המאמר פורסם גם בe-mago.אכן ראיתי את הקדימונים לכתבת מבט שני של הערוץ הראשון ''מבחן דמוקרטי באגף היהודי'', אך החלטתי לא לצפות בכתבה עצמה ולא להתייחס ברצינות למסר הטלוויזיוני שחשף את הפגיעה בזכויותיהם האזרחיות של הכתומים. שכן, מה שקומם אותי בעיקר, במהלך הצפייה בקדימונים, היא דווקא עמדתם של הרבנים ושל הנוער הכתום ''המקופח'' והנרדף, שגיוסו נפסל על ידי רשויות צה''ל עקב חשד בפעילות התנגדות ל''התנתקות''.
בדין ובצדק נפסל על רקע סעיף נפשי גיוסו של הנוער הכתום, שנחשד בפעילות ''נגד הדמוקרטיה''. אך הצדקת הפסילה אמורה לנבוע מהרציונל המנוגד לחלוטין לנימוק הנפשי הרשמי, שבעטיו פוסלים שלטונות צה''ל את הכתומים.
שכן, הרבנים המתראיינים בכתבה וקובלים על האפליה והרדיפה, וכן הנוער הכתום המתבכיין על כך שגיוסו לצה''ל נפסל על רקע פוליטי בתואנת פרופיל פסיכולוגי, ממחישים יותר מכל את מצבם הנפשי הטרגי של הכתומים הממלכתיים.
כל נציגי המחנה הדתי-לאומי המתראיינים בכתבה ממש זועקים, מתחננים ומתפלשים על גחונם למען הלגיטימציה הממלכתית שתכיר בבני הנוער הדתי כמתגייסים שווי-זכויות ותקלוט אותם לשורות הצבא.
כן, המחנה הדתי-לאומי אכן סובל מתסמונת נפשית בעייתית, שבצדק פוסלת את מועמדותם של בניו לצה''ל, והדיאגנוזה הפתולוגית היא הפרעה אישיותית חמורה המכונה ''ממלכתיזם''. תסמונת ההתבטלות הממלכתית של הציבור הדתי-לאומי ממש מזמינה יחס של התעללות, רדיפה ונגישה מצד המימסד הישראלי המושחת והציני.
אז בבקשה, שיעזבו אותנו בשקט, שיאכלו את הדייסה הממלכתית המבאישה שהם מבשלים, ויבוססו עד לצווארם בביצה הממלכתית שלהם. כשבניהם המגויסים והאמונים על משנת הציות הממלכתי העיוור יבואו לעקור אותם בשם החוק ומתוקף קדושת הפקודה הממלכתית, ינשקו אותם בגאווה על המופת הממלכתי, על ההוד וההדר הישראליסטי, ויחד איתם יתפנו מבתיהם וייעקרו מאדמתם בשירה וריקודים.
היו זמנים שבהם תהיתי מה עוד צריך להתרחש על מנת שהציבור הדתי-לאומי יתעורר מהזיותיו הממלכתיות הפסבדו-פטריוטיות. אם היה לי ספק כלשהו לפני הצפייה בקדימוני הכתבה, עתה ברור לי עד כמה הציבור הדתי-לאומי הוא כחומר ביד היוצר הממלכתי, והוא אשר ישמש את בריוני ''השלום'' כחוד החנית למהלך הממלכתי המשלים של עקירת יהודים מאדמת ארץ ישראל. שכן, מי שמדבר כמו זומבי, חושב כמו זומבי ומתנהג כמו זומבי, הוא זומבי לכל דבר. כך גם מתייחסים אליו, וזה הוא גם מעמדו הממלכתי.