הראשונים ברחו הם הביטו לאחור וקבעו בישראליות את גורלו של לוט - קיפאון. זה הפרדוכס היסודי הטבוע בישראלית. אין דרך להיגאל-לברוח ממנו בלא מרד, אך הישראליות היא תוצא של מרד שנכשל, ומרד נגד צאצאי מורדים כושלים הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. לצאצאי מורדים כושלים יש גם יומרה של הוריהם וגם ציניות של מי שראו את הוריהם בקלקלתם. ליומרה צינית יש כושר שרידה עילאי. למערכת הביטחון של הישראלים יש יומרה צינית. לא היה ישראלי שמרד בה וראה פרי בעמלו.
גאולה היא בריחה-מרד-משיחי. המרד המשיחי-ציוני נכשל. הישראליות רוויה דקדנציה אירופית ואמריקאית; הקפיטליזם שלה הוא מן הבלתי הומניים; חברתה, משקה, הפוליטיקה שלה, האקדמיה שלה תרבותה ואומנותה נגררים אחרי האנגלו-אמריקניות. כשלון המרד בתחומים אלה לא פגע ביכולת השרידה של ישראל כי המשיחיות הניטשאנית-מרכסיסטית התגלתה כמשיחיות שקר במשטרים הטוטליטריים הגדולים של המאה העשרים: גרמניה הנאצית וברית המועצות. כשלון המרד הציוני הציל את הישראליות מהיתפסות לנאציות ולמרכסיזם. זאת ברכה שאין למעלה ממנה אך היא לא צריכה להעלים את העובדה שהחזון הציוני לא צלח.
המרד הציוני בתחום הביטחון לא היה נגד עקרון ההשמדה הפרוסי, לא נגד האסטרטגיה של האדמה החרוכה הרוסית, לא נגד האסטרטגיה העקיפה הבריטית ולא נגד העוצמה התעשייתית האמריקאית. הוא היה נגד ביטחון טפילי של הגלות. טפיליות על המדיניות המארחות שמערכות הביטחון שלהן תגנה על היהודים, וטפיליות על ה' שיעשה נסים לעמו למרות שחכמי התלמוד הזהירו: ''אין סומכין על הנס''. בכישלון הזה לא היתה שום ברכה והוא מאבותיה מולידיה של תבוסת ישראל בלבנון.
גאולה היא משיחיות. הוגי הדעות הראשונים של הציונות, שהיו כולם חילוניים, ראו בה המשך של הרעיון המשיחי. היתה להם אסמכתא מבוססת מן המקרא: הנביא ישעיהו ראה בכורש מלך פרס, שאף יהודי לא היה ובוודאי שלא קיים מצוות, משיח ה': ''כה אמר ה' למשיחו לכורש, אשר החזקתי בימינו...''. הפילוסוף מרטין בובר, האידיאולוג הסוציאליסטי א. ד. גורדון והרב א. י. קוק עשו מקשה אחת בין המשמעות הלאומית והחברתית של המשיחיות הציונית לבין המשמעות הדתית. לפיכך הישראליות רוויה במשיחיות וכל אגף בה, גם המבקש להיקרא ''שפוי'', הוא משיחי. לא רק אנשי ''ארץ ישראל השלמה'' הם משיחיים בכך שהם מבקשים לגאול את עצמם על-ידי גאולת ארץ הקודש מידי נכרים גם אנשי ''שלום עכשיו'' הם משיחיים בכך שהם מנסים לגאול את הישראלים ממלחמות: ''וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות''.שומרי המצוות הינם משיחיים בהגדרה אם גם לא תמיד בתודעה ובמעשה, שהרי המשיח בן-דוד מתאים למשימותיו כי ''נחה עליו רוח ה''' ותמיד מתקיימת בעולם השגחה פרטית של ה'.
המשיחיות היא אוטופיה ואוטופיה היא מניפולציה שהרי שום אוטופיסט לא ביסס את דבריו על המציאות הניסיונית. לפיכך או שהמשיחיות היא תרמית ומחוללה הוא משיח שקר או שהיא מבוססת על הנס
1 ואינה תוצא של המציאות הניסיונית.
- הרב יהונתן איבשיץ, ''יערות דבש'', 1740: ''בכל יום יקרה לאיש הישראלי נסים רבים, ולולא נסי ה' כבר חס ושלום תמנו לגווע'' הוא היה מגדולי הרבנים מגדולי המקובלים של דורו. הוא נחשד בשבתאות וסביבו התקיימו פולמוסים חריפים. חוקרים מצאו דמיון רב בין ספרו ''שם עולם'' לבין הספר השבתאי ''ואבוא היום אל העין''. השבתאות ורבנים כאיבשיץ היו בין המאיצים של הציונות.
אילן היוחסין של הישראליות
